ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

נשים ומצוות ויחס חז"ל

ע"י: הרב יובל שרלו

מה היחס האמיתי של התורה וחז"ל לנשים? כיצד להסביר את מכלול ההלכות שנראות כמשפילות נשים? על כך בתשובה הבאה

שאלה:

שלום הרב שרלו,
כתבתי לך בנושא שונה בעבר, והייתי מאוד רותה לשמוע את דעתך לגבי השאלה הבאה.
ישנן סוגיות אשר חז"ל קבעו להם כללים - במשנה ובגמרא, ובחרו לפרש את התורה בדרך מסויימת. כלומר- הם פרשו את התורה והרעיונות שהגיעו דרך שרשרת המסורה ע"פ זמנם, מינם, מעמדם, וכו. מבלי להוריד מערכם של חכמים, ניתן לשאול אם הם אכן פרשו את התורה נכון. 2 דוגמאות עולות ישר: קידושין. כאשר אנו מקדשים את השבת, החג, המעשר,הכהנים - אין מושג שייכות ולכן קנין אלא- להיות מקודש. ואילו אצל נשים חז"ל בחרו ללמוד מאמה עיבריה. הרי זה משקף את מעמד הנשים בעיני חז"ל. זה לא שאני פמיניסטית, אני פשוט בת. גם המעשה והרעיון הסימלי של הקינין פוגע, ומקורותיו נראים רופפים משהו. הדוגמא השניה היא לפטור נשים ממצוות שהזמן גרמא, כגון לימוד תורה, בגלל מקור שמדבר על בינכם ולא בנותיכם - ובכלל זה עליה למקדש ב3 הרגלים. אני לא מדברת על הקושי לקיים מצוות אילו או על "מעלת הנשים היתרה" עליה מתבססים פרשנים רבים. הרב"ם עצמו אף מתבסס על מעשה הקינין, ומדבר על שעבוד הנשים לבעליהן. אני דוקטורנטית ללימודי א"י בבר אילן, וחוקרת את דברי בית שמאי ובית הלל. נראה בפשטות כי לפי כיוון דעתם של בית שמאי, אישה היא בריאה שווה לאיש, גם אם תפקידיה שונים. אצל בית הלל אישה היא אכן לא רלוונטית. מכיוון שהתורה נכתבה בעברית, שפה שאין בה IT, רוב התורה היא בלשון זכר. כאשר הקב"ה רצה לדבר אל קהלים מסויימים, הקב"ה הפריד. נראה לי בפשטות כי הקב"ה לא התכוון כלל לפרוש (לדעתי האווילי) שיש הדרה של נשים מכל כך הרבה מצוות. שאלתי את אבי אם הוא חשב לרגע אחד על קינין כאשר קידש את אימי. תשובתו היתה חד משמעית - לא. ואכן, גדלתי בבית שבו חייבו נשים בהרבה מאותן מצוות (למעט תפילין, ציצית, מינין) שבהן חוייבו גברים. בברור אני תוצר של הסביבה שלי, ושל התקופה בה אני חיה. אבל מבחינה עקרונית - עניין הגט,ה קידושין, תלמוד תורה ועוד ועוד שנאמרו כלאחר יד בתורה - "כי יקח איש אישה". כי''''אם. האם לא פשיטא הוא שמקומן של נשים בעיני חכמים לא היתה כוונת התורה, ובכך הצרו את מקום האישה ביהדות? שוב, לא בגלל זכויות נשים או להכעיס, אבל אני בת, ואני חשה כי הקב"ה לא שם אותי בעולם רק ללדת והדליק נרות. אני אינני משועבדת ואיני קנין. אני בריאה שווה של הקב"ה ואולי מהדורה מתוקנת יותר כי נוצרתי אחרי האיש. איך מבלי לפגוע באמונת חכמים ובלי גאווה יתרה (שהרי הטענה היא שהם היו גדולים מכולנו) ומבלי לפגוע בשרשרת המסורה, אני אומרת שחז"ל פשוט - טעו? כל הסיבות שניתנו וניתנות באות להסביר את מאמרי חכמים. אם יש צורך להסביר, כנראה שהם גם חשו בבעייתיות דבריהם. אני יודעת בכל רמ"ח איברי שהתורה לא התכוונה למצב שיש כעת. ברור לי כי יש דיסקליימר שאומר "התורה נכתה בלשון זכר מטעמי נוחות תקופתית בלבד. האמור מתייחס לנשים וגברים כאחד, למעט מקומות שצויין במפורש אחרת". אותה שאלה יש לי על כלי גדב, שבחרו לפרש אותה כבגד, ומשם נושא הצניעות של האישה הפך לפרוץ ומוגזם, ונראה כי ללא כל מקור מקראי. מקישים מבגדי גבר לבגדי אישה, אבל מדוע? לקב"ה היה אוצר מילים נרחב, והקב"ה, שגם עליו מדברים בלשון זכר, יכל לכתוב - בגדי אישה. אז האם לא נכון יותר לפרש את התורה בצורה אמיתית יותר , שלא מקטינה את הקב"ה לשעבוד, מרפקים ותפקידי המינים? אין לי ספק שהשינוי יכול לבוא רק בתקופת סנהדרין ומקדש, אבל אז, גם הסנהדרין יהיו גברים. האם לנצח עלי לקבל הלכה שנקבעה במשך דורות ע"י המין השני, שהדיר אותי מלעסוק בזה? זה נראה לי מאוד נוח לגברים. כמו הסיפור של ברוריה אשת רבי מאיר שהיתה תלמידה חכמה, וכלכך הבהילה את תלמידיו, שהם עשו הכל בשביל לפגוע ושתפגע בעצמה. בנות רש"י היו מדהימות,וילדיהם יצאו ענקים. מרים, בנות צלופחד, דבורה, אסתר- כולן נשים עם עומק וחוזק שקובעות סטנדרטים וערכים תורניים. ואם זו כוונת הקב"ה, אז היהדות היא מאוד מאכזבת. לא ינראה לי שכאשר הקב"ה בספר בראשית קובע על אדם שמורכב מזכר ונקבה בראם, הוא התכוונה לעולם כזה.
תודה, בתשבע

