ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תורת ארץ ישראל וטו´ בשבט

ע"י: הרב יובל שרלו

מהי תורת ארץ ישראל? מהם המאפיינים שלה? ואלו בעיות היא מציפה? הרב שרלו בשיעור מיוחד לטו´ בשבט על תורת ארץ ישראל

סיכום השיעור על ידי תלמיד. ניתן גם להאזין לשיעור.

הלימוד של תורת ארץ ישראל ממידות כאלו ואחרות נדמה לנו כוורט ותו לא. אולם כמובן שהדברים אינם פשוטים משום שלא ברור לנו האם מדובר באמת בוורט או אכן משהו שמכוון לאמת. כאשר באתי לרב וויצמן והצגתי את השאלה, תשובתו הייתה שהקב"ה כתב כך את התורה. לאמור, לא עצם הוורט של מידה כזו או אחרת אלא עצם התוכן הפנימי העצום שהקב"ה טבע בעצם המידות. וכאן זה המקום לעודד את תלמידי הישיבה להיות סקרנים ולהקשות ולא רק לתת לשיעור לחלוף לנו ליד האוזניים.

למה בכלל צריך תורת ארץ ישראל?

ראשית נגדיר לעצמנו מה רע לנו במצב הנתון כיום בגינו אנו פונים לחפש ולעסוק בתורת ארץ ישראל:


  1. העולם החילוני לא מוצא טעם בתורה – אין זה סיבה אלא סימן. הרב קוק הבין שדווקא האנשים היותר גדולים של אידיאליזם וגאולה לא מוצאים את עצמם בתוך עולמה של תורה. החרדים פשוט טענו שהיה להם יצר הרע, אולם הרב קוק ייחס לכך את החולשה של התורה ואת הניתוק של הפרטים מהכלל. תורת ארץ ישראל באה לתת את הנופך הכללי והאידיאליסטי בתורה.

  2. הנה ימים באים נאום, השלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', אנו מרגישים כי התורה כיום איננו מחוברת למציאות. היא נמצאת בלופ מסוים שהיא לא מסוגלת להתרומם ממנו. תורת ארץ ישראל באה לחבר את התורה והמציאות.

  3. בגוף התורה עצמה יש עולמות נפלאים שאנו נוהגים לדלג עליה. התורה עצמה נמצאת במצוקה כאשר חלקים שלמים ממנה מוזנחים ונטושים. תורת ארץ ישראל באה לגאול חלקים אלו.


מהי תורת ארץ ישראל?

עכשיו שאנו מבינים מדוע תורת ארץ ישראל כה חיונית לנו נשאל את עצמנו מה אנו יודעים עליה בכלל: מבחינה היסטורית המשנה הקדומה ביותר ממסכת אבות משתייכת לשמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה. אולם עצם המתודה של הלימוד בעל פה החל מימי הכניסה לארץ ועד למשניות הינו בגדר חור שחור, אין לנו מושג מה הלך שם. הרמב"ם טוען שלמדו אז בדיוק כשם שלומדים היום – באמצעות השכל האנושי. הוא מרחיב את הגמרא שאומרת שלנביאים אסור להתעסק בתורה בכך שאסור בכלל לערב את כוח הנבואה בתורה. אם כן, במשך כל התקופה השחורה הזו לשיטתו המשיכו אנשים בעלי כח שכלי לעסוק בתורה על ידי שלוש עשרה המידות המקובלות.

