ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

למה לא להיות קיצוני?הם מצליחים יותר!

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מסביר לשואל מדוע אינו בוחר בקיצוניות למרות ההצלחות של אנשי הקיצון משני צידי המערכת הפוליטית

שאלה:

שלום לך הרב שרלו!

סליחה אם השאלה מחוצפת קצת, אבל אני כבר הרבה זמן מוצא עצמי מתלבט בין אפשרות של להיות קיצוני או מתון בשאלות שעל סדר היום.

דוגמאות:
א. בעניין הסודאנים. במשך כמה שנים הטיפו לנו שיש טבח בדארפור, ובחסות הרחמים שלנו מאה אלף מסתננים חדרו לארץ. לפני כמה שנים מי שהיה מתבטא נגד ההסתננות היה נחשב מגונה ומאוס וגזען וכו וכו (לצערי גם אתה הובלת גישה מקבלת כלפי הסודאנים, ותראה מה קרה, במחילה). והנה היום ברור שמדובר בבעיה בקנה מידה רחב, וגם אנשים במרכז הפוליטי מנסים לפותרה, באיחור מסויים.
אז מי צדק??

ב. פסטיבל הדרת הנשים. במשך שנים רבות תוקפים את הציבור הדתי דוברים שונים מסיבות שונות, חלקן מוצדקות ורובן לענ"ד מנופחות. הפסטיבל האחרון בעניין ההדרת-נשים הוכיח שיש לא מעט גורמים שמנסים ללבות את האש, די בהצלחה אגב. (פחות משנה כרגע מיהם הגורמים האלה ומה האינטרס שלהם). אז מה הועילו הדוברים המתונים השונים (ושוב: ביניהם אתה), אם לוקחים קולות אלה רק כדי לגנות את הקיצוניים??

ג. הגינויים השונים בכל עניין. כרגע נראה שגם המיינסטרים הציוני-דתי מותקף ע"י 'ידיעות' למשל, ולא רק אנשים "קיצוניים" כמו נערי הגבעות או הרב אליעזר מלמד. כוונתי לכתבות האחרונות שפורסמו על הגרעינים התורניים, שמלכלכות על יו"ש ועוד.
אז למה לשחק את המשחק שלהם??

ככלל נראה בתקופה האחרונה שיש קיצוניות אנטי-דתית/אנטי א"י באופן ברור ובוטה. במקרים כאלה נראה לי נכון לעשות ריאקציה מסויימת, גם אם זמנית, ולעמוד לצד ה"קיצוניים" יותר. (כפי שקרה בפרשת עמנואל, לא כל החרדים הסכימו עם הבי"ס אבל הם עמדו לצידם, בראותם מתקפה חזקה מידי על בי"ס שם.) ולפעמים הצד השני נבהל ומבין שצריך להיות רציני יותר ולא לעשות מכל זבוב פיל.

בד"כ אני אדם לא קיצוני בכלל, אבל החודשים האחרונים גורמים לי לבחון זאת מחדש (יחד עם המתקפה הדיפלומטית בעולם, תמנון הקרן החדשה שפורש זרועותיו וכן הלאה). כשרואים רשעות בצד אחד נמשכים לצד השני, ולעיתים זה גם משתלם לכאורה.

תודה רבה לך על זמנך, ועל כל הפעילות. הושפעתי ממך רבות. ושוב סליחה אם פגעתי.
שבת שלום

 

תשובה:

שלום וברכה

קיצוניים לא צודקים.
לא בגלל מה שהם אומרים הם לא צודקים . מה שהם אומרים פעמים רבות הוא נכון.
הם לא צודקים בשל מה שהם לא אומרים. קיצוניות משמעותה ראיית הנושא כולו דרך זווית אחת בלבד, והתעלמות מההיבטים השונים של הנושאים השונים. הסנוור הזה והתעלמות מיסודות האמת שנמצאים בצד השני של המטבע היא החולשה הגדולה של הקיצוניות. היא מנוונת בשל החד-ממדיות שיש בה.
את הדברים האלה למדתי ממשנתו של הרב קוק זצ''ל, וכתבתי עליהם באריכות בספרי הראשון, "וארשתיך לי לעולם" , שהוא ביאור למשנת הרב קוק, בפרק מיוחד על הקיצוניות. אשמח אם תקרא את הדברים. ואדגים זאת בדוגמאות דרכן העלית את הנושא:

