ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ריבוי מנהגים, ריבוי השלום

ע"י: הרב גיל דביר

כיצד נוהגים במצב של ריבוי מסורות ומנהגים? תפילה אשכנזית או ספרדית? ומה חשבו על כך הרב עוזיאל והרב קוק?

                                       תחילת הפרשה מתארת את שיאו של המתח בין יהודה ליוסף. ראשיתו של המתח החל בפרשיות ספר בראשית, אך הוא הלך והתעצם עם פיצול הממלכות בספר מלכים. בנבואה שנקרא בהפטרת השבוע, הצטווה הנביא לעשות מעשה סמלי המבשר על סופו של הריב בין הפלגים ועל איחוד הקרעים בעם ישראל. יחזקאל מתבקש לקחת שני עצים, אחד ליהודה והשני ליוסף ולחברם לאחד:

 וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו: וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ: וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ:...וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד:

 

נבואה זו של הנביא יחזקאל, לא התקיימה בתקופת שיבת ציון שבימי כורש, שהרי רק בודדים משבטי ישראל שבו לארץ ישראל. נראה, שדווקא בדורנו, עת חזרנו לארצנו והקמנו בה מדינה, זכינו לראות את תחילת התגשמותה של נבואה זו. ואכן, בשנותיה הראשונות של המדינה, הרגיש הרב עוזיאל, שהיה רבה הראשי, שיש לעשות פעולות אשר יקרבו את עץ יהודה לעץ אפרים וייהפכום לעץ אחד. הרב עוזיאל פעל רבות לאיחוד העדות והמנהגים מתוך הבנה שהמנהגים השונים גורמים לפירוד. בפסקים רבים טען שיש צורך לבנות חברה אחת בארץ ולשם כך יש לוותר על מנהגים מסוימים. אחד המקומות העלולים ליצור חיכוך בין העדות השונות הוא בית הכנסת. הרב עוזיאל הסכים לוותר על הנוסח הספרדי לטובת זה האשכנזי, בכדי לא ליצור מחלוקות, ובכדי ליצור בית כנסת אחד לכולם.

וכך כתב הוא לרב יצחק ניסים זצ"ל (הובאה בשו"ת יין הטוב סימן ד'):

כיוון שבבית הכנסת שלנו מתפללים הרבה אשכנזים בלילי שבת, ולא רצוי שמצווה זו (ספירת העומר) שנאמרת בציבור יתפלגו בה, זה אומר בכה וזה אומר בכה.. מצאתי לטוב שגם אנו ננהוג כמנהגם של הגאונים שניזכר בסידורו של ר' עמרם גאון...ובכלל שיטתי היא לקרב עד כמה שזה מותר בשינויי נוסחאות שבין הספרדים והאשכנזים בדבר דמינכר , ולמנוע ע"י כך תמיהות ושאלות.

 

יתר על כן, הרב עוזיאל ראה במנהגים השונים הנעשים בפומבי, איסור של לא תתגודדו. הרב עוזיאל הרבה לדבר על כך שכוחנו – באחדותנו. לשיטתו, חילוקי מנהגים ושיטות בענייני ציבור מנציחים את התקופה האפלה של עמ"י, תקופת הגלות והפיזור, ויש לפעול במרץ לכך ש"ויהיו אחדים בידך". וכך כתב בשו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן ב:

... כל חלוקי מנהגים בתפלות, מעשי המצות והוראות חלוקות בענינים צבוריים שנעשים בפומבי בבית הכנסת אחד, הם בכלל אזהרות לאו דלא תתגודדו; וקרוב הדבר לומר שזה הוא בגדר מצוה הבאה בעבירה, וברור הוא שאין זה מצוה מן המובחר ואדרבה מצוה עלינו לקיים ולהבליט בכל מצבינו ועבודתנו לצור ישענו אחדות עם ישראל ותורתו, שבה מתפאר בעמו. וכמה גדולים ועמוקים דברי רז"ל שאמרו תפלין של הקב"ה כתיב בהם ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שהקב"ה משתבח בשבחייהו דישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

