ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

השאלה אינה עד כמה תשמור על חומות המסגרת המשפחתית אלא מה תיצוק לתוכה

ע"י: הרב יובל שרלו

מפרשת השבוע לומד הרב שרלו כי הגבהת החומות אינה ערובה לפתרון הבעיות המשפחתיות שלנו. מסגרת, כמו זו המשפחתית, היא לעולם אינה מבטיחה דבר כי אם מאפשרת. ביתו של נוח היה אמנם מבצרו אולם תוכו לא ביצר אותו כלל. הבה נלך בדרכם של חז"ל "גדול השלום" וננסה ליצוק אל תוך המסגרת מאשר לשמור על חומותיה

המשפחה אמורה להיות המקום המוגן ביותר בעולמו של האדם. הביטוי "ביתו של האדם הוא מבצרו" מבקש להביע את הקביעה, הרואה בקירות הבית את ההבטחה ליציבות ולחמימות הקשורים באופן מהותי בהגדרת הבית כמשכן הקבע של האדם. כך אמור להיות וכך ראוי שיהיה, אולם ככל נושא אחר – מסגרת אינה מבטיחה דבר, היא רק מאפשרת !

ואכן, שני איומים רובצים באופן מתמיד על חסינות האדם בתוך ביתו. האחד – עתיק יומין, והוא שאלת ההתנהגות הפנימית של בני הבית עצמם. ביתו של נח, בפרשת השבוע שלנו, היה כנראה מוקף קירות, ומוגן מפני פגעי החוץ. אולם מתברר כי הקירות הן מסגרת בלבד, ובבית בפנים – אפילו אבי הבית לא היה מוגן מפגיעת בניו. עובדה זו רק משקפת את הסכנות הגדולות שעלולות להיות בתוך ביתו של אדם: אלימות של אחד ההורים כלפי בן הזוג השני וכלפי הילדים, כשבדרך כלל (אך לא תמיד) היא באה מכיוונו של אבי המשפחה. הבעיה מחריפה הרבה יותר, כאשר אלימות זו מגובה בטיעונים המבוססים על סילוף מצוות כיבוד אב ואם, והפיכת "והוא ימשל בך" למצוות עשה מן התורה; אונס בתוך ביתו של אדם, והנתונים מלמדים כי רוב מוחלט של הפגיעות בתחום זה נעשות על ידי אדם המוכר לנפגעת או לנפגע; הפעלת אלימות מילולית קשה והשתלטות של הילדים על ההורים. תוך הפעלת אמצעי הפחדה, וניצול מעוות של ההתקדמות הנכונה לעצמה בעמידה על זכויות הילד, וכדו'. עובדות אלו מעצימות את האמור למעלה – לעולם אין המסגרת יכולה להוות תחליף להעצמת התוכן הפנימי, ולדמות האדם המוסרי והערכי הנוצרת מבחירתו החופשית הטובה והראויה.

האיום השני הוא חדש, ומבחינות מסוימות הוא הופך את היוצרות, ומעצב את הבית כמקום המסוכן ביותר לאדם. רשת האינטרנט מבטלת את ההבחנה בין החוץ ובין הפנים, ודווקא בחדרי חדרים של הבית ניתן לפגוע באדם הרבה יותר, ולא פחות מכך ובמידה מרובה של חומרא – להפוך את האדם לפוגע. תשומת הלב המתמדת הניתנת למניעת גלישה לאתרים לא צנועים מעמעמת את הסכנות האחרות הקיימות ברשת, והמגיעות בעיקר בגלישה הנעשית מהבית עצמו – רחוק מעין רואה: האלימות המילולית, ההשתלחות, העלבונות, חשיפת הסודות האינטימית, ההתחזויות, הטוקבקים, האכזריות וההתארגנויות נגד – כל אלה נעשים דווקא בתוך ביתו של האדם. פעמים מוצא האדם את עצמו כנפגע אנושות מאלה; פעמים הוא מוצא את המפלצת הפוגעת מתגדלת בתוך עצמו, והוא משתמש במקשי המחשב כדי לממש את הרוע של מוות וחיים ביד הלשון.

פרשת השבוע שלנו, שדרכה משתקפת המציאות בתוך ביתו של אדם, ומציאות ימינו המעצימה את השינויים האלה – מציבה בפנינו שוב את העובדה הפשוטה, שאין אנו יכולים להתחמק ממנה: הגבהת חומות אינה מהווה מענה מוחלט. לעתים היא עוזרת, וכאמור לעיל – מסגרת בהחלט מאפשרת. אולם המענה היותר עמוק והיותר פנימי למציאויות אלה קיים בעיצוב עולמו של האדם ובדרכו המיוחדת. הבית צריך להיות מלא אהבה, רגישות, האזנה והקשבה, עדינות ואמפתיה, בשיח לא-אלים ובהליכה מתמדת בדרכם של חז"ל "גדול השלום". המוסריות מחד גיסא ופתיחות הלב האנושית מאידך גיסא הם המנצלים את מה שהבית מסוגל להעניק, והופכים אותו אכן למקום המופלא ביותר של האדם, ממנו הוא יוצא ואליו הוא שב. בשעה שאנו לומדים את השיח המיוחד הזה בדרכה של תורה ובדרכם של חז"ל, ומקיימים את יסוד התורה כולה על רגל אחת – מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך – מתעצם אכן ביתו של אדם והופך למקום המיוחד והעמוק שלו. זה לא בא ללא עבודה מתמדת ומאמץ מתמיד למלא את הבית הזה בתוכן של שלום.

 

 

בית המדרש