ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הלכות ריקודים בחתונה

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מפרסם את דעתו על סגנון הריקודים בחתונה ואופיים

בנושאים מעין אלו אני נזהר שלא לענות בצורה חותכת. הסיבה לכך היא שחלק גדול מהנוהג הזה תלוי מאוד בנסיבות, באווירה, ביכולת לעשות את זה בצניעות וכדו', ולא בקווים הלכתיים חתוכים כמקובל בנושאים הלכתיים שונים. מעבר לכך, איני רוצה שאנשים ייחשבו כחוטאים אם הם לא עושים את מה שנראה לי, ואיני רוצה שייחשבו כצדיקים אם הם כן עושים.
לכן מה שאני כותב אינו בגדר הלכה, אלא בגדר דברים שנראים לי, וכך אני נוהג, לאור עקרונות רבים: הלכה, מוסר, צניעות וכדו:

א. קשה למדוד צניעות. אפשר שאותם מעשים עצמם יהיו בצניעות ויהיו שלא בצניעות. צריך לכוון את הריקודים לכיוון שמחת החתן והכלה על הקמת ביתם, ולא להפוך את הריקודים האלה לתרגילי ספורט, במת האבקות, הזדמנות התפרקות, פריצת גדרי צניעות וכדו'. צניעות היא בראש ובראשונה ''והצנע לכת עם ד' אלוקיך''. היא לא קשורה בשאלות המינים בלבד, אלא בכלל באופי החיים ומתוך כך באופן הריקוד.


ב. כניסת כלה לרחבת הבנים יכולה להיות צנועה ויכולה להיות לא צנועה. אם היא נכנסת ויושבת ליד החתן הטרי, והם מאפשרים לחברים לשמח אותם כזוג, בריקוד העוסק בשמחה על הקמת ביתם – זה מצוין; אם זה הופך לריקודים מעורבים, ולריקוד שלה בפני הבחורים – הדבר נראה לי לא נכון. אמנם, ביהדות החרדית מקובל ריקוד מצווה של הכלה בפני כל הנוכחים באולם, אולם אני מתקשה לקבל את זה.


ג אני הייתי מעדיף כי את הכלה ילוו חברותיה, כמעט עד לחופה, ואז היא תיכנס עם הוריה לחופה. מה שנעשה היום נראה לי לא שייך – בראש ובראשונה בשל העובדה שחברותיה של הכלה הן הקרובות לה ולא הבחורים, והן המקיימות את שאמור בתהילים ''כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ: תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ''. זה בראש ובראשונה יותר הגיוני, יותר אנושי, יותר פשוט, וגם יותר צנוע..

ד חייבת להיות מחיצה בריקודים שתאפשר לבנות לרקוד בלי שהגברים יחוייבו לראות אותן. לא חייבת להיות מחיצה מארבעה צדדים המכניסה את הבנות בצורה זו (יש המכנות את זה ''גטו'' ו''כלוב''). ברם, בראש ובראשונה צריך לשאול את הבנות מה נוח להן, כי יש שנוח להן המחיצה מארבעה כיוונים, ויש שלא. כאמור – מחיצה בין הבנים לבנות חייבת להיות.

כל טוב ושמחה גדולה

 

 

בית המדרש