א. מול החומרה הגדולה של הבעיה הסודאנית עומדת החומרא הגדולה של אטימות הלב, התעלמות ממצוקות בני אדם אחרים, לקחים שאנחנו צריכים להסיק מהשואה וכדו'. התעלמות מצדדים אלה היא חמורה לא פחות מהבעיה הסודאנית. אם תקרא את הדבריך שכתבתי מתחילת הדרך תוכל לראות שבכל מקום בו התייחסתי לנושא, למיטב זכרוני ציינתי את שני הצדדים של המטבע, וכתבתי במפורש שמוטל עלינו לצמצם מאוד את נוכחותם בארץ, ובד בבד להיות אנושיים. אני לא זוכר את כל המקומות, אולם ראה לדוגמה את http://food.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=119735; באחד המאמרים כתבתי כך: ''נקודת המוצא שלנו צריכה להיות כי קודמת החובה המוסרית לכל החובות האחרות, וקדימות זו מחייבת אותנו לפתוח את השערים בפני המעונים והנרצחים במקומות אחרים בשל היותם שייכים לשבט הלוא ''נכון''. כבכל דילמה מוסרית, נקודת מוצא זו אינה יכולה להיות נקודת סיום, בשל השיקולים הביטחוניים שהובאו לעיל. על כן, את פתיחת השערים חייבים לעשות בזהירות, עם מגבלות, ביכולת הנשיאה בעול שלנו ובשיתוף העולם. זה צריך להיות הסדר הראוי להכרעה'' (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/916/186.html), ועוד ועוד. זו הסיבה שמצד אחד לא הצטרפתי לאף ארגון פליטים, על אף שפנו אלי פעמים רבות, ומצד שני לא לגזענות ולהתעלמות מהמצוקות של האחרים, שכאמור במאמרים אלו אף זו מצוות התורה והנבואה.
ב. הבה נניח אפוא שהיינו קיצוניים, והיינו בוחרים שלא להכניס אף פליט, לאסור אותם מיד, לגרש אותם מיד לארצם, ושיהרגו אותם שם. אתה היית מוחא כף לקיצוניים שהיו מונעים את הבעיה שאנו מסובכים בה כעת, וטוען שזו ההוכחה המוחלטת לכך שהקיצונים צדקו, ואני הייתי גם בוכה על שפיכות הדמים, האכזריות, הכתם הנורא עלינו אם היינו נוהגים רק כך. ואילו היינו הפוך, ומכניסים את כל הפליטים לארץ, בלי חוקי הגירה ובלי ניסיון למנוע את ההסתננות – היינו בוכים כולנו על המצב הקשה. על כן, אנחנו חייבים להיות קיצוניים, אולם לשני הצדדים המנוגדים, ואז יוצאת תפיסה הרבה יותר עמוקה והרבה יותר נכונה.
ג. פסטיבל הדרת הנשים: אתה עצמך כותב כי הדוברים בנושא זה גם צדקו. לא רק צדקו, אבל היו בדבריהם דברי אמת. על כן, מי שהוא קיצוני לאחד מן הצדדים בסוגיה זו הוא איש שאינו פועל לאור האמת. בניגוד להערכתך, אני מעריך כי כוחו של הזרם המרכזי הוא ענק, ויש רצון עז בחברה היהודית להתקרב לעולמה של תורה ומסורת, והצתת האש בשוליים לא תצליח לעצור את הזרם הענק הזה. אני מעריך כי ביסודו של דבר הדרך בה אני הולך מביאה אין ספור אנשים לאמונה, הרבה יותר מתנועות קיצוניות, ואם כן – מדוע אתה סובר שהקיצוניות הצליחה ?
ד. הגרעינים התורניים: אתה צודק מאוד שניסיונות ההתקפה על הגרעינים התורניים הם ניסיונות מחפירים, ולמעשה הכתבה שהייתה בידיעות הייתה גם עלובה מאוד מבחינה עיתונאית. ברם, לא ברור לי מה אתה רוצה להסיק מכך, ואיזו הוכחה לאיזו קיצוניות ניתן ללמוד מכך. אתה שואל ''אז למה לשחק את המשחק שלהם'', ואתה צודק מאוד בשאלתך, אולם לא ברור מדבריך מדוע האפשרות האלטרנטיבית היא קיצוניות. מדוע לא ללכת בדרכם של הגרעינים התורניים עצמם בהקשר הזה, ולא להתפעל ולא להתרגש מההתקפות של הקיצוניים, ולא זו בלבד אלא להיות חזק דיו גם כדי להקשיב לביקורת הנכונה על דברים מסוימים שהגרעינים התורניים מחוללים לרעה ולתקן אותה, ולהמשיך בדרך המבקשת לאחד ולהכיל, ולא להתרגש מקיצוניים לא מכאן ולא מכאן.

לסיכום: איני חולק על קריאת העובדות שלך שבתקופה האחרונה יש קיצוניות אנטי-דתית/אנטי א"י באופן ברור ובוטה. אני חולק על שני דברים אחרים. הדבר האחד הוא הראיה הקיצונית, כאילו זו התופעה היחידה שיש בחברה. אני מתבונן גם על הצדדים המגוונים יותר, ועל הציפייה של הציבור הישראלי מהציבור הציוני הדתי למלא את ייעודו ואת שליחותו, להיות מקום שמקשר את עם ישראל ליהדות ולזהותו. בראיה זו אני פועל, ובסופו של דבר שאל את עצמך האם צהר (לדוגמה) עשתה יותר או פחות מאשר הקיצוניים, כדי למלא א המשימה הזו. הדבר השני שאני חולק עליו הוא כאמור ''הישגי'' הקיצוניות. צריך כמובן קודם כל לשאול את עצמנו מה נחשב כהישג, ואז לבחון איזו דרך משיגה את אותם הישגים.
קיצורו של דבר, צריך להיות מאוד קיצוני, אולם לכל הכיוונים של הנושא, ואז מוצאים את עצמך פועל בעוצמת הקיצוניות בדרך המאחדת והמכילה.
כל טוב

 

 

בית המדרש