 

תשובה:

שלום וברכה

הנושא אותו את מעלה במכתב זה מחייב אנציקלופדיה ולא תשובה ממוקדת וקצרה. מה שאני כותב אפוא הוא ראשי פרקים בלבד, ואם תרצי להאריך בנושא זה או אחר – אשמח להמשיך בבירורה של תורה.

א. יש הבדל עמוק בהנחת היסוד שלך ובין הנחת היסוד של לומדי התורה שבעל פה לאורך הדורות. את יוצאת מנקודת הנחה שמרחפת שאלה מתמדת על התורה שבעל פה האם חכמי התורה שבעל פה פירשו ''נכון''. ברם, חכמי התורה שבעל פה לאורך הדורות לא חיו תחת צילה של שאלה זו, וזאת משלוש סיבות. ראשונה בהן היא האמונה העמוקה שחלק משמעותי של התורה שבעל פה ניתן למשה בסיני מפי ריבונו של עולם, וממילא כלל אין שאלה על הפירוש ה''נכון''. שניה בהן היא האמונה העמוקה כי ריבונו של עולם מלווה את חכמי התורה שבעל פה, ואין שגיאות גדולות במה שהם פירשו בתורה שבעל פה (אלו דברי הרמב''ן בסוף פירושו ל''לא תסור''). שלישית בהן היא שלא נצטווינו לעשות את הדבר ה''נכון'', אלא את מה שפסקו חכמי התורה. את הדברים האלה כתבו רבים, כמו הרמב''ם בהקדמה לפירוש המשנה, והרמב''ן בדבריו ב''לא תסור''.
ב. האם המקור למעמדה של האישה בקידושין הוא אמה העבריה, וכיצד הוא נלמד מאמה העבריה ? כיוון שהעברתי על זה בזמן קיץ השנה כמה שיעורים כלליים, ונושא זה נידון באריכות בבית המדרש שלנו – אני יכול לכתוב ערך אחד ב''אנציקלופדיה'' דלעיל, אולם כאן אכתוב בקיצור. ראשית, אין זה נכון כי מעמדה נלמד רק מפרשת אמה העבריה. אולם, וזה העיקר, יש לזכור כי בפרשת אמה העבריה עצמה מופיעים הקשרים שאינם מורידים את האישה לרמת אמה העבריה (''כמשפט הבנות יעשה לה'' (לאמור: ההלכה מכירה במשפט הבנות הכללי, של כל הבנות, וזה לא קשור לאמה העבריה); ''שארה כסותה ועונתה לא יגרע'' כמעמד אישות ולא כמעמד אמה העבריה ועוד). כך שהנושא שאת מעלה מחייב לימוד הרבה יותר מרחיק לכת. גם ה''קנין'' בו מדובר אינו קניין של בעלות, ולמעשה כתבו רבים כי אין לבעל שום בעלות על אשתו (ראי שו''ת דברי יציב, אבהע''ז נו (והוא אינו חשוד על פמניזם)).
