ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לא חוששים מסכנות, מאמינים בתיקון

ע"י: הרב יובל שרלו

הקב"ה בוחר להכניס את עם ישראל לארץ למרות הסכנה הוודאית שמצפה להם. הוא פורס זאת בפני העם בפרשת השבוע אולם מתווה להם דרך מילוט. מבטיח הקב"ה כי תמיד ישנה דרך לתקן, אם רק נאמין בה, אם רק נאמין בקב"ה

לעמוד הפייסבוק של הרב שרלו


בשורתה של תורת ישראל היא עולם התיקון. אין דבר מה שלא ניתן לתקן, ולו למחצה לשליש ולרביע. פרשת השבוע שלנו חוברת היטב אל הימים המיוחדים בהם אנו עומדים. ריבונו של עולם מבשר למשה רבינו כי אחרי מותו עם ישראל ישחית את דרכו. הדברים לא כתובים כהשערה או כאפשרות, אלא כוודאות: "הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזה אחרי אלוהי נכר הארץ...". ואף על פי כן, אנו למדים בדרכה של תורה שני עניינים מרכזיים ביותר, המנחים אותנו בדרך התשובה והתיקון. ראשון שבהם הוא העובדה שהקב"ה מכניס את עם ישראל לארץ, למרות הקביעה כי כניסה זו תביא בכנפיה גם את הזנות אחרי אלוהי נכר הארץ. עולמנו הוא עולם החיים, ואנו נתבעים לחיות בתוכו על אף הסכנות הרוחניות הגדולות שיש בו. דברי הרב קוק הנודעים כי ביטול עצם טבעיותם של החיים הוא עצמו החטא היותר גדול, יונקים ממש מפשוטו של מקרא. אין הקב"ה מורה לנו לבטל את הקשר שלנו עם החיים, גם אם הם כרוכים בכל אותן הבעיות שהחיבור הזה מביא בכנפיו. חשוב להדגיש כי אין בדברים אלה חס ושלום היתר לעשות רע, או נכונות אלוקית לוותר על עצם הנטייה אחרי אלוהי נכר הארץ. התביעה מאתנו היא להיות צדיקים, ולהתמודד מבחינה רוחנית עם כל מה שאדם מסוגל להתמודד עימו.

שני שבהם הוא העובדה שיש אפשרות לתיקון. הפרשה מלמדת כי הקב"ה שולח לנו "שירה" שתלמד אותנו את הצפוי להתרחש באותה תקופה חשוכה שבה אנו לא ננהג בדרך הנכונה. אולם מטרתה של שירה זו אינה להוכיח את הנקמה או לחתום את הדרך בפני מבקשי התיקון. מטרתה היא הפוכה – זו השירה שתענה לנו כעד שהיינו במקום העליון ונפלנו, ומשם ניתן לתקן ולעלות חזרה. מוטל עלינו אפוא לפתוח את אותן חסימות ולהיכנס בשערים שמאפשרים את התיקון הגדול.

אל יאמר האדם לעצמו כי אין הוא יכול להשתנות; אל יאמר האדם לעצמו כי השערים נעולים; אל יאמר אדם לעצמו כי כיוון שאכזב את עצמו בשנה הקודמת – גם השנה דברים לא יצליחו; אל יאמר האדם לעצמו "כזה אני, אין מה לעשות"; אל יאמר אדם לעצמו כי כיוון שנפל לבור כה עמוק – אין הוא יכול לצאת ממנו. להפך, יאמר אדם לעצמו כי הוא עומד בפני שערים פתוחים, והוא יכול להיכנס בהם מתוך תשוקתו הפנימית לכוון את עצמו לחיי היושר הפנימי; יאמר אדם לעצמו כי אין הוא צריך להשתנות, אלא להתחבר לאותם תחומים טובים הקיימים בו, ולאותה סלידה טבעית שמתחוללת בתוכו כנגד עוול וכנגד מעשים טובים, ועם כל מה שהוא, וכל החבילה הגדולה שהוא סוחב על כתפיו – לבוא בשערים הנפתחים לו בימים המיוחדים האלה.

ואז ימצא את עצמו פותח את ליבו. פותח את ליבו לבני אדם הסובבים אותו, ומבקש בעולם התיקון להאיר להם ולהתעורר בעזרתם; הוא יפתח את ליבו לריבונו של עולם, ויכניס את בקשת קרבת אלוקים לתוכו ואת הרצון לטפס מעלה מעלה; הוא ימצא את עצמו פותח שערים לעצמו, ומעניק בכך כוחות פנימיים עצומים המאפשרים לו להיות במקום אחר. השערים שבלב נפתחים, ואנו נאמר "שאו שערים ראשיכם" ונכניס לתוכם את מלך הכבוד, ונבוא ביחד עימו לעולם התיקון.


המאמר יתפרסם השבת בעלון שבתון

 

 

בית המדרש