ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מכתב לבוגרי וידידי הישיבה - חבירתו של הרב שי פירון למפלגת יש עתיד

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו במכתב לבוגרי וידידי הישיבה על עזיבת הרב שי פירון את הישיבה (אותה הקים) וחבירתו אל יאיר לפיד למפלגת "יש עתיד"

לעמוד הפייסבוק של הרב שרלו

לבוגרי הישיבה וממשיכי דרכה,

השלום והברכה

החלטתו של הרב שי הי"ו ללכת לפוליטיקה בכלל, ולמפלגתו של יאיר לפיד בפרט, אינה יכולה לעבור בישיבתנו ללא התייחסות. הרב שי הי"ו הוא מקים הישיבה, ואחד ממעצבי דרכיה בתחומים רבים ומגוונים. די לנו להיכנס לבניין של מוסדות הישיבה, לראות את המעלית שהקמנו ביחד כדי להנגיש את הישיבה לבעלי מוגבלויות; לפגוש את למעלה ממאה הילדים של החינוך המיוחד הלומדים אצלנו, ברמות שונות של ייחודיות; להתבונן באופי הרמי"ם של הישיבה ובתוכניות הלימודים, כדי לראות עד כמה טביעות האצבע שלו נמצאות בתוכנו.

אני איני דובר של הרב שי, ואיני בטוח שמה שאני כותב משקף את דעתו. אדגיש כי מה שנכתב במכתב זה נכתב לאור ההתרשמות הסובייקטיבית שלי, כמי שהלך עימו שנים רבות וצעדנו ביחד במסגרות רבות, וכפי שההכרעה שלו משתקפת בראייה שלי. איני סובר שאני טועה בהרבה, אולם אם הוא עצמו יחליט להסביר את צעדיו אחרת – ראו אותו כפרשן מוסמך יותר לענייני הרב שי מאשר אותי.

חשוב לי להדגיש: הרב שי הודיע כי הוא מתפטר מכל תפקידיו הרשמיים במוסדות ישיבת פתח תקווה, שאותם הקים, ובהם השקיע את כל עולמו. זוהי התנהגות ראויה ומוסרית, והיא כמובן גם מחייבת אותנו לשנות את מבנה הישיבה ואת העוסקים במלאכה. מבחינתנו זו כמובן גם הזדמנות גדולה להתחדש, ועל תוכניות ההתחדשות של הישיבה, ביחד עם רשת אמי"ת, תשמעו בקורב ממש. אני מקווה כי כחבר וכיועץ יישאר הרב שי קשור בנו עוד שנים רבות.

אני מבין כי הרב שי הכריע לעלות לבמה הלאומית. הבאת בשורת הציונות הדתית יכולה אמנם להיעשות גם על ידי מפלגה ציונית דתית, אולם יש בדרך זו גם חסרונות רבים. בשעה שפועלים מכוחה של מפלגה מגזרית קובעים מראש כי ההשפעה תהיה קטנה, בשל העובדה שאגן הניקוז של בוחרים שיצביעו עבור מפלגה מגזרית אינו גדול. אולם אין מדובר רק בכמות בוחרים. מפלגה מגזרית פועלת מתוך ראיית עולם מגזרית, והיא אחד הכוחות בשטח שמושך את השמיכה לכיוון שלו. לעומת זאת, מפלגה על-מגזרית פועלת מראש בפוליטיקה מתווכת, שביסודה היא מדברת בשפת ההסכמה והפשרות, התיווך וההתחשבות. הרב שי שייך לקבוצת אנשים מאמינה שניתן להגיע להסכמות נכונות, שוויוניות, רחבות, רצוניות – גם עם אנשי מגזר מנוגד לחלוטין למגזר הציונות הדתית, ושזו הדרך שראוי להתנהל בה. לא פוליטיקה כוחנית אלא פוליטיקה מתווכת. ימים יגידו אם צדק, אולם אני סובר, כדרכי, שחייבים לנסות גם את זה, ולראות אולי אפשר ליצור שפה פוליטית אחרת. יש יאמרו שמדובר בנאיביות שתתנפץ אל מול סלעי המציאות; יש אומרים כי מפלגתו לא תחזיק מעמד זמן רב; לעומתם, יש הטוענים כי זו שפתה הראויה של פוליטיקה בין אחים, והרב שי הוא אחד מהם.

