ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מכתב לבוגרי הישיבה וממשיכי דרכה על דרכי המאבק בסוגיית האולפנה

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו במכתב לבוגרי הישיבה על דרכי המאבק סביב שכונת האולפנה

לבוגרי הישיבה וממשיכי דרכה,

איני יכול להסתיר את חרדתי העמוקה מהקולות שנשמעים בתוכנו בדבר דרכי ההתנגדות בשכונת האולפנה. מדובר בסכנה נוראה לכל כך הרבה דברים, משפיכות דמים ועד העצמת הניכור שבין ההתיישבות ובין כלל האומה, כמו גם בנזק עצום ששוב חוזר אל ילדינו. 

במקום מאמר מסודר על הנושא, אני מצרף מכתב תגובה שכתבתי לחבר יקר, שאת עמדתו תוכלו לקרוא בין השורות.

אני מקווה שהדברים יועילו לעצור את הסכנה, מכל הכיוונים -מסכנת הריסת מפעל ההתיישבות ועד סכנת מלחמת האחים.

 

בכאב גדול

יובל שרלו

 

 

 

מה היה קורה אילו בראש ובראשונה היינו דואגים למשפחות שכונת האולפנה, ולא כפי שעשינו בגוש קטיף ? דואגים מיד ובמזומן לדיור חליפי ראוי וזהה לרמה בה גרו מקודם, בסכום הרבה יותר נמוך מניסור הבתים המגוחך ?

ומה היה קורה אילו היינו באים למדינת ישראל ולציבור ואומרים לו שאנחנו ציבור שומרי חוק, וכשיש החלטה של בג"ץ – גם אם אנו סוברים שהיא בטעות חמורה – היינו אומרים קודם כל שנקיים את פסק הדין הזה בשל העובדה שאנחנו לא מתכוונים להתייצב נגד מה שחשוב כל כך לעם ישראל ?

ומה היה קורה אילו בד בבד עם קיום פסק בג"ץ לא היינו מנסים בקומבינה לסחוט את חוק ההכשרה, אלא באים מלכתחילה ומטילים בפני הציבור הישראלי את העובדה שיש 9000 יחידות דיור באותו מצב, ושזו הבעיה של כולם, ואז היינו פועלים מול העתיד בעניין חוק ההכשרה, במקומות בהם הוא צודק ונכון ?

ומה היה קורה אילו לא היינו מרתיחים את הציבור הישראלי ברובו בכך שמנסים לעשות קומבינות, בכך שמעסיקים ממשלה שלמה בימים כה קשים בתחומי איראן ואירופה בחמשה בתים בבית אל (כדי להסיר ספק – אני יודע את כל הטיעונים האידיאולוגיים נגד זה, ואני כותב מכוחה של אידיאולוגיה אחרת !), בכך שחברי כנסת ושרים אינם עומדים בדיבורם; בכך שהולכים להוציא עשרות מליוני שקלים על ניסור הבתים;  בכך ובכך ובכך.

ומה היה קורה אילו לא היינו נוקטים בשפת האיומים שאתה מציע – מעמונה ועד דברים גרועים יותר – ופועלים בדרך בה פועלים כאשר מבינים כי ההתיישבות שלנו ביהודה ושומרון היא שליחות האומה, וצריכים לפעול עם האומה ולא נגדה, ובוודאי שלא באיומים שאתה מציע ?

ומה היה קורה אילו לא היינו קוראים למסירות נפש ממש ולייהרג ואל יעבור, ולא שוברים את כל הכלים ? מה היה קורה אם לא היינו מסתכנים באלימות ושפיכות דמים ? מה היה קורה אילו לא היינו משמיטים את הקרקע מתחת לכל הבניין שנבנה במשך שנים באמירות כה קיצוניות עד שאנו המתיישבים נותרים לבד, ומאשימים את כל העולם בכך שהוא נוטש אותנו ?

ומה היה קורה אילו היינו כולנו מסכימים כי "כל מפעל ההתישבות בסכנה, וכנראה גם זהותה של המדינה" (כדבריך), ובמקום לעסוק ב"בפלפולי פלפולים" פשוט היינו פועלים בדרך פשוטה וישרה כפי שמוצע למעלה, ולא היינו (כפי שאתה מציע לדעתי) בכלל לא לנסות להשפיע על המצב ולהיכנע למציאות הנתונה, ולא משלימים עם ההפסד, אלא פשוט פועלים כפי שמוצע למעלה.

ומה היה קורה אילו גם אתה היית שואל את עצמך "האם אנחנו רוצים להשפיע על המציאות או להשלים איתה ?" רק פועלים בדרך אחרת ?

ומה היה קורה אילו לא היינו ממשיכים לגדל חלק מילדינו על בסיס שנאה למוסדות המדינה (אני מדגיש: מוסדות המדינה ולא המדינה) ומציגים את כולם כשונאים שלנו – בית המשפט העליון; פיקוד הצבא; הפוליטיקאים; המשטרה; הכנסת; התקשורת – והיינו בוחרים בדרך אחרת בונה ומתקנת, שלא תכניס את ילדינו למעגל נוסף של ייאוש ושל הנזקים הגדולים שזה גורם ? ומה היה קורה אם היינו נוהגים בדרך אחרת בתחום האחריות החינוכית על ילדינו, ולא מציפים אותם במסרים האלה ?

ומה היה קורה אילו לא היינו מכריזים שוב ושוב על תפילות וצומות כנגד החלטה שאנחנו (קרי: מדינת ישראל) קבלנו, ולא היינו משלים שוב את ילדינו בדבר הדרך בה מתמודדים עם מציאות מורכבת ?

ומה היה קורה אילו לא היינו מחנכים את עצמנו ואת ילדינו בדרך של "בלי פשרות", אלא להפך: מבינים שהעולם מסובך ומורכב, ובתוך עולם זה צריך להתקדם קדימה (כפי שמפעל ההתיישבות מתקדם במשך עשרות שנים), ובעולם זה יש מקום גם לויתורים וגם לפשרות וגם להבנות שונות בתחום זה (ראה: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19873) ?

ומה היה קורה אילו לא היינו מאשימים רבנים אחרים שהם "לא תופשים את תפקידם כלהנהיג את העם על פי התורה, אלא כלומר לעם עשו מה שלבכם חפץ והתפקיד שלי הוא למצוא הסבר למה לפי התורה זה בסדר" אלא לפחות עושים את המאמץ להבין שלפי דעתם של רבנים אלה – זו היא דרכה של תורה, במובן המלא, ואם יש מישהו שלא הולך בדרכה של תורה הוא זה שמציע "ליצור מצב שבו ארוע פינוי האופלנא יזכר בתולדות ישראל כסיוט איום ונורא שאף אחד לא רוצה להזכר בו בכלל" ?

 

 

בכאב גדול 

יובל שרלו

 

 

בית המדרש