ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

איך להצליח בחינוך הילדים?

ע"י: הרב יובל שרלו

הילד נהיה חילוני - איך להתייחס?איך לחנך יותר טוב? על כך בתשובה הבאה

שאלה:

שלום הרב, בחג הגעתי לקרובי משפחתי. להפתעתי הרבה ראיתי שהילד הקטן מהמשפחה (כבן 24) אינו דתי. הדבר גרם לי עצב רב.
מהצד ראיתי עד כמה הוריו השקיעו בחינוך של כל ילדיהם ואף לקחו כ"אומנה" ילדים נוספים, והנה עת בגר הצעיר שבילדים - הוריד הוא את הכיפה.
ראיתי אף את חברתו והתברר לי שהם גרים ביחד, קשה לי המחשבה על זוגות הגרים ביחד ללא נישואין, בוודאי כאשר מדובר על אדם דתי שהוריד את הכיפה.
עצוב לי לדעת שבעוד משפחה ישנו אדם ש"מת" ואינו שייך עוד לציבור הדתי. אני לא מוכן לקבל את הנחמה ב"העיקר שיהיה אדם טוב". אני רואה אדם טוב הוא אדם המקיים מצוות ואילו אדם שהפסיק לעשות זאת (בניגוד לחילוני מלידה) - הוא אדם שהרים ידיים, התייאש, לא התמודד ופרש.
הדבר מאד מעציב אותי.
הדבר גם מפריע לי - איך אוכל לדאוג שילדיי לא יגיעו למצב כזה? איך אוכל לסייע לילדיי עם תשובות בעתיד שימנעו מהם מלהיות חילונים? וגם - האם זה רע שאני מרגיש לא טוב עם זה?
אמרו לי במשפחה ש"תעזוב, זה לא חשוב העיקר שהוא בן אדם". אני מרגיש שזה שכן חשוב, שזה לא נכון להגיד "העיקר שהוא בן אדם". חשוב לי מאד שילדיי ימשיכו בדרכי, פחות או יותר, אבל בוודאי שקשה לי המחשבה שיעשו עבירות בפרהסיה.
מה לעשות ???

תשובה:

שלום וברכה
הבה נזכיר לנו את העובדות: לאברהם אבינו היה ישמעאל, ליצחק – עשו; ליעקב – שמעון; למשה – בעיה קשה; לעלי – בניו; לדוד המלך – אמנון ואבשלום ועוד ועוד.
גידול ילדים אינו תעודת ביטוח. אין לגדולי ישראל ואין לקטני ישראל תעודת ביטוח כי הילדים שלהם יילכו בדרכם. אין אנו יודעים עד תום את הסוד הגדול של גידול הילדים; של עיצובם בדרך בה אנו מאמינים שצריך ללכת; את המקום בו תתפרץ הכרתם האישית ואפילו תחושת המרד שלהם, והרצון להיות ייחודיים; ועוד ועוד
גם אין אנו יודעים עד תום למדוד את ההליכה של ילדים בדרכי אבותיהם. הבה נניח לרגע כי אותו ילד שתיארת הוא הישר וההגון שבין הילדים כולם, והאחרים ששומרים את מצוות שבת וצניעות אינם ישרים – האם תראה זאת ככישלון טוטאלי ? האם תגדיר אותו כ''מת'' מבחינה זו ?
לאמור: יש הרבה מאוד שאלות כאשר אנו בוחנים הצלחת חינוך וכישלונו – הן שאלות של הגדרות, והן שאלות שאין לנו עליהן תשובה הנוגעות לסוד הגדול ולחסד אלוקים של ילדים שהולכים בדרכי האמונה. אין ציבור מאמין בכל הגוונים ובכל השיטות שלא מתמודד עם נושא זה.
אחרי אומרנו זאת, אפשר להתחיל לעבוד. הקו המנחה שלנו צריך להיות ברוח המשנה באבות של ''לא עליך המלאכה לגמור...'' בתרגום לעניין החינוכי: אין אתה יכול לגמור את מלאכת החינוך לאור הנימוקים הכתובים לעיל, אך אין אנו בני חורין ליבטל ממנה. צריך לחנך.
החינוך מתחיל קודם כל בהענקת אהבה, בקבלת הילד, בהשתכנעות הפנימית שלו כי לא רק שאלת אמונתו חשובה לנו, אלא שאלת קיומו; הוא ממשיך בכך שמתייחסים אל הילד כשותף בחיי האמונה, ולא כמי שנועד לציית בלבד ולקבל את ההוראות המשפחתיות בלבד; הוא במציאות המינון הנכון שבין דרישות ובין קבלה והכלה; הוא ממשיך בכך שאנו רואים חובה להעצים גם את חוויותיו הדתיות; הוא בלימוד משותף של המשפחה; הוא ממשיך כמובן גם בכנות וביושר של חיי האמונה של ההורים, אם כי כאמור זו לא תעודת ביטוח, ולעתים הילדים דווקא מורדים בכך, ועוד ועוד.
אין כללים בחינוך, ואין תעודת ביטוח. אולם בשעה שהולכים בדרך מעין זו נראים הסיכויים להצליח בחינוך יותר גדולים. לא זו בלבד, אלא שכיום אנו רואים כי אין מדובר גם בקו חד שבין ''דתי'' ו''לא דתי'', אלא במערכות מסובכות יותר.
קיצורו של דבר, צריך לאמץ תפיסת עולם של ''תיקון'', של התחזקות מתמדת, של רצון להוסיף אור וטוב, ולנסות ככל יכולתנו, אך להבין שיכולתנו מוגבלת, ולא אנחנו קובעים את כל מה שיתרחש בנפש ילדינו.
וכמובן – להתפלל על זה.
כל טוב ובהצלחה

 

 

בית המדרש