על כן, גם הביקורת המזלזלת כאילו הרב שי לא יביא קולות מהציונות הדתית למפלגתו של לפיד, ושלפיד עושה טעות בכך שהוא מצרף את הרב שי – אינה רלוונטית. היא לא רלוונטית בשל העובדה שהרב שי לא צורף לרשימה בשל ההערכה שהוא יביא קולות; הוא צורף לרשימה הזו בשל העובדה שרשימה זו סבורה שהיא פונה אל הליבה של החברה הישראלית, ומציעה לה תרבות פוליטית אחרת. ביקורת יכולה להיות על ההערכה הזו, וכאמור – ימים יגידו, אולם המבקרים צריכים לראות גם את האופק שעשוי להיפתח בפוליטיקה מסוג זה, ולפחות להתפלל שגם שפה זו תצליח, כי אם אכן יקרה כך – נהיה במקום טוב בהרבה. זכות גדולה היא לרב שי להיות מוערך כמי שמסוגל לפנות אל כלל הציבור.

האם הוא לא היה יכול לעשות את זה במסגרת הבית היהודי או רשימה ציונית דתית אחרת ? אני מעריך שהוא סובר שלא, וזאת משתי סיבות. ראשונה בהן, כאמור, היא העובדה שתפיסת עולמו היא שיש לחרוג מהמסגרת הצרה של המגזר אל עבר המערכת הלאומית, ואימוץ משנה פוליטית אחרת – המשנה המתווכת. הסיבה השניה, וכואב לכתוב אותה, היא שהציונות הדתית היא לעתים ארץ אוכלת יושביה ובין ה"יושבים" גם את הפוליטיקאים שלה, לא פחות מאשר את רבניה. אני מכיר על בשרי היטב את שפת ההחרמות והנידויים, הפסילות והביקורות הלא-הוגנות, הויכוחים הקטנוניים והסילופים, הציטוטים ממכתבים של אלה על אלה ועוד ועוד, ואני יודע כי גם הרב שי מצולק מאוד מהם. מול הדרך בה התנהלו הויכוחים האחרונים בציונות הדתית ושהישיבה הייתה מעורבת בהם מאוד (אני מדגיש את הדרך ולא את המהות), על הגובה הראוי ללימוד תנ"ך, על סרוב פקודה, על "רבדים", על "דרך ארץ שקדמה לתורה", על החברה השלמה – הצנועה והמעורבת, ועוד ועוד, שרבו מהם הסילופים והציטוטים החלקיים, הפסילות האישיות והנתק בין קבוצות, ההחרמות וניסיונות ההשתלטות – קשה לרצות לפעול במסגרת המגזר.

האם אני הולך עימו? לא.

סיבות רבות יש לי לכך. ראשית, אין לי את הכישורים המבורכים שיש לו, ואין לי כל יכולת לפעול בשדה הפוליטי. אני מאמין כי פוליטיקה היא מקצוע ולא תחביב, ועל אף רצוני לשנות את העולם שלא נגמלתי ממנו גם בגילי המופלג – לא אעשה זאת בגלגול הנוכחי בדרך הפוליטית, כי כאמור אין לי את היכולת לעשות זאת. את שליחותי הציבורית אמלא בדרכים אחרות - העבודה הרוחנית, הפנימית, המוסרית והערכית. אולם למעלה מכך, אני כן רוצה לפעול במסגרת המגזר הציוני דתי, ומכוחו לצאת אל כלל הציבור. אני סובר שהציונות הדתית מציגה את הדרך העיקרית לכינונה של ברית בין תורה ועבודה, בין דמוקרטיה והלכה, בין הארץ העם והתורה, בין הפנים והחוץ וכדו'. בשל כך, אני פועל, כפי שאתם מכירים אותי שנים רבות, בשני המישורים במקביל: גם כלפי עם ישראל כולו, בעיקר בתחומים האתיים, וגם בתוך המגזר עצמו, ובפולמוסים הרוחניים והתורניים המתנהלים בתוכו. זו הבחירה שלי.

ברם, בחירה זו אינה מונעת בעדי להתבונן בתקווה גדולה להצלחתו של הרב שי בדרכו החדשה, לשבח הגדול הטמון שהוא מועמד לעסוק בתפקיד חינוכי בכיר בתחום הפוליטי, ולאפשרות הגדולה הטמונה בפוליטיקה המתווכת. בישיבה למדנו כי בניגוד לשירה של נעמי שמר "כל שנבקש לו יהי", אנחנו לא מבקשים בתפילתנו כך, אלא "וימלא ד' משאלות לבנו לטובה". זו התפילה שמלווה אותי בהתבוננות על הכרעתו של הרב שי – שימלא ד' את משאלות ליבו הטובות, ושיצליח. דומני שעל כולנו להתפלל את תפילת הדרך מחד גיסא, ואת תפילת רבי נחוניא בן הקנה מאידך גיסא, והאמת והשלום אהבו.

 

בברכה מרובה

יובל שרלו

 

 

בית המדרש