ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עניי עירך קודמין אך לא יחידים

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מתייחס לתופעת המסתננים וליחס ההלכתי והמוסרי הנכון בימי חורף קרים אלו אליהם

שתי מגמות סותרות מכוונות את הדרך להתמודד עם פלישת מסתננים לארץ ישראל. מגמה אחת צריכה לעשות את כל שניתן כדי לצמצם את התופעה הזו. אשרינו שזכינו לכך שמדינת ישראל מהווה יעד מועדף ורצוי בעיני אנשים רבים בעולם, והדבר מלמד על מה שזיכנו הקב"ה להשיג בשישים השנים האחרונות. החובה לצמצם את הפלישה נובעת מהחיוניות של קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ולא פחות מכך מהחובה שלא נפיל את הבית הלאומי על כולנו בשל העובדה שנטלנו על עצמנו משימות שאין אנו מסוגלים לעמוד בהן. כשמדובר במקרים קיצוניים של סכנת נפשות – אסור לנו לנעול את השערים, אולם במציאות שמדינת ישראל הופכת להיות יעד מועדף למהגרי עבודה למי שאינם מוצאים את סיפוקם בארצות מוצאם – מוטלת עלינו חובה שלא להניח למצב כזה להתקיים. כפי שבונים מערכות הגנה במרחבים רבים הדבר צריך להיעשות גם כאן: בהסכמים עם מדינות המוצא, בבניית מכשול בדרך, בהשבת המסתננים לארצות מוצאם וכדו'.

מגמה שניה שאסור לנו להתכחש לה היא האנושיות והיחס לבני אדם. מדובר בבני אדם. כיוון שכך, כל התייחסות צריכה להיות מוקרנת מעובדה זו. אנו נעשה כל מאמץ שלא ירבו המסתננים לישראל, אך כל זה בדרך התנהגות אנושית. יש הטוענים כי שתי המגמות האלה עומדות בסתירה, כיוון שככל שהיחס למסתננים טוב יותר – המגנט שבמדינת ישראל חזק יותר. אי אפשר להתעלם מטענה זו, אולם לא ניתן בשמה לוותר על היחס העקרוני למסתננים כאל בני אדם.

החורף קשה; בני אדם נמצאים ברחובות וקופאים; במדינות העולם תופעת חסרי הבית והדיור מביאה למותם של בני אדם, ולחוסר אנושיות כלפיהם. החובה הראשונית שיש לחברה היא כמובן כלפי עצמה, ועל כן בוודאי שהחובה הראשונה היא להתמודד עם בעיית מחוסרי הדיור ולמצוא מזור לכאבם ופתרון למצוקתם. הכלל "עניי עירך קודמין" ו"מבשרך לא תתעלם" הוא כלל יסודי מאוד בהלכה, ועלינו בראש ובראשונה לפעול על פיהו. החובה כלפי ההולכים בשולי החברה היא חובת מציאת פיתרון כולל ומקיף לעניינם. אולם הדבר אינו סותר את היחס האנושי כלפי המסתננים – לא כדי לפתור את בעייתם בכללותה, אלא כדי שיעברו את הימים הקשים של החורף בצורה שאינה מרסקת את צלם האנוש שלהם, ושמאפשרת להם פשוט לשרוד את הימים הקשים האלה.

הרבה ברכה אנו מקבלים משמיים בימים האחרונים, והתחושה של שנה מבורכת בגשמים משמחת מאוד. לריבוי הגשם ולקור יש גם צד שני של המטבע, ואף שאין אנו מתפללים חס ושלום שייפסק רוב הטובה שאנו זוכים בה – אסור לנו לעצום את העיניים מפני אלה שסובלים מהקור והגשם. גם העובדה שכהן גדול מתפלל ביום הכיפורים שלא תתקבל תפילתן של עוברי דרכים אינה מהווה היתר לאטימות לב למי שנלחם את מלחמת הקיום בימים אלה. כאמור, מדובר ברמות שונות של חובות: חובות כלפי בני עמנו ואזרחי המדינה המכוונת לפתור את בעייתם, וחובה כלפי מסתננים שנועדה לאפשר להם לעבור את החורף הזה בשלום. תשומת הלב לשני הכיוונים היא שתבטיח כי אכן נוכל לראות בריבוי הגשמים האלה ברכה מרובה, ושכולם יוכלו להיות שותפים בשמחה זו.

 

 

בית המדרש