ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פרס לרב דרוקמן-להגיש בג"ץ?

ע"י: הרב יובל שרלו

האם להגיד בג"ץ כנגד הרב דרוקמן בשל תפקודו בפרשת הרב קופולוביץ בנתיב מאיר. על כך בתשובה הבאה

שאלה:

לרב שרלו שליט"א שלום
בתור בוגר ישיבת נתיב מאיר אני פונה אליך בשאלה: האם לא צריך להגיש עתירה לבג"ץ נגד מתן פרס ישראל לרב חיים דרוקמן בגלל התנהגותו הן בפרשת הרב קופולוביץ' וזה שהוא לא למד שום דבר מזה והמשיך ככה בפרשת מוטי אלון ?
אחד הנפגעים (לא פיזית)

 

תשובה:

שלום וברכה

איני רוצה לדון במסגרת זו במה שעשה הרב דרוקמן הי''ו בפרשיות אלו. את עמדתי בנושאים אלה אני שומר למסגרות מצומצמות, ולא אסתיר כי אני עוסק בנושאים אלה שנים רבות, ומכיר אותם על צדדיהם המגוונים. לא הייתי עונה על שאלה זו בפומבי, כיוון שהיא עוסקת אישית בבן אדם ואני מעדיף בדרך כלל שלא לפרוס דיון אישי ברשות הרבים אלא לעסוק בעניינים העקרוניים, מה עוד שכאן מדובר באדם מיוחד במינו, כמו הרב דרוקמן הי''ו. אני עושה זאת בשל העובדה שהדבר פורסם ברבים, ובשל העובדה שיש לי עמדה עקרונית, שבסיסה ב''תנ''ך בגובה הסולם'' וסופה בקריאה ריאלית של המפה האנושית.

אני חושב שבוגרי נתיב מאיר העושים זאת, אם אכן עושים זאת, טועים טעות חמורה. הם לא טועים בכך שהם רואים בחומרה הסתרה של מעשים רעים שמכוסים. אנו חייבים לאמץ לעצמנו את ההכרה שחילול השם הוא דווקא בכך שטוענים שריבונו של עולם מסכים שידרכו על אנשים נפגעים ובלבד ששמו לא ייפגע מפרסום הדברים. קידוש השם הוא זה שקובע שהא-לוהים יבקש את נרדף, וריבונו של עולם מצווה עלינו לעמוד אך ורק לימין הצודק. הם לא טועים בכך שאנחנו חייבים להטמיע בחברה שלנו את ההכרה כי לעולם יש לעמוד לצד הצודק, ואין זה משנה מה גדולת האדם הפוגע ומה מטרת החיפוי.
הבעיה שלי עם עמדתם נמצאת במקום אחר. טענתי העקרונית היא שאם נחתור לאנשים שהם כלילי השלמות בלבד – אנו נקבל את אלה שלא עושים דבר, ואז הם אמנם שלמים לחלוטין, אולם לא עשו דבר בחייהם. רשימת הזכויות של הרב דרוקמן הי''ו היא דבר שיכול כל אדם להתקנא בה; אם כל אחד מאתנו היה עושה חצי ממה שהרב דרוקמן הי''ו עשה בחיים למען עם ישראל, החינוך הדתי, ההתיישבות וכדו', ובד בבד למען אנשים פרטיים ואימוצם וחיזוקם – היינו בעולם הרבה יותר טוב והרבה יותר משמעותי. מגיע לו ובדין פרס ישראל על כל מה שהוא עשה. לאמור: גם אם שגה (ואני מדגיש שוב שאין אני עוסק בעניין בתשובה זו) הרב במדיניות מסוימת בהקשרים שונים ומגוונים – אסור לנו בשום אופן להיכנס לתרבות עריפת הראשים והעמדה החותרת לטוהר מוחלט. היא נראית מקדמת מאוד את העולם, אולם למעשה תוצאותיה הרות אסון, והיא תגרום לנו להעניק פרס למי שלא עשה דבר, שכן רק הוא לא טעה ולא שגה.
כדי להוכיח שזו עמדתי העקרונית אזכיר מאמר שכתבתי בעבר בשעה שהוחלט לתת את פרס ישראל לשולמית אלוני, בטיעון כי על מה שמגיע לה - יש להעניק לה את הפרס. איני משווה בין שולמית אלוני לרב דרוקמן, אלא רק בנושא הזה. אני מנסה מאוד להקפיד על כך שעמדתי תהיה עקרונית, ולא צבועה או מנצלת את הטיעון המוסרי העקרוני לצרכים פוליטיים המוטים לצד אחד. זו עמדתי העקרונית, והיא יונקת מהתנ''ך ומסתיימת בריאליה.
בקרוב עומד לצאת במרכז לאתיקה בירושלים ובאוניברסיטת חיפה קובץ מאמרים על נטילת אחריות, ובו כתבתי מאמר המבקש להקיש מהלכות תשובה על השאלה האם מי ששגה ונהג לא נכון יכול לשוב ולשמש בתפקידו. אני מבקש להדגיש כי הלכות תשובה לעצמם לא עוסקים בשאלה זו, אלא בעמידה של האדם מול הקב''ה, אולם ניתן ללמוד מהן הרבה מאוד דברים על הנושא עצמו. אני חושב שאנחנו חייבים לאמץ עמדה שבוחנת את הדברים בצורה הכוללת שלהם, ולא להצטרף למקהלת אותם אלה שהם בוועד לחיפוש חטאים, ובשם לקויות שנמצאות במעשים של גדולי הצדיקים – הופכים מר למתוק ומתוק למר. לו לא היינו הולכים בדרך זו לא היינו מעמידים את האבות כמנהיגינו ואת משה רבינו כנותן התורה ואת דוד המלך כמלך המשיח.
כדי להסיר ספק אדגיש שוב כי אין בדברים שום הסכמה לשום דרך של טיוח או מיעוט החומרה של התעלמות ממעשי ניצול ופגיעה מיניים (כאמור, בלי להתייחס למעשה הרב דרוקמן עצמו), אלא להפך: גם מתוך עמדה בלתי מתפשרת זו אני סובר שיש לראות את הכל בתמונה הכללית.
כל טוב וכואב לי מאוד.

 

 

בית המדרש