ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הסתמכות על נס-נכות או עליונות רוחנית?

ע"י: הרב יובל שרלו

רב יוסף ביטא את העליונות המיוחדת של הזוכה אביי הדגיש את ההיבט ההפוך נכותו הרוחנית של הנזקק לנס ואי היכולת להתקיים במסגרת דרך הארץ בה מופיע הקב"ה בעולמו של אדם. שני האמוראים כאחד מבטאים את הכפילות ביחס שלנו לנס

"תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו.
אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה!
אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית!
אמר רב יהודה: בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם, שנשתנו עליו סדרי בראשית. אמר רב נחמן: תדע, דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני" (שבת נג ע"ב).

קיומו של מעשה הנס החורג מטבעו של עולם משמש בסיס לדיון מתמיד בשאלות רבות. בדרך כלל עוסק דיון זה בריבונו של עולם ובדרכי הנהגתו: כיצד מתיישב הנס עם בריאת העולם וחוקיו; מה יכולים אנו ללמוד על דרכי ההשגחה של ריבונו של עולם; מה היחס בין נס נסתר לנס גלוי שהרי החיים כולם הם ניסיים; ועוד שאלות רבות מסוג זה. הנס מהווה בסיס יסוד באמונה המגלה את הופעתו המיוחדת של הקב"ה. אנו מציינים את הנס כבסיס לחגי הודאה מיוחדים: מכות מצרים בפסח, ההליכה במדבר ואכילת המן בסוכות, נס פך השמן בחנוכה ונס מגילת אסתר בפורים. לא זו בלבד אלא שאנו מודים על הופעתו ומשבחים את ריבונו של עולם על החסד שהוא גמל עמנו.
ברם, לעולם הניסים יש משמעות מקבילה גם בעולמו של האדם. עצם קיומם של ניסים משפיע על חיי האמונה של מבקש ה'. בהיבט הסובייקטיבי של האדם מעלה הנס שאלות מסוג שונה לגמרי, שעיקרן נוגע למקום בו תופש הנס בעולם ההכרעות של האדם: עד כמה מכניס האדם המאמין את אפשרות הנס למערכת שיקוליו; עד כמה נכון לבנות את יחסנו לצדיקים וגדולי ישראל לאור סיפורי מופתים בהם התבררה יכולתם לעשות ניסים; האומנם מידת הביטחון שבאדם מכוונת להתבססות הכרעותיו ביחס לעתיד על אפשרות הנס; האם ההליכה לצדיק מבוססת על הנס המופלא שבדברי חז"ל "צדיק גוזר והקב"ה מקיים; ועוד שאלות רבות הנוגעות לכך.
אין כחג החנוכה זמן ועת חיוניים לעסוק בשאלה זו. שכן סיפור חנוכה מסופר במקורותינו בשני הקשרים שונים, ולא נמצא מקור קדום אחד המביא את שניהם כאחד. בסיפור חנוכה המופיע בתפילה ובברכת המזון לא מוזכר נס פך השמן הגלוי כלל ועיקר. מנוסח הדברים עולה כי החג הוא חג הודיה על ניצחון מופלא במלחמה, שאף שהיה ריבונו של עולם מקורו המוחלט, הוא לא הופיע באורח הופעתם של ניסים, כי אם בדרכים הטבעיות בהן עומד ריבונו של עולם לאדם בעת צרתו ומוסר גיבורים ביד חלשים. בסיפור חנוכה המופיע בגמרא והידוע לכולנו מדובר על נס פך השמן בלבד. שם מדובר על חריגה מופלאה מדרך הטבע. ההבחנה בין שני הסיפורים נידונה הרבה בדברים על חנוכה, והיא מבליטה שתי התבוננויות בחג. נכון יהיה שלא לצמצם את ההתבוננויות לשאלה הרטרואקטיבית העוסקת בסיבות לייסוד החג, כי אם לראות בהן מבט על עולמו של האדם: היכן לשים את מוקד התנהלותו בעולם דווקא לאור חיי האמונה – בסיפור הנס הגלוי או בהתנהלות הדברים בעולמנו הטבעי.
אין כחג החנוכה השנה זמן ועת לעסוק בשאלה זו. שכן שאלה זו עלתה במלוא עוזה כחלק מהסוגיות הרוחניות במאבק על גוש קטיף. עד כמה האדם המאמין הוא האדם הרואה באפשרות הנס חלק אינטגראלי של עולמו האמוני, ולא זו בלבד אלא שהוא מתבסס עליו בקבלת הכרעותיו, בתפילותיו ומדיניותו, ועד כמה הוא מתרחק מעולם הנס, ומצמצם דווקא את גבולו, כחלק מחייו האמוניים ומהבנתו את מצוות התורה להתרחק מאוד מהנס. הרמב"ן הדגיש בפירושו לתורה כמה וכמה פעמים כי "התורה לא תסמוך בכל דרכיה על הנס", ולמעט חריג אחד (מצוות סוטה) אין מצוות התורה מתבססות על אפשרות הנס. אולם, גם בעולמו הרוחני של הרמב"ן ניתן לראות כפילות ביחס לשאלה זו, שכן בד בבד קבע הרמב"ן כי "ברצות ד' דרכי איש אין לו עסק ברופאים", והדברים ידועים.

