ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שינוי מצוות בעקבות שינוי מציאות או שמרנות?

ע"י: הרב יובל שרלו

איך אפשר להמשיך לקיים את אותן הלכות כאשר ייתכן מאוד שמה שעמד בבסיס ההלכה שנקבעה השתנה לגמרי ואף התהפך בהרבה מובנים ? מי שממשיך לקיים את אותן ההלכות, אפשר שהוא מקיים דברים שלא שיערום אבותינו וגם אפשר שהוא מהפך לגמרי את כוונת המשורר !? על כך בתשובה הבאה

שאלה:

שלום
יש לי שאלה כללית, אנסה לפורטה.
כל הלכה נקבעה לא בחלל ריק אלא במציאות מסויימת, אלא שבעקבות השנים הרבות שעברו מאז נקבעו אותן ההלכות, והמהפכות שעברנו מאז (מדעית, תעשייתית, חברתית וכו'), התרחקנו מהטעם וממה שעמד ברקע הדברים ויצרנו מצב מלאכותי ואולי נלעג. ואתן דוגמאות:
1. ייתכן שמה שעמד ברקע לחיוב 3 התפילות ביום הוא ביקור בבית ה' בעת היציאה מן הבית אל החוץ (שחרית בהנץ המחה) ומן החוץ אל הבית (מנחה וערבית בשקיעה). מצב זה מאוד מתאים לחברה קדומה אך אינו רלוונטי לחברה שחיה עם חשמל. בימינו ראוי לחשוב אולי על חובת תפילה במקום העבודה ובעזיבה, על מנת לקיים את ההלכה כפי שנקבעה.
2. ייתכן והטעם לחיוב ההשתדלות להתפלל במניין נובע מחיבור לקהילה וממפגש יומיומי עם אנשיה (ייתכן ורק כך יכול הקב"ה 'לשאול' מדוע לא הגיע אדם זה, אחרת קשה להבין אגדה זו). ואילו אנחנו הפכנו הלכה זו למין חובה אישית ומסמנים V במקומות שיועדו לכך, שחרית כאן, מנחה על כביש 6 וערבית ב-23.00 בשטיבלאך. אפשר שזה בבחינת "מי ביקש זאת מידכם".
3. אפשר לתת עוד הרבה מאוד דוגמאות, אסתפק באחת נוספת - עירובין. כל הלכות עירובין רלוונטיות לחברה שחיה באופן מאוד מסויים מבחינה עירונית (מבוי, רחוב מפולש וכו') ומבחינה חברתית. להגדיר רה"ר כמקום שעוברים בו 60,000 אנשים ללא התייחסות לגידול במספר האנשים בגלובוס, נראה לי בעייתי. [זאת בנוסף לבעיה אחרת שככל הנראה בזמן התלמוד ואף הרבה לאחר מכן לא היו ערים של 60,000 תושבים (בטח לדעות שמדובר על "בוקעים בו ביום אחד")].
איך אפשר להמשיך לקיים את אותן הלכות כאשר ייתכן מאוד שמה שעמד בבסיס ההלכה שנקבעה השתנה לגמרי ואף התהפך בהרבה מובנים ? מי שממשיך לקיים את אותן ההלכות, אפשר שהוא מקיים דברים שלא שיערום אבותינו וגם אפשר שהוא מהפך לגמרי את כוונת המשורר !?

 

תשובה:

שלום וברכה
נשוב על הראשונות: יש בתורה יסוד נצחי. היסוד הנצחי הזה הוא בראש ובראשונה התורה שבכתב, אולם גם בתורה שבעל פה יש יסודות נצחיים, שהן הדרשות המקובלות מפי משה רבינו.
היסוד הנצחי הוא הנורמות, לא העובדות. התורה אינה קובעת עובדות, אלא קובעת נורמות התנהגות מול עובדות מסוימות. כאשר העובדות משתנות – התורה לא משתנה, אולם תפקידם של פוסקי ההלכה לאורך הדורות הוא לבחון מהן הנורמות שהתורה מצווה עליהן כאשר השתנתה המציאות העובדתית. אפשר לומר שאין הלכה אחת שנושאים אלו לא נידונו בה – לעתים נקבע ששינוי המציאות אינו מחייב נורמה אחרת, לפעמים נקבע להחמיר, לעתים להקל, לעתים שינויים שאינם קשורים לא בהחמרא ולא בקולא – כל זה הוא תפקידם של חכמי התורה שבעל פה לאורך הדורות.

יש שתי טעויות נפוצות בדיונים האלה. הטעות הראשונה היא ''מימין'', וזו האמירה כי ההלכה לא משתנית כלל וכלל. זוהי טענה של ''עם הארץ'', בשל העובדה שההלכה נמצאת כל הזמן בידי תלמידי החכמים, הבוחנים בכל עת ובכל זמן את שאלת היחס בין הנורמות התורניות למציאות המשתנה. מאידך גיסא, קיימת טעות נפוצה כאשר קובעים הנחה לא מבוססת, בדבר היחס בין המציאות ובין ההלכה. העובדה שהמציאות השתנתה אינה אומרת חס ושלום באופן אוטומאטי כי על ההלכה להגיב לכך, בשל העובדה שקודם יש להוכיח את הקשר בין ההלכה ובין המציאות הקודמת.

נראה לי שלאור עקרונות אלה אפשר לדון בדוגמאות שהבאת:
א. אתה צודק בשני דברים, אך לא הוכחת את הקשר ביניהם. אתה צודק כי בעבר אנשים חיו ביציאה מן החוץ אל הפנים בדיוק בדרך שתיארת, ואתה צודק כי יש חובה להתפלל שלוש תפילות. אולם, לא הוכחת כלל את הקשר בין שתי העובדות האלה, ולא הוכחת כי אכן התפילה שלוש פעמים ביום נקבעה מהסיבות שאמרת. לפיכך, אין מדובר בקפיאת ההלכה, אלא בהנחה לא מבוססת כלל וכלל, ואם כן – לא ניתן להתחיל את הדיון.
ב. אותו הדבר היחס להנחה שלך ביחס לתפילה במניין. אתה מציין שתי עובדות, אולם אין לך כל הוכחה לקשר ביניהן. לא זו בלבד, אלא שנראה כי החשיבות של תפילה במניין כלל אינה נובעת ממה שאתה כתבת, כי אם מהעובדה שאדם מתפלל בשתי מערכות – מערכת אחת היא הברית האישית והפרטית שלו עם ריבונו של עולם, ומערכת שניה היא היותו חלק מציבור עובדי ד' והמניין מייצג את האומה בכללה. כיוון שאפשר שזו הסיבה (וכך אכן נראה לי) – כל הבניין שאתה מבקש לבנות בנוי על יסודות רעועים.
ג. עירובין היא שוב דוגמה מצוינת. אם אכן נקבע 600,000 אנשים מסיבות של גודל הציבור דאז, היה מקום לדון האם השינוי במבנה הדמוגרפי של היום מחייב שינוי בהגדרות ההלכתיות. אולם אפשר שהמספר הזה כלל לא נקבע מהסיבות שציינת, אלא מגודלו של עם ישראל במדבר, והמשמעות היא רוחנית ולא סטטיסטית.

על כן, ברמה העקרונית כאמור הנושא נידון כל הזמן על ידי פוסקי ההלכה, אולם דווקא בשל הדיון הרציני וכבד המשקל – הוא יכול להתנהל רק על בסיס טיעונים משמעותיים ומוכחים, ולא הנחות שאין להן כל ראיה.


כל טוב

 

 

בית המדרש