ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לאהב שם שמיים-על ההכרה המשפטית ברבנים הרפורמים

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מתייחס לעניין ההכרה ברפורמים בתחום המשכורות

לא בתי המשפט יקבעו את זיקת עם ישראל לאביהם שבשמיים. בהתעלם מהשאלה האם בית המשפט התערב שוב בעניין לא לו ובניסיון לקבוע את זהותה של מדינת ישראל או שלא הייתה לו כל אפשרות אחרת והוא היה חייב לנהוג חלוקה הוגנת בתקציב המדינה – אנחנו צריכים לסגל לעצמנו את ההכרה כי המערכה אינה מתנהלת במקומות האלה. קירובו של עם ישראל לריבונו של עולם מתרחשת היום במרחב הפתוח. ככר השוק פתוחה לכל, והבחירה החופשית היא הכלי העיקרי של הזיקה העמוקה למסורת האומה ולהתקרבותה. מכוח אמונתנו העמוקה באמת שאנו נושאים בתוכנו ובכך שסוף האמת לנצח וש"ניכרים דברי אמת" אנו צריכים לנצל את ההחלטות השונות של בתי המשפט בתחומי דת ומדינה כדי להגביר עוד יותר את הקשר שבין הדוד והרעיה, הקב"ה וכנסת ישראל.

חז"ל לימדו אותנו את הכלי העיקרי בתחום זה – איהוב שם שמיים על הבריות. לא זו בלבד, אלא שהם גם לימדו אותנו כיצד עושים זאת: "ואהבת את ה' א-להיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר' (יומא פו ע"א). ביום שבו תהיה זהות בין היות האדם דתי ושומר מצוות בנאמנות ובקפדנות עצמית, ובין היותו של האדם מוסרי ומאיר פניו לבריות – יתאהב שם שמיים על הבריות. דרך זו היא הדרך הסלולה מקדמא דנא, ושם אנו צריכים לפעול בראש ובראשונה.

מכאן אנו פונים לקרוב של ממש. לא ניתן להתמודד על נפש האומה אם בתי הכנסת שלנו אינם מזמינים את כולם להיות שם. זה מחייב אותנו לעבור שינוי משמעותי ולרצות בכך כי בית הכנסת יהיה בית הכנסת של הקהילה כולה ולא של ה"חברים" בלבד. במקום בו אין מזמינים את הבריות ואין מקומות מיוחדים לאנשי השכונה; במקום בית הקהילה מתמרמרת על כך שמציינים בר מצווה לחילוניים בשבת, בשל אי-הנעימות המצטרפת תדיר לאירועים אלה; במקום בו רב הקהילה אינו מנחם אבלים ושותף בשמחות של כל הגרים האזור; במקום בו לא מנגישים את בית הכנסת לבעלי מוגבלויות פיזיות ונועלים את העלייה לתורה בפני בעלי מוגבלויות נפשיות – אנשים בוחרים באלטרנטיבה האחרת, בין אם היא מגדירה את עצמה כיהדות "מתקדמת", ובין אם היא התעלמות מוחלטת מהקשר לאמונתם.

לא זו בלבד, אלא שאנו מגלים שיש שפות נוספות של קרוב ישראל לאביהם שבשמיים: בין אם מדובר בשפה התרבותית והאומנותית, בין אם מדובר בתלמוד תורה בהמון, בדרכים שונות ומגוונים; בין אם מדובר בארגון אירועים קהילתיים משותפים והשתתפות בהם; בין אם מדובר בהבאת השיח האמוני וההלכתי לכל שטחי החיים – עוד ועוד שערים נפתחים בעת הזו, ובשערים אלה מתאפשר לנו להיכנס – בענווה בצניעות ובדיאלוג – ושם לחולל את הבשורה הגדולה.

האור הגדול שאנו הולכים בו, ופתחון הלב לבריות – למצוקתם, שמחותיהם ותרבות חייהם – הם מקור החוסן והחוזק שמכוחם אנו מסוגלים לפעול, ולמלא את השליחות הגדולה שמוטלת עלינו בעולמו של הקב"ה - לאהב שם שמיים על הבריות. הבה אפוא ננצל את הדחיפה שאנו מקבלים לצורך זה, ואת תשומת הלב העיקרית שלנו נפנה לשדה הזו, שממנה תצמח בשורה גדולה לעם ישראל.

המאמר מתפרסם בעלון 'שבתון' לשבת בהעלותך תשע"ב

 

 

בית המדרש