ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

השינוי כבר כאן-בעקבות דוח גוטמן

ע"י: הרב יובל שרלו

תשכחו מההגדרות הנוקשות של חרדי, דתי וחילוני: ייתכן שתוך כמה שנים האבחנה ביניהם לא תהיה ברורה כל כך . הרב יובל שרלו מקווה שבעשור הקרוב יתפתח עולמנו היהודי למקום עשיר, מורכב, מגוון ומשמעותי יותר

ההקצנה בקצוות מסנוורת ומאפילה כאחד על מה שמתרחש בזרם המרכזי של החברה הישראלית. התופעה המרכזית המתרחשת היום היא תהליך מתמיד של שבירת הדיכוטומיות וההגדרות הסקטוריאליות של היחס לאמונה, לדת, ולחיים היהודיים בכללם. המחיצות שבין הקבוצות השונות דווקא הולכות ונשברות. תופעה זו באה לידי ביטוי בכל החוליות המרכיבות את שלשלת הזהות היהודית. העולם החרדי נפרץ כלפי החברה הישראלית, ובכל ממד בו נבחנים הדברים – לימודים כלליים, שרות צבאי, מגורים, אימוץ של חלק מהערכים של החברה הישראלית, דמוקרטיזציה, תקשורת חופשית יחסית, חופש ביטוי – ישנה זליגה והתקרבות; העולם הציוני דתי נפתח למשרעת רחבה ומקיפה: חלקו נעשה קרוב יותר לציבור החרדי, וחלקו מאמץ מחדש דפוסי חיים הקרובים יותר לעולם החילוני; העולם החילוני, עד כמה שקשה להגדיר אותו ולהתייחס אליו כאל חברה הבנויה ממקשה אחת, הולך אף הוא ונפתח לכיוונים שונים, אך בעיקר דווקא להתקרבות ולחיפוש אחר הזהות היהודית: מעגלי למוד, עולם תרבותי ואומנותי שאינו מתכחש ליהדותו, תשעה באב ויום הכיפורים, ועוד ועוד.

אלו תהליכים שהם חלק בלתי נפרד מהתקופה בה אנו חיים: המסגרתיות השבטית מפנה את מקומה לאינדיווידואליות; האידיאולוגיה התיאולוגית לתהליכים פנימיים של תיקון עצמי; ישנה סלידה הולכת וגוברת ממאבקים נגטיביים, וחיפוש אחר צליל חיובי של חיים, שמכיל ומקבל; שבירת הממסדיות הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהחיים, ויש בה גם סכנה גדולה של אנרכיה, אך גם ברכה גדולה, המביאה לכך שהסלידה מהממסד אינה מחייבת סלידה מהתוכן; החברה הישראלית בכללותה מחפשת דרך, והיהדות היא אכן מהמצפנים של דרך זו.

קריאת מפת השינויים מחייבת את כולנו להיערכות אחרת ולהתנהלות אחרת במסגרתה. העולם הרבני, שכבוד גדול וגאווה גדולה לי להיות שייך לו, עוד לא הפנים כי יותר ויותר תחומים שייכים מעתה לשוק החופשי, ולא מכוח החוק תועצם זהותה היהודית של מדינת ישראל והחברה הישראלית, אלא מכוח כללי השוק החופשי והבחירי. הדבר מחייב שינוי דרמאטי בתפקודו של הרב, ביחסו לחוק ולהסדריו, ולתביעות שנתבעות מעולם הרבנות; העולם החילוני עוד לא הפנים כי בדיוק כשם שצריך להשקיע בבניין הזוגיות בין איש ואשתו, ודבר אינו מובן מאליו ואינו קיים בלי אותה מחויבות והשקעה, כך גם עולם הזהותי היהודי, שבלי להעניק לו את המקום המשמעותי בריטואל החיים כמו גם בעמדות העקרוניות – הוא יישחק וייעלם, כיוון שלא נותרה מסגרת מחייבת שתחייה אותה; עולמות הממשל והמשפט פוגשים יותר ויותר את הביקורת הציבורית הטוענת כי התעלמותם משאלת הזהות הציבורית שלנו היא זו שהביא לקריסה במעמדם ולתחושה כי השפה שצריכה להיות מאומצת היא שפה מורכבת ביותר, והשילוב "יהודי דמוקרטי" שהוא לכאורה בלתי אפשרי - צריך להתמלא בתוכן משמעותי יותר.

אפשר שימים טובים באים עלינו. בלי להתעלם מאלה המבקשים דווקא לדחוף אותנו כחברה למלחמת תרבות, ואפשר שהם יגברו ויובילו את הקו העיקרי של החברה הישראלית – יכול להיות שדו"ח גוטמן הבא יצטרך לשאול שאלות אחרות. השאלה "איך היה מגדיר את עצמך מבחינה דתית" לא תוכל להיכנס לאותן מטבעות שבעבר, שכן הזהות הדתית לובשת צורות מגוונות הרבה יותר; אפשר שההתעלמות ממעגלי הלימוד והתחייה של התרבות היהודית שאינה תופסת מקום של כבוד במחקר – תמצא את מקומה המרכזי בעשור הבא, והיא תהיה המנוע המזין של החברה הישראלית וזהותה היהודית והדתית; אפשר שהדמוקרטיה לא תתמקד בדמוקרטיה הפורמאלית, אלא תביא לידי ביטוי את החרות המהותית שבית המדרש היהודי מבוסס עליה; יכול להיות שהמחקר הנוכחי מסמן את קיצה של תקופה, ואנו נמצא את עולמנו היהודי במקום עשיר יותר, מורכב יותר, מגוון יותר ומשמעותי יותר בעשור הקרוב.

פורסם באתר האינטרנט של בית אביחי

 

 

בית המדרש