ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ומאמינים עולים ויורדים בו

ע"י: הרב יובל שרלו

סולם יעקב מהווה מודל לתפיסת האמונה שלנו - מכוונים לשמים אך לא נשארים שם. הבה נהפוך את הסולם הזה לסמל העיקרי והמהותי שלנו, שיהא לנו מורה דרך ומכוון בדרך העולה בית אל.

סולם מוצב ארצה, המהווה יסוד החלום הגדול של יעקב אבינו, מהווה תבנית שאנו יכולים לשרטט בה לאורך כל ימינו את הארכיטקטורה של עולמנו הרוחני. אנו לא חיים בשמיים; אנו גם לא חיים רק על הארץ; המהר"ל לימד אותנו לשים לב לעובדה כי האדם הוא בעל חיים שפניו אינם מופנים ארצה, כמו הבהמות כולן, אך גם לא לשמיים. הפנים שלנו כבני אדם מסוגלים להביט למעלה ולהשפיל את עינינו לארץ, והם מבטאים בצורה מופלאה את מי שאנחנו: נמצאים בכל עת על סולם, שרגליו מוצבות על הקרקע וראשו מגיע השמיימה.

כל סוגיה שאנו דנים בה מקבלת את עיצובה המיוחד בחזון הסולם. כשאנו מתלבטים כיצד לקרוא את מעשי האבות, אנו מתייחסים אליהם כמי שראשם מגיע השמיימה והם מרכבות לשכינה, ובד בבד רגליהם נמצאים בארץ, והם בני אדם שאינם מצוירים בדברי התורה ובדברי חז"ל כקדושים הנוצריים שאין להם שום קשר למחשבות אדם ותחבולותיו; כשאנו תרים אחר הדרך הראויה שיבור לו האדם אפשר לנסחה בדרך של מי שרגליו מוצבות בארץ וראשו מגיע השמיימה; כשאנו לומדים את דרכה של הצניעות הראויה, שצריכה בכל עת חיזוק ואימוץ, אנו לומדים בתורה כי היא מכוונת לעצב אדם שרגליו מוצבות על הקרקע והוא אינו נזיר ופרוש, וראשו מגיע השמיימה, בדמותו של אדם שמחשבתו ומעשיו טהורים; כשאנו בכלל בוחנים את היחס לפרישות ולמידות המצמצמות את דמות האדם, אנו למדים מפרשת נזיר ומהדרך בה ביארו אותה תנאים אמורים וראשונים, כי דמות האדם מישראל הוא מי שרגליו מוצבות בעולם החיים, וראשו מגיע השמיימה באותם תחומים ובאותם זמנים מיוחדים שראוי לו לפרוש; כשאנו מתפללים אנו מטפסים באותו סולם – פותחים בעולם שלנו ובמצוקות שלנו, אך לא נותרים בנקודה הזו, אלא רואים בתפילה סולם שמאפשר לנו להתרומם מתוך העולם המציאותי שלנו אל המחשבות היותר עליונות, ואל הדביקות היותר גדולה בשמיים; כך בכל סוגיה ובכל עניין.

זו דרכה המיוחדת של תורת ישראל שהיא קושרת שמיים וארץ, ומהווה נתיב לטיפוס, ולמלאכי אלוקים העולים ויורדים בו, ומלמדים אותנו כבני אדם את הנתיב המהותי בקשר בינינו ובין ריבונו של עולם. חזון הסולם שולל שני כיוונים שעלולים לצמוח בטעות מתוך אמונה דתית: ראשון בהם הוא ההישארות בארץ, קבלת העולם כפי שהוא, ללא ניסיון לצאת מהמקום בו אנו נמצאים בתחילת דרכנו ולטפס ממנו עוד ועוד, בכל התחומים ובכל העניינים. מאידך גיסא, עומדת הסכנה לאמונה דתית כי היא תתמקד בשמיים בלבד, תהפוך את העולם הזה למקום בו אין משמעות לארץ האלוקית שנבראה בו זולת ביטול היש וביטול העצמי, ולא תעסוק כלל ברגלי הסולם המוצבות ארצה. הלומד תורה, ולו גם בצורה הבסיסית ביותר, רואה מכל התורה כולה כי לא זו דרכה של תורת ישראל, ואין היא נופלת בשתי הסכנות הגדולות האלה. להפך, היא כל כולה מרוכזת בנעשה בעולם הזה ממש, עד שהתנ"ך גונז את העיסוק בעולם הבא, ובד