ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מבית הכנסת לבית המדרש-לחג השבועות

ע"י: הרב יובל שרלו

זהו הצעד הבא שראוי לצעוד בו. חלק מתיקון ליל שבועות הנעשה בחברותות – לא בשיעורים; הרב שרלו קורא להפוך את שבועות לחג התורה דרך התקשרות אליה בלימוד ולא בהקשבה

 

חג השבועות הוא בין השאר מעין "ראש השנה" לתורה. ככל ראש שנה, הוא מהווה שילוב מרתק בין חגיגה גדולה על הזכות הגדולה להיבחר על ידי ריבונו של עולם וקבלת תורתו הקדושה, וחשבון נפש ובחינה של מקום תלמוד תורה בעולמנו – אף הוא מתוך מבט של יום טוב. מבט של יום טוב מבין בעין טובה על מה שהתקדמנו בו בתלמוד תורה. תלמוד תורה בציבור הציוני דתי נמצא במקום אחר לחלוטין משהיה בו לפני עשרים שנה: המבט על מאות החבורות הלומדות דף היומי; על המהפכה המסוימת בתלמוד תורה לנשים; על היקף המוסדות – ישיבות הסדר, גבוהות ומכינות – שרבים רבים מבני הנוער לומדים בהם; על מכונים שונים העוסקים בקישור בין תלמוד תורה ותחומי החיים; על שפע הספרים היצירתיים והמאמרים המבשרים בשורה של ממש בתלמוד תורה; על שיבה לתלמוד תורה לאחר שרות צבאי; על ימי עיון רבי משתתפים לציבור הכללי, ובתי מדרש ציבוריים של תורה וחיים, ועוד ועוד, כל אלה ממלאים את הלב שמחה גדולה ואושר גדול. זהו צעד גדול של מקומו הראוי של תלמוד תורה, שהוא "כנגד כולם" והוא המביא לידי מעשה. ביום חג ראוי להתבונן על הטוב ולהודות עליו, ולתור אחרי הצעדים הבאים שצריך להתקדם בהם.

יש הרבה כאלה, אולם כאשר אנו עוסקים בציבור דומה שלקראת ליל שבועות, בו שותף הציבור כולו בתלמוד תורה, אפשר לציין את העיקרי שבהם. הצעד הזה דומה כצעד חיצוני, כיוון שהוא עוסק בצורת תלמוד תורה ולא בתוכנו, אולם למעשה הוא מהווה את השינוי המשמעותי ביותר למקומו של תלמוד תורה בחיינו. צעד זה הוא המעבר מתלמוד תורה בבית הכנסת לתלמוד תורה בבית המדרש. אין הכוונה למעבר פיזי, ובית הכנסת יכול לשמש כבית מדרש ולהפך. לא הבניין הוא העיקר, ולמעשה אין לו משמעות של ממש, אלא צורת תלמוד תורה.

המאפיין העיקרי של תלמוד תורה בציבור הציוני-דתי הוא הרצאות ושיעורים. המעיין בתוכנית ליל שבועות ברוב מוחלט של בתי הכנסת ייראה שפע של שיעורים נפלאים, על ידי מלמדי תורה מצוינים ומנוסים, בנושאים מרתקים ומושכים. זה יופיים של שיעורים אלה; זה גם חסרונם: בתלמוד תורה מעין זה הציבור הוא ציבור פאסיבי, המאזין, לעתים שואל, ונדרש לעקוב אחר מלמד התורה. האחריות לשיעור היא על המלמד; התביעה שזה יהיה נוגע – מוטלת על מעביר השיעור; החיבור שבין התורה ובין העצמיות – נעשה בעולמו של המרצה; אפילו לוח הזמנים – הוא באחריות הגבאים.

ואילו לימוד בחברותא, בבית מדרש, הוא בעל אופי שונה בצורה משמעותית. הוא שואב מהלומד את המאמץ להידבק בתורה ולא להתבטל; הוא מחייב את הלומד להכריע מה הוא לומד, באיזו רמה, וכמה הוא חובר לזה שהוא לומד איתו; הוא אינו מאפשר שום סוג של פאסיביות; הוא מעורר שאלות ולא מעניק תשובות; הוא מאפשר שיחה בין אנשים המתלבטים במשמעות הטקסט הנלמד, ודיבוק חברים על עניינו; הוא מעצים את האחריות האישית, את ההתמודדות, את ההכרעה, את הדביקות ואת המשמעות. קיצורו של דבר: מוקד תלמוד תורה עובר ממלמד התורה אל הלומדים.

זהו הצעד הבא שראוי לצעוד בו. חלק מתיקון ליל שבועות הנעשה בחברותות – לא בשיעורים; התכנסות לתלמוד תורה בבתי מדרש בלימוד בחברותות – לא רק בשיעורים; ישיבה על המרפסת בבית עם שכן, ולימוד בחברותא, אולי בצורה משפחתית – ולא רק בשיעורים; חברותות לילדים אותם אנו מנסים לקרב לתלמוד תורה, ועוד. זו ההתקשרות העמוקה יותר לתורה, המחייבת יותר, המחוברת יותר, והמשפיעה יותר. שנה תלמוד תורה טובה.

המאמר יתפרסם בעלון שבתון לשבת במדבר תשע"ב (חג השבועות)

 

 

בית המדרש