ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ירושלים -העיר שחוברה לה יחדיו

ע"י: הרב יובל שרלו

רושלים אינה רק בירתה של מדינת ישראל והריכוז הלאומי של אחי ורעי. ירושלים היא עיר הקודש והמקדש. "למען בית ד´ אלוקינו אבקשה טוב לך". היא המקום בו אנו באים שלוש פעמים בשנה ליראות את פני ד´; היא פלטרין של מלך, המחייב אורח התנהגות קדוש וטהור

שני פסוקים חותמים את זיקתו של דוד המלך לירושלים: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ד' אלוקינו אבקשה טוב לך". שניהם מתווים שני נתיבים הקושרים אותנו לירושלים. לעתים מנהלים שני נתיבים אלה מאבקים; לעתים הם חיים בשלום; לפעמים הם אפילו מעצימים האחד את השני. עולמה של ירושלים מורה לנו דרך בסוגיות רבות רבות שאנו עוסקים בהן במהלך חיינו.

פסוק אחד אומר כי דיבור שלום ירושלים הוא למען אחי ורעי. לאמור: ירושלים היא עיר האיחוד של האומה כולה. היא העיר שאנו מדברים בשלומה כדי לחבר את העם היהודי כולו לנקודת מוקד אחד; היא העיר בה ניצבת מוראה של מלכות שעם ישראל קיבל עליו, בית המשפט העליון שעם ישראל קיבל עליו את שיטתו העקרונית, הממשלה וגורמי שלטון אחרים. לא זו בלבד, אלא שאחי ורעי רואים גם במוסדות התרבות שבעיר, גם בספורט, גם באווירה שיוצרת העובדה שהעיר קדושה לדתות נוספות, גם בריבוי ובגיוון, גם בעושר האסתטי וגם בפארקים – חלק ממה שקושר אותם לעיר הקודש והמקדש. הרוצה שירושלים תהיה העיר של אחיו ורעיו צריך אפוא לברר אצל אחיו ורעיו מה הם היו רוצים למצוא בעיר זאת, ולעצב את העיר הזאת בדרך שתקשור את כולם לירושלים.

אך ירושלים אינה רק בירתה של מדינת ישראל והריכוז הלאומי של אחי ורעי. ירושלים היא עיר הקודש והמקדש. "למען בית ד' אלוקינו אבקשה טוב לך". היא המקום בו אנו באים שלוש פעמים בשנה ליראות את פני ד'; היא פלטרין של מלך, המחייב אורח התנהגות קדוש וטהור; היא המגדלור דרכו מתפלל עם ישראל כולו, בכל מקום בעולם, את תפילותיו לריבונו של עולם, ושם הן נשמעות; היא עיר סדר קודשים ומסכת ביכורים ומעשר שני, ועוד עולמות שלמים של הלכה; היא עיר הנאבקת בעבודה הזרה ובחדירתה לתוך היכל ד'. היא עיר ד'.

ובשירי דוד המלך דרכם אנו מהללים ומשבחים לריבונו של עולם אנו מוצאים את ירושלים כמקשרת בין שני העולמות. קישור זה נראה מכשול, ורבים הרואים במחויבות לשני הפסוקים יחד פסיחה על שתי הסעיפים, שהיא גם לא נכונה וגם בלתי אפשרית. מאידך גיסא, העימות המתמיד בין שני ההיבטים של ירושלים מכניס אותנו לפיצול ולפילוג, החותרים תדיר תחת שלומה של ירושלים, ומרחיקים ציבור אחד מפניו של הציבור השני. חלוקת ירושלים בין רחוב הנביאים צפונה ובין ה"מאחזים" שנותרו בעמק רפאים ובקרית יובל תאפשר חיים זה לצד זה, אך לא על כך דיבר דוד המלך. שני הפסוקים האלה גם יחד פותחים גם אפשרויות אחרות.

אפשרות של חיפוש מתמיד אחר חיבור וקשר ביניהם; אפשרות שמבקשי בית ד' יחשיבו מאוד את מה שמבקשים גם אחיהם ורעיהם; אפשרות שתהיה הצטרפות לחיפוש נתיב למהותה של ירושלים כעיר הקודש בשפה פחות קנאית ובעולם הלכתי מכיל יותר, שיאפשר לאלה שהם מחויבים למחצה שליש ורביע את מקומם בעבודת ד'; אפשרות בה כולם מבינים כי מחד גיסא ייחודה של ירושלים הוא דווקא בהיותה כסא ד' כפי שכתבו הנביאים, אולם מהותו של כסא זה עשירה יותר מאשר חניון בשבת, ואף שהיא כוללת בוודאי את קדושת השבת במקום העליון הראוי לו היא מאפשרת חיבורים כעיר הצדק וכקריה נאמנה, הבאה לידי ביטוי ב"במעגלי צדק" ובמחאות חברתיות בונות ומתקנות (ולא מנוצלות פוליטית); ועוד ועוד. כל כך הרבה אפשרויות מזמנת ירושלים לחיבורים בין שני הפסוקים האלה, ותחת החתירה למאבק כוחני של הכרעה – יש אפשרות של חיבורים ברוח "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".

המאמר פורסם בעלון 'שבתון' שבת בחוקותי תשע"ב

 

 

בית המדרש