אפשרות שנייה, קיצונית לצד השני, טוענת כי אין דמיון כלל בין האופן בו אנו לומדים כיום לבין האופן בו למדו אז. אמנם לשיטה זו אין עדות ישירה שמהווה עובדה היסטורית אולם אנו מוצאים כל מיני שאריות שמהן ניתן אולי להרכיב תמונת מצב. ראשית יש את המשנה ש'משה קיבל תורה מסיני... ומסרה לנביאים' כלומר התורה עברה בהגדרה לנביאים בכדי שהם יעסקו בה דווקא על ידי כוחם הנבואי ולא כפי שהבין הרמב"ם. אם כן, יש לנו רמז מסוים ללימוד הנושא אופי אחר שמאופיין בלימוד נבואי. שנית, אנו חיים כיום באתוס ש'לא בשמים היא' אולם אנו מוצאים סיפורים וגמרות שונות שם נדמה כי דווקא כן בשמים היא. כלומר, דווקא תנורו של עכנאי הוא יוצא הדופן בעוד ניתן למצוא כמה וכמה גמרות שמראות שדווקא התייחסו רבות לתחום הנבואי והשמימי. שלישית, משה רבנו עצמו התחיל שני מסלולים, הן התורני עצמו והן הנבואי. כלומר בגוף התורה עצמה, אנו רואים הן את הצד הדיני וההלכתי והן את הצד הסיפורי, רעיוני. רביעית, הגמרא אומרת שכיון שגלו ישראל אין לך ביטול תורה גדול מזה. מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד"א של הלכה. כלומר, בעקבות החורבן ישנו מצב של צמצום אשר השמיט תחום מסויים שאנו לא מכירים.

חמישית, הירושלמי על הפסוק 'כי יפלא ממך דבר למשפט' דבר זו אגדה. אנו מוצאים סוגי טיעונים אגדתיים ומיסטיים בירושלמי אשר אולי מעידים על אותו תחום נעלם שהיה ואיננו. ככלל, לא ייתכן שכל עולם האגדה אינו אלא עיטורי תורה (כמו שמעיר בעל חובת הלבבות) וזאת הן משום שדבר זה איננו מתקבל על הדעת שהרי הוא חלק בלתי נפרד מהגמרא, והן משום שבעל האגדתות הם אותם אנשים שבעלי ההלכה. אשר על כן ישנו קשר ישיר בין השניים כפי שאנו מכירים אפילו מעולם הפסיקה של רשב"י היונק ישירות מתפיסת עולמו המחשבתית. שישית, מעל לכל יש את עצם הירושלמי שמייצג את אותו חור שחור של תורת ארץ ישראל שהיה ואבד ואיננו יודעים עליו הרבה. אנו מנסים לאור הקווים שציירנו ליצור את אותה תורת ארץ ישראל ולהגדיר אותה, אם זה לתחום הלימוד והסברה, אם לתחום הפסיקה והמעשה ואם לתחום המחשבה וההגות.

מאפייני תורת ארץ ישראל

מהם המאפיינים של תורת ארץ ישראל. ראשית כפי שלמדנו מהרב קוק בתורת ארץ ישראל ישנו חיבור עמוק בין הפרטים והכלל. בהקשר שלנו, הפשט של החיבור הזה הוא כיוונון ההלכה למטרתה המקורית. לדוגמא, האם העינוי ביום כיפור מחובר לאיסור של נעילת הסנדל. הרב קוק חוזר על חשיבות החיבור הזה, ואנו חוזרים בישיבה פעמים רבות על הלימוד הדורש את אותו כיוונון של ההלכה והלימוד אל המקור הסברתי הבסיסי. למשל, אנו מנסים להבין לעומק את משמעות החמץ וביעורו, ולאורו לצייר גם את פרטי ההלכות. גם אם נניח שבעניין זה בלבד מסתכמת תורת ארץ ישראל עדיין יהיה לנו אפקט הפרפר כאשר נצטרך ליצור כלים דרכם נוכל ליצור את אותו חיבור בין הפרטים והכללים.

תוצאה אחת היא לימודי המחשבה שכיום הינם נחלת הכלל דבר שאיננו ברור מאליו כלל. כאמור, ייתכן והדברים הם פועל יוצא של עצם החיבור בין הכלל לפרט, כיום אנו לומדים בישיבות מחשבה ותנ"ך באופן משמעותי ועמוק. בהערת אגב יש לציין כי עדיין לא גאלנו את עולם האגדה שנותר כחביבם של החילונים שאוהבת את הלימוד הלא מחייב עם הרעיונות היפים והנעימים. בנוסף עולם תורת ארץ ישראל יחדור בסופו של דבר גם לעולם ההלכה למעשה. כיום אנו עדים לכך בעיקר במקומות בהם עדיין אין מסורת הלכתית כמו בסוגיות הציבוריות והאתיות במדינה. באופן מפתיע בתחומים אלו אנו משתמשים בפסיקת ההלכה המון במקורות ששייכים לעולם ה'אלטרנטיבי'.

