ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תענית אסתר אינה הזדהות עם שהיה, היא זעקה על ההווה

ע"י: הרב יובל שרלו

מקובל לחשוב כי צום תענית אסתר הוא הזדהות עם היהודים בתקופת המגילה, הרב שרלו חושב אחרת. במאמר מיוחד כותב הרב כי כשאנו צמים בתענית זו אנו מבטאים כי כאשר קשה לנו ואנו מרגישים מרוחקים מריבונו של עולם אנו יודעים שעלינו לפנות אליו ולשפוך לפניו את מר ליבנו.


מה עבר במוחה של אסתר לפני שהיא נכנסה לחדרו של אחשורוש בפעם השנייה? אסתר עמדה בפני צומת גורלית בהיסטוריה של עם ישראל. המן צורר היהודים תכנן להשמיד את כל יהודים טף ונשים ביום אחד. אסתר היא המפלט האחרון עליו יכולים ישראל להישען בפני הפורענות המאיימת על גורלם.

המקרא בדרך כלל לא חושף בפני קהל קוראיו מה הם רגשות גיבוריו בעומדם לפני משימה גורלית.

כאשר אברהם נדרש לעקוד את בנו לא כותב לנו המקרא את הלך ליבו וטיב מחשבותיו. גם במקרה של אסתר אין המקרא מפרט לנו מה היו מחשבותיה ואיך היא הרגישה לפני שנכנסה אל אחשורוש אחר שלא הוזמנה לבוא אליו במשך שלושים ימים. בדתי פרס ומדי הנכנס אל המלך ללא הזמנתו דינו מוות אלא אם כן יושיט לו המלך את שרביט הזהב (אסתר, ד, יא) כך שאסתר נכנסה לחדרו של אחשורוש ביודעה שסכנת מוות מרחפת מעל ראשה. מלבד זאת, חז"ל אומרים לנו שמעשה הכניסה של אסתר גרר ויתור עצום מצדה למען כלל ישראל. חז"ל דרשו על הפסוק האומר כי מרדכי לקח את אסתר לבת לאחר מות אביה ואמה (שם, ב, ז) כי אין הכוונה רק לאימוץ אסתר אלא לנישואין ממש והמילה "בת" מתפרשת כהוראה של "בית" כלומר- הכנסה לביתו במסגרת הנישואין[1]. בפעם הראשונה שבאה אסתר אל אחשורוש היה זה באונס ולכן הכלל הוא ש"אונס בישראל משרא שרי[2]" כלומר שאין אשת איש נאסרת לבעלה בביאת אונס. אולם בפעם השנייה הגיעה אסתר לאחשורוש ברצונה ולכן היא גורמת לכך שהיא תיאסר על בעלה. כלומר מלבד סכנת המוות המרחפת עליה הסכימה אסתר לוותר על חיי האישות בינה לבין מרדכי למען הצלת כלל ישראל.[3]

מה היא כוונת המקרא כאשר הוא סותם בפני קהל קוראיו את הלך ליבם של גיבוריו כאשר הם עומדים בפני בחירה מכרעת? האם עצם ההתעלמות של המקרא מרגשות ליבם של גיבוריו כוונתו בכך שאין ערך וחשיבות למה שחשו הגיבורים בטרם ביצעו את משימתם? חז"ל לימדו אותנו כי אין זו התשובה הנכונה. לחז"ל היה ברור שחוסר ההתייחסות של המקרא לרגשותיהם של גיבורי המקרא אינו בא להגיד כי עיסוק בנושא זה פסול אלא אדרבא התורה פותחת כר נרחבת לדרשנות סביב הנושא. על פי השקפה זו באו חז"ל לפרש את הלך ליבם של גיבורי המקרא כדוגמת אברהם ואסתר. חז"ל אומרים לנו כי לפני שנכנסה אסתר אל אחשורוש היא אמרה את מזמור כב בספר תהילים "למנצח על איילת השחר"[4]. מה מיוחד במזמור זה? נעיין בפסוקיו הראשונים: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי" (פסוק ב) מילים אלו מבטאות את הייאוש שאחז את אסתר בבואה אל אחשורוש. אסתר מרגישה עזובה ורחוקה מאת ה' נוכח הגזירה האיומה של המן. בהמשך המזמור מתואר כי המשורר פונה אל ה' בבקשה לסיוע נוכח מצבו הקשה: "וְאַתָּה ה' אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי: הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי" (שם, כ-כב) המשורר מבקש עזרה מפני 'כלב' ומפני 'אריה' אשר נמשלים בפיה של אסתר להמן ועוזריו הרוצים לכלות את העם היהודי. אסתר מבקשת את ישועת ה' דווקא בשעת משבר כזו, שעה שבה ישראל זקוקים לרחמי שמים.

בי"ג באדר אנו צמים את תענית אסתר, צום זה מיוחד בכך שהוא נזכר במגילה. אין הכוונה לשמר את בתודעת הזיכרון את הצום שצמו ישראל לפני שנכנסה אסתר אל אחשורוש. הצום ההוא היה בי"ג ניסן ואילו אנו צמים בי"ג אדר. הצום שאנו צמים נזכר בדברי אסתר בסוף המגילה. כאשר אסתר שולחת אגרות אל כל ישראל במטרה שיקבעו את קריאת מגילת אסתר לדורות היא מזכירה גם שיש לשמור ולנהוג את "דברי הצומות וזעקתם" (אסתר, ט, לא) צום זה נועד כדי שעם ישראל ידע שבשעת משבר וריחוק יש כתובת אשר אליה יש לפנות. כאשר אנו צמים בתענית זו אנו מבטאים כי כאשר קשה לנו ואנו מרגישים מרוחקים מריבונו של עולם אנו יודעים שעלינו לפנות אליו ולשפוך לפניו את מר ליבנו ולבקש רחמים וישועה ממנו. בימי הפורים קיימים שני רכיבים מרכזים, רכיב האחד הוא השעשוע שיום הפורים עצמו מקרין ורכיב שני הוא הזעקה בעת משבר אותו יום תענית אסתר נועד להזכיר. שני הרכיבים הללו חשובים, בשניהם אנו פונים אל ריבונו של עולם ודרכם אנו עובדים אותו.

- המאמר הוא שיעור של הרב שרלו שסוכם ע"י תלמידיו ואושר על ידו




[1] מגילה יג, א


[2] יבמות לג, ב


[3] ראה מגילה טו, א וכן דברי רשי שם ד"ה 'אבדתי ממך'


[4] מדרש תהילים מזמור כב


 

 

בית המדרש