ג. דברים אלה נכונים גם ביחס לפטור נשים ממצות עשה שהזמן גרמא. אין לאף אחד מושג מדוע קיים הפטור הזה ברמה העקרונית והפנימית, וגם אין לאף אחד מושג האם הוא שייך לתחום התורה שבעל פה שניתנה למשה מסיני או שהוא נלמד מדברי חכמים. אני מכיר היטב את ההסברים השונים – הפנימיים, הפסיכולוגיים וכדו' – ויכול להיות שהם נכונים, כמו גם יכול להיות שהם לא נכונים. הדבר נכון גם ביחס לשאלת לאיזה חלק מהתורה שבעל פה הוא שייכים. ברם, מה שאני כן יודע בוודאות הוא שחכמי ישראל פסקו שזה הדין, ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, ולימוד התורה שלי מתחיל מנקודה זו ואילך. לא אחדש לך דבר כשאציין כי לאורך הדורות נעשה ריכוך של קביעה זו (הלל הזקן שעשה נחת רוח לנשים; ר''ת שביטא את המהלך הגדול של חכמי אשכנז להתיר לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא), אולם הקביעה העקרונית נותרה על כנה.
ד. השאלה העומדת על הפרק אפוא מבחינתי אינה כוללת את האפשרות שחז''ל טעו. זהו מושג שמבחינתי לא קיים (בתחומים התורניים, איני מתכוון לתחומים המדעיים), וזאת בשל שלוש הנימוקים המופיעים בסעיף הראשון. אולם הדבר אינו אומר שלא נותרו שאלות רבות פתוחות. השאלה העיקרית היא מהי עמדת התורה בתוך ההנחה שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, כגון: האם יש מקום לטפח את ההתחייבות מרצון, את הברכה על המצוות האלו וכדו'; האם התורה מבקשת לטפח דווקא את הקול הנשי, בין בתוך העולם הנשי, ובין במפגש שבין העולם הנשי ובין העולם הגברי; מה המקום שכן יש לנשים בבית הכנסת ובמעמדים (אני מתעב את המילה ''טקסים'') ההלכתיים השונים, כגון קידושין; מהו המסר לנשים ולגברים כאחד על התהליך המתרחש בחופה עצמה, ומהי המשמעות שבני הזוג צריכים להעניק לעובדה שהאיש מקדש והאישה מתקדשת, אולם שניהם עושים זאת אך ורק מרצונם הגמור, ועוד ועוד. אלה מרחבי שאלה שקיימים בהיקפים עצומים, ובהם אני מתרכז. אדגיש שוב כי מבחינה למדנית טהורה, לא אפולוגטית ולא מתיפיפת, אין האיש קנויה לבעלה (וכאמור, הבאתי רק כדוגמה את השו''ת דלעיל).
ה. לא הבנתי את הקשר בין סוגיית מעמד האישה במצוות ושאלת מעמד האישה בקידושין ובין שאלת הצניעות. אני כמובן מסכים מאוד שמשהו לא טוב קורה בנושאי הצניעות, אולם בהקשר של דיון זה (דרשות חכמים בתורה שבעל פה) איני מבין את הקשר.
ו. דווקא דברי הסיום של מכתבך ממלאים אותי באופטימיות, וכאמור לעיל – במסגרת אותה קביעה של חכמים יש מרחב עצום לדיון, והעצמת הקול הנשי לשני הכיוונים – הן למקום בו דווקא נשיותו של הקול הנשי מעצים את העולם הנשי, והן במקום בו הקול הנשי חובר לדיון הכללי ביחס לחברה. זה המקום בו לדעתי יש להשקיע את מרב המאמצים.
כל טוב

 

 

בית המדרש