אגדה זו אינה עוסקת כלל בריבונו של עולם. אין היא דנה במשמעויות הרוחניות של הנס ובמקומו בתפישת עולמנו התיאולוגית, כי אם בנס בעולמו של האדם. איש מופלא היה האיש שנעשה לו נס ויכול היה להניק את בנו. איש מופלא היה זה שזכה להתגלות מעשה ד' בגופו ממש, ובכך לקיים את בנו שהיה מת אילולי נמצאה לו האפשרות לספק לו חלב. אף על פי כן נחלקו אמוראים בדבר היחס שלנו לאיש, ודרך יחסם לאיש האנונימי עולה למעשה סוגיית יחסנו לקיומו של הנס בעולמנו. רב יוסף ביטא את העליונות המיוחדת של הנזקק לנס והזוכה בו ריבונו של עולם הופיע דרך גופו של אדם זה והורה כי מדובר באדם גדול שזוכה למעשה גדול. אביי הדגיש את ההיבט ההפוך של סיפור זה עצם העובדה של הזדקקות לנס גלוי, ואי היכולת להתקיים במסגרת דרך הארץ בה מופיע הקב"ה בעולמו של אדם מדברת על נכות רוחנית. שני האמוראים כאחד מבטאים את הכפילות ביחס שלנו לנס.
שכן, משעה שנוצר האדם בצלם אלוקים ונאמר לו כי ייעודו הוא לפרות לרבות ולרדות בדגת הים ובעוף השמיים, כביכול צמצם ריבונו של עולם את עצמו ופינה חלל להופעת האדם. הופעה זו נוגעת למעשיו של האדם בעולם הטבע, ולסמכות בעולמה של תורה לא בשמיים היא, ולעיתים אף אומר הקב"ה "נצחוני בני". מאידך גיסא, שבח הוא לקב"ה שלא נטש אותנו בעולמו, אלא הוא משגיח ומלווה אותנו, ואף הותיר לעצמו דרכים להתגלות בעולם לעיתים מאחורי המציאות ולעיתים בנס המופיע על הבמה הקדמית. הופעתו בנס גלוי דוחקת את רגליו של האדם, ומצמצמת את הופעת צלם האלוקים שבו. מחלוקת האמוראים מבטאת את שתי המשמעויות של הופעה זו מחד גיסא יש בה שבח גדול לאדם הזוכה בכך ומאידך גיסא מתגלית ערוותו כמי שאינו יכול להתנהל בעולמו של הקב"ה בדרכים הרגילות.
אין אנו נזקקים להכרעה בין שני האמוראים. בשעה שמתגלים שני היבטים שונים יפה נעשה אם נתור אחד האפשרות לחיות את שניהם כאחד, ולמצוא כתוב שלישי המכריע את הזמן והמקום בהם ימלוך כל אחד מהם. דומה שדברי רב יוסף נכונים הם בהסתכלות שבדיעבד בשעה שאנו זוכים לנס אנו מפקיעים עצמנו מכל החשבונות, ומתפעלים בענווה על הזכות הגדולה להיות נדחקים לצדדים ולחזות בהופעת ריבונו של עולם על עולמנו; בשעה שאנו תרים אחר דרך בה עלינו לפעול נכונים דברי אביי: אין אנו רשאים, ולמעשה אין אנו חפצים, להסיר מעלינו את משא האחריות שהוטל עלינו. אין אנו מבקשים להיות אדם "גרוע" שנאלץ לפנות לחסדי שמיים, כי אם להתייצב בעז מול אתגרי החיים וההכרעות, ולהתנהל בתוך עולם הבריאה האלוקי המיוחד.
הבחנה זו תביא אותנו למעט בסיפורי אותות ומופתים על צדיקים המהווים לנו מורי דרך, ולהדגיש דווקא את מעשיהם בתחום הבחירה הראויה והולכתנו בדרך התובעת מאתנו לממש את צלם אלוקים המופלא שבתוכנו; הכרעה זו תביא אותנו להביט נכוחה אל פני המציאות, ולהתנהל בתוכה ולא בציפיות להופעה ניסית, גם בשל העובדה שאין אנו רוצים וחפצים להיות "גרועים"; הבחנה זו תביא אותנו לקביעת היחס הנכון שבין מעשי אדם למעשה אלוקים; הבחנה זו תביא אותנו לאחד בתוכנו את שני סיפורי חג החנוכה לאחד, ולראות בטוב ד' גם בשעה שהוא מופיע בעולמנו המעשי; הבחנה זו תאפשר לקדם את פני המציאות בעולם רוחני המכוון להתנהלות בשעת מצוקה, ולדעת את היחס הראוי בין הציפייה לחסדי שמיים לבין היותנו אדונים על עולמנו וקרואים לפעול בו בכליו הטבעיים.

 

 

בית המדרש