 

 מפתיעה מאד היא עמדת הרב קוק זצ"ל לסוגיה זו. הרב קוק נשאל (בשו"ת אורח משפט אורח חיים סימן יז) האם מותר לשנות את ההגייה בתפילה ובקריאת התורה מהגייה אשכנזית להגייה ספרדית. הרב עונה, שאמנם בדיעבד אין שינויי המבטאים מעכבים, שהרי אפילו לגבי קריאת שמע נפסק ש"קרא ולא דקדק באותיותיה יצא", אך לכתחילה אין לשנות. תוך כדי עיסוק בשאלה זו קובע שם הרב:

 ...כל אחת מהעדות מחויב הוא לקיים אל תטוש תורת אמך, כמו שהדבר נהוג ועומד בעניני איסור והיתר ועניני חיי משפחה, בין לקולא בין לחומרא, וחלילה לפרוץ בזה פרצות, כי קבלת אבות היא קיומה של תוה"ק, ושאל אביך ויגדך כתיב, ולר"נ (שבת כ"ג) כל מילי דרבנן מהאי קרא ילפינן לברך עליהם וצונו. ע"כ הנני בזה מחזק ידי עושי מצוה, להשתדל בכל מאמצי כח ובדברי חכמים בנחת נשמעים, שלא לשנות את המבטא המקובל בכל מקום, וביחוד בעדת קודש אחינו התימנים, דהשינוי אצלם חמור טפי כמש"כ.

 

באגרותיו כתב הרב קוק: 

אל תיפול ברוחך חביבי, אם על פי המסורת יהיו קיבוצינו, שבאו מגלילות שונות ושחיי הדת נתפתחו אצלם בצורות שונות, צריכים להחזיק כל אחד במנהגיו ובמסורותיו, ממה שליבך יהמה איכה תשוב אלינו האחדות הלאומית. כי שתי תשובות בדבר: האחת, אין חילוקי ההוראות והמנהגים השונים פוגמים את האחווה בזמן שכל אחד מכבד את המסורת של חברו , ועוד, יש בחילופי הגוונים משום עושר רוח המתקבץ בצורה הרמונית בכללות האומה...

להמסורות הללו יש מקום בערך חלקי ומקומי רק כל זמן שלא נתארגנה האומה יפה ולא העמידה לה את כל מוסדותיה החיצוניים והפנימיים... אבל בעת הגמר של הצביון הלאומי במלואו אז מכריחה המסורת בעצמה אותנו להעמיד בי"ד גדול כללי ...וכל המקדים ומהרס המסורות החלקיות בדרך זלזול אינו אלא מכניס מהומה באומה... ונקווה לימים אשר עץ אפרים ועץ יהודה יהיה לעץ אחד.

 

בניגוד לרב עוזיאל, סבר הרב קוק שאין סתירה בין ריבוי המנהגים ובין האחווה והאחדות.לדעתו, אדרבה, ריבוי המנהגים יוצר עושר רוחני בתנאי שכל אחד מכבד את המסורת והמנהג של השני. (בהקשר לזה מומלץ לעיין בעין אי"ה לסוף מסכת ברכות בעניין ת"ח המרבים שלום בעולם). לדעתו, ויתור על מנהג זה או אחר, עלול ליצור מהומה באומה ועל כן יש להמתין לסנהדרין שתכריע מחדש בשאלות העומדות על הפרק ותקבע מחדש הלכה אחידה. נראה שגם לרב קוק, בסופו של דבר, תיקבע הלכה אחידה וברורה, ללא חילוקים ופילוגים, אך התהליך איטי והדרגתי וייעשה מתוך שיקול דעת ולא במהירות ובחיפזון.

נסיים בדברי הרב קוק מתוך האגרת הנ"ל:"ונקווה לימים אשר עץ אפרים ועץ יהודה יהיה לעץ אחד".

 

 

בית המדרש