שנית, הרב קוק מצהיר כי תורת הסוד היא נדבך יסודי של תורת ארץ ישראל ובתחום זה אנו בישיבת פתח תקווה צריך לעשות התקדמות משום שאנחנו עדיין לא שם. ברור כי כל העולם החיצוני איננו אלא לבושים של מהויות פנימיות יותר שאותם יש לגלות ולהתחבר אליהם. כך גם בתורה יש את הדינים החיצוניים אשר אינם אלא לבושים אל רעיונות פנימיים והילויים אשר אותם אנו צריכים לגלות ולהתחבר אליהם. דוגמא לדבר היא הפסיקה של חב"ד שאסור לישון בסוכה משום שהיא אור המקיף משום שאין לישהות באור המקיף.

שלישית, גולת הכותרת מבחינתנו בתורת ארץ ישראל היא ההלכה הנבואית. תורת ארץ ישראל יונקת בראש ובראשונה מהיות משה רבנו גם חכם והלכתי וגם נביא ורוחני. לנבואה יש רוח עצומה אשר שונים בהגדרה מההלכה המוגדרת. דוגמא מובהקת לדבר היא סוגיית הכוונה כאשר ההלכה בחרה חד משמעית לוותר על תחום זה מלבד מקומות אזוטריים בעוד הנבואה העלתה את התחום הזה על נס. ייתכן והדברים גם תלויים בהגדרה כאשר ההלכה איננה יכולה לבחון את הדברים ולכן היא ויתרה עליהם בעוד הנביאים שראו ללב ביקרו את הצביעות וההתמקדות במסגרת על חשבון התוכן. דוגמא נוספת לדברים היא הדירוג של ההלכה שם מעדיפים את המצוות שבין האדם למקום על פני המצוות שבין אדם לחברו, זאת בניגוד לנבואה אשר חד משמעית מעדיפה את מצוקת הזולת על פני שפיץ רליגיוזי. הנבואה העלתה את מושג הצדק החברתי והמוסר על נס – מושגים שלא קיבלו את מקומם הראוי בעולם ההלכתי. מעבר לכך, הנבואה התעסקה רבות בתחום הציבורי והעולם הלאומי תוך הזנחת עולם הפרטים, תנועה הפוכה כמובן גם כן להלכה.

הדרכים ליישום תורת ארץ ישראל רבות. ראשית עצם הלימוד הוא תחילת התהליך. תוכנית הלימוד כיום איננה כוללת כלל את הנבואה מלבד עיון בפרשנות מילים של ראשונים ולכן אנו לא מכירים בכלל את האמירות הנבואיות. כפועל יוצא מובן שהדברים לא נכנסים לשיח התורני פסיקתי. אשר על כן אנו מניחים כי עצם הלימוד והכנסת הדברים לשיח הדתי הם הבסיס לדברים עוד לפני שאנו נכנסים לשאלת ההתנגשות עם ההלכה והמסורת. דוגמא למקום בו ניתן לראות את הופעת תורת ארץ ישראל מבלי להתנגש דווקא עם ההלכה היא היחס לבעלי מוגבלויות. ההלכה המסורתית התעלמה לחלוטין מקהילת המוגבלים וזאת מתוך זוית מצומצמת. תורת ארץ ישראל לאור הנבואה מאוד חיזקה את התחום של היחס לחלש, למוגבל ולשונה בחברה. אנו בישיבה העלנו על נס את סוגית ההנגשה לנכים וכדומה.

איננו מאמינים בתהליכים של מהפכות ורפורמות. בדרך כלל לכל אקציה יש ראקציה ולכן אנו לא אוהבים את הלוחמנות של המנפנפים בדגלים אלו בקריאת תיגר על המסורת. הדרך בה אנו הולכים היא הורדת הדברים אט אט אל עולם המציאות תוך אמונה שעל ידי אותה חזרה אל התורה המלאה הכוללת והנבואית הדברים ישתנו מאליהם. דוגמא לדבר נמצא ברעיון 'צלם אלוקים' כאשר עד לפני שנים מספר לא ניתן היה למצוא את הדברים בספרות השו"ת בעוד בשנים האחרונות אין פסיקה שלא מזכירה את המושג הזה.

