ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על פוליטיקה ואמת-דברים בעקבות הסכם נתניהו ומופז

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו קורא לפוליטיקאים לדבר בשפה רכה יותר המאפשרת שינוי ולא לחזור מדברים שאמרו ולבזות את האמת

בחשבון של "מי הרוויח ומי הפסיד" בהקמת ממשלת האחדות אני מבקש לציין משקל מסוים למפסיד הגדול – האמת.

האמת הפסידה. מילים שנאמרו אתמול התגלו כחסרי משמעות כבר ביום אמירתם; התחייבויות שניתנו לציבור – שוות כקליפת השום, ואולי פחות; דברי השתלחות בדמותו של האחד הפכו בן הסכם לדברי קילוסין ליכולתו;

האמת הפסידה. אף שיש סיבות בהן מותר לשנות מפני השלום, ואפשר שההכרעה שלא להיות נאמנים לאמת הייתה נכונה כאשר מתבוננים על המציאות הקונקרטית (ראו את הבירור ההלכתי בנושא 'מדבר שקר תרחק') – לטווח ארוך מדובר במכה אנושה. שאלת האמון היא שאלת המפתח ביחס לשלטון, כמו ביחס לכל מערכת אחרת (כגון הזוגיות), והאמון הזה נפגע פגיעה אנושה. מי שמחה נמרצות נגד רבין בשעה שאמר לפני הבחירות "מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר (יפקיר) את ביטחון מדינת ישראל"; מי שטען כי מעשהו של שרון בהתנתקות אינו לגיטימי מבחינה מוסרית; מי שטען שעל שרון לקבל את משאל מתפקדי הליכוד בשל העובדה שהתחייב לכך, ועוד ועוד – אינו יכול לקבל מצב בו ראש מפלגה ממש מזגזג בצורה כה מבישה. את הנזק הוא לא ממיט רק על עצמו; את הנזק הוא ממיט על כולנו. כיצד אפשר יהיה עוד לתת אמון באמירה כלשהי? בהצהרה של מנהיג? בבחירות? בהתחייבות? אנו מעמיקים את הציניות וחוסר האמון במנהיגות, שהם למעשה הכלי העיקרי שמנהיגות פועלת מכוחו!!

האם אי אפשר לשנות דרך? האם אי אפשר להגיב למציאות? הדבר תלוי בטיב ההתחייבות שניתנה קודם לכן. המסקנה החשובה ביותר, שאותה ראוי שיאמצו כולם ובעיקר אלה שנושאים בתפקיד מנהיגותי, היא לא לטפס על עצים שמישהו אחר ייאלץ להוריד ממנו, ולא לפזר את ההבטחות מלכתחילה בצורה המוחלטת. נכון יותר לוותר על הרווח המיידי של האמירה החדה למען אמירה עגולה יותר ומדויקת יותר. בשעה שכולם יאמצו לשון רכה יותר, שתדבר מראש בשפה שמאפשרת שינוי – יפסידו כולם בטווח הקצר את הרווחים מהחדות, אולם יאפשרו קיומה של חברה שמילה שנאמרת היא מילה, והתחייבות היא התחייבות. אין הכוונה לאמירת דברים שאין להם משמעות כלל, ומסמוס משמעות האמירה בכללה. אפשר לדבר על מגמות, נטיות, התחייבות להתאמץ לנהוג במדיניות מסוימת, ביקורת אך לא עלבונות ועוד כלי דיבור אחרים, שגם אומרים דבר מה משמעותי מאוד וגם מאפשרים את גמישות השינוי המינימאלית הנצרכת.

מנהיגים מכל הגוונים – אמצו לשון אחרת; צאו מנקודת הנחה כי מילה הנאמרת היא ברית וחוזה שביניכם ובין הציבור הנענה לכם והמעניק לכם את הרשות לנהוג בדרך בה התחייבתם. המילה שאמרתם אינה שלכם – היא של מי שקנה אותה מכם והעניק לכם בתמורה את היכולת לפעול בדרך מסוימת. הבינו כי מעילה שליחותית חמורה ממעילה כספית, כי היא נוגעת בשורשי הקשר שביניכם ובין אלה שהתחייבתם אליהם. מכאן ואילך אימרו את דבריכם מתוך נקודת מוצא המחייבת כדברי חז"ל "שיהא הן שלך הן ולאוו שלך לאוו". ומשעה שהתחייבתם – עימדו במילה שלכם, גם אם תיאלצו לשלם מחיר יקר. בלי זה, אתם אכן זוכים לכתר מלוכה לזמן קצר אולם גובים את המחיר הכבד ביותר האפשרי – מחיר האמון, ומחיר קיומה של המנהיגות.

קשה שלא לציין את הביזיון הזה על רקע פסיקת בית המשפט העליון שבנושא ההתיישבות תובע מהממשלה לעמוד בדיבורה....

 

 

בית המדרש