ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עמדתי לגבי בית המשפט העליון בעקבות הדיון על חוק האזרחות

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מסביר את עמדתו על התנהגות בתי המשפט ודרך השפיטה הראויה בעיוניו למרות אישור חוק האזרחות בבג"ץ

פעמים רבות כתבתי כי אדם צריך להיות נאמן לעקרונות האתיים של דבריו, גם אם הם מובילים במקרה זה או אחר לפעילות נגד האינטרס שלו. המוסר והאתיקה אינם חד פרצופיים, וכשאדם משתמש בהם רק כאשר הם משרתים את העמדה הפוליטית שלו - אין מדובר באתיקה אלא במניפולציה. מי שנאבק, לדוגמה, נגד אלימות המשטרה רק כשהיא מופעלת נגדו, אולם שמח כשהיא מופעלת כלפי יריבו הפוליטי – הוא אדם צבוע ולא אדם מוסרי; מי שנאבק בעד חופש הדיבור, ובלבד שיישמעו דעותיו שלו בלבד, אולם שמח מאוד כשסותמים את פיו של יריבו – הוא אדם צבוע ולא אדם שפועל באופן אתי, וכך לאורך הדרך כולה. במקרה שלפנינו התגלתה הצביעות הגדולה של השמאל, שבשעה שבית המשפט העליון פסק שלא לפי מה שהוא חשב – החלה השתלחות בבית המשפט העליון, טענה שהוא פועל ממניעים פוליטיים (לא פחות !), וערעור על הלגיטימיות של בית המשפט (לא רק ערעור על העמדה שהוא הציג הפעם), והדבר מלמד על הצביעות הגדולה, ועל המניפולציה.
על כן, נוח לי לעסוק בנושאי בית המשפט העליון דווקא כאשר הוא פסק ''לטובתי'', ולטובת הדרך שאי מאמין בה, ואף על פי כן לטעון את טענותיי החמורות נגדו, שאני דבק בהן ללא קשר לשאלת הפסיקה הספציפית. לראשונה טענתי את הדבר במקרה בו שוב בית המשפט העליון פסק משהו שהייתי שמח בו (חיוב המדינה למגן את בתיהם של תושבי שדרות), ושם ביקרתי מאוד את בית המשפט העליון על פסיקה זו – אסור היה לו להיכנס לנושא ! לאחרונה כתבתי על כך שוב, ואני עקבי ושיטתי בדרכי.
אציב בקיצור את עמדתי:
א. צריכה להיות סמכות לבית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת. הסיבה לכך היא שהרוב יכול להיות מרושע מאוד, ולקבל חוקים איומים המבטלים את זכותם של המיעוטים, ופוגעים הן בזכויות האדם האישיות והן (מהכיוון ההפוך) בזהות הקולקטיבית. על כן, אני תומך במתן זכות לבית המשפט העליון לבטל חוקים. אני רואה בכך את צל צילה של הנבואה, על אף ההבדלה העצומה בין הנבואה ובין בית המשפט העליון. צריך להיות מנגנון שיעצור את מוקדי הכוח מלעשות עוול, ואין לנו מנגנון טוב יותר מאשר בית משפט עליון.
ב. זכות זו צריכה להיות מוגבלת מאוד, בשל העובדה שהריבון הוא העם, ומייצגי העם אינם שופטי בית המשפט העליון אלא חברי הכנסת. הם אלה שנבחרו לפעול בשמינו, ולא שופטי בית המשפט העליון.
ג. הדרך העיקרית והבלתי ניתנת לויכוח להגביל את סמכות בית המשפט העליון לבטל חוקים צריכה להיות בעיקר במישור הפרוצדוראלי (כי אם יקבעו סוגים שונים של חוקים וכדו' – הויכוח ימשיך האם החוק הזה הוא במסגרת הסמכות או לא). במקרה של חוק האזרחות, העובדה שהיה סיכוי כי בית המשפט העליון יבטל חוק ברוב מקרי של ששה נגד חמשה היא שערוריה שאין כדוגמתה. היא מעניקה כוח למי שמרכיב את ההרכב לבחור שופטים שמתאימים לעמדתו; היא מאפשרת ביטול חוק כאשר הדבר אינו חד וברור שיש לבטלו, אלא אפשרי ברוב כל כך קטן. על כן, הדרך היחידה לעשות זאת במישור הפרוצדוראלי היא רק כאשר ייקבע בחוק יסוד השפיטה כי יש צורך ברוב של לפחות 2/3 ולדעתי אפילו 3/4 כדי לבטל חוק, כדי להביא לכך שרק כאשר יש עמדה מוחלטת של בית המשפט הוא יבטל חוק כנסת.
ד. לא זו בלבד, אלא שבשל הסמכות הגדולה לביטול חוקים יש צורך לקבע את מה שקיים היום בוועדה למינוי שופטים, והוא הצורך של שבעה חברים כדי לאשר מינוי שופט. זה מוביל למינויים יותר ראויים ויותר מאוזנים. המצב השערורייתי שבו שופטים בבית המשפט העליון יכלו להכריע את הכף מביא לשיבוט השופטים ברוח מי שהשתלט על בית המשפט העליון, וזה נורא.
ה. בית המשפט העליון חייב להיות צנוע ועניו, ולא לגלוש לנושאים פוליטיים שאינם בסמכותו. חוק האזרחות היה בסמכותו בשל העובדה שמדובר בנושא של זכויות אדם. כאמור, הוא החליט הפעם נכון, אולם ביקורתי עדיין רבה מאוד בשל הפוטנציאל שהיה בו לביטול חוק בשל נושא מקרי. לעומת זאת, מיגון שדרות וההכרעה לאן הולך תקציב המדינה אינו בסמכות בית המשפט העליון, כי אם בסמכות הממשלה, והתערבות בית המשפט בכך היא שערורייתית.
ו. לא כאויב בית המשפט העליון אני כותב את הדברים, אלא להפך. אני סובר כי בנתיים יש לנו צורך חיוני במוסד עליון להגנה על זכויות האדם ולישוב סכסוכים לאומיים בנושאי צדק. אם לא יהיה לנו מוסד כזה שכולם רוחשים לו אמון מסוים – המאבק יגלוש לרחוב, ויוכרע בכלים של הרחוב. זהו חלק מ''הוו מתפללים בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו''. הירידה בקרנו של בית המשפט העליון היא סכנה קיומית לכולנו. טענתי היא שהתורם העיקרי לירידת קרנו של בית המשפט העליון היא התנהגותו של בית המשפט עצמו בקדנציות של שני הנשיאים האחרונים, והאחריות הגדולה הרובצת עליהם בשל כך היא עצומה. הם שדרדרו את בית המשפט העליון לרמת אמון כה נמוכה, וזה חלק מתופעת ''הכוח המשחית'' שהם לקו בו.
אשר על כן, פסק הדין בנושא חוק האזרחות לא גרם לי קורת רוח, על אף העובדה שב''ה היה מעט שכל בקודקוד הרוב לפסוק כך, כיוון שאיני מסתכל על המקרה בלבד, אלא על כל המבנה הבעייתי, וסובר שזה הויכוח העיקרי שצריך להיות, ולא פסק זה או אחר. כאמור בתחילת דבריי, נוח לי לטעון את הטענות האלו היום ולא כאשר בית המשפט העליון פוסק בניגוד למה שאני סובר, ואז אני לא חשוד במניפולטיביות וחותר לאמת וליושרה שבדיון.

 

 

בית המדרש