מה הסכנות והמניעות של תורת ארץ ישראל?

מעבר לכך, זה שאנו מציעים פירות חדשים ומעניינים אין זה אומר שאנו מואסים בפירות הישנים. איננו זורקים בלעג את 'תורת הגלות' לפח מיחזור כטעות והבל. אנו מאמינים כי הדברים מחוברים ומקושרים. הרב קוק חלם כי האנשים שיגיעו לישיבתו הגבוהה יהיו בוגרים רציניים של הלימוד הקלאסי. מהם אם כן, החסמים העומדים בדרכנו לתורת ארץ ישראל:

ראשית, עצם הלימוד הוא עדיין בעייתי מאוד. השיח הארץ ישראלי עדיין לא מפותח דיו בכדי שנוכל ליצור את אותה תורה על בסיס איתן ואמיתי. העולם הקונסרבטיבי והרפורמי קפצו על המהפכה הרבה לפני שהיה להם מה להציע ולכן איננו שותפים להם. אנו מגששים כיום באפלה בחיפוש אחר אותה תורה, ורק לאחר שנוכל ליצור אותה ולהאמין בקיומה נוכל לצאת בריש גלי ולשאת את דגל תורת ארץ ישראל.

שנית, אנו מוצפים בפחדים. אנו מפחדים מהחרדים – אם כי מתחושה זו קצת השתחררנו בשנים האחרונות. אנו מפחדים מהרפורמים שמא ניתן להם פתחון פה דרך הסדק של תורת ארץ ישראל ומצורך להבדיל את עצמנו מהם. מעבר לכל זאת אנו מפחדים מעצמנו. יש לנו חוסר אמון עמוק ביכולת שלנו ליצור ולחדש. אנו נוטים להתחבא מאחורי כתפיים וספרים של 'גדולים' כאשר כל דבר אחר נתפס כרפורמה. מעל לכל זאת מרחפת בעיית העצלנות שאופפת את הדור הפוסטמודרני. בכדי לחדש צריך להיות רציני בעל עסק תורה בעוד אנו אוהבים רק להתבונן מהצד.

טו בשבט

דוגמא יפה לכך הוא חג הטו בשבט שנושא אופי הלכתי יבשושי ביותר. מבחינה הלכתית טו בשבט הוא תאריך יבש של ראש השנה לענייני עורלה ושביעית. זאת ועוד, החילונים יצרו אופי אנטי דתי לחג הזה בו הם תורמים לקק"ל ולא לבית המקדש, נוטעים עצי שרק ולא פרי וכדומה. עם הזמן התברר שגם אנו מוצאים את עצמנו יוצאים עם בני עקיבא לנטיעות ושרים שירי לכת. לאמור, גם זה חלק מהמהפכה הארץ ישראלית המסוגלת להכיל וליצור אופי מחודש ולאומי לחג שמחינה הלכתית מסורתית די ערום.

תורת ארץ ישראל למעשה בימינו

מדוע אפוא אנו לא יוצאים ולומדים כל היום ירושלמי, נבואה, סוד ואגדתות? ראשית, אין הכי נמי אנו אכן מקדישים לתחומים אלו הרבה יותר זמן מבעבר. שנית, אין קשר ישיר בין פונקציה של הקדשת זמן לבין פונקציה של חשיבות. לאמור, לגמרא יש אופי מתמטי ולכן הוא דורש יותר זמן בעוד לשאר המקצועות יש אופי הומני ולכן הוא דורש פחות זמן למרות שזה לא אומר כלום לגבי חשיבותו. שלישית, השיח שלנו כיום מכיל את התחומים הללו באופן מהותי ביותר. רביעית, לפני שמגיעים לשיח הארץ ישראלי יש בסיס רציני של למדנות ורצינות ולכן אנו קודם כל מקדישים את זמן הלימוד לתחומים הבסיסים. המתקדמים מתבקשים ונדרשים לעשות כפי שמתבקש.
ניתן לקרוא באריכות את המאמר המלא של הרב יובל שרלו על תורת ארץ ישראל

 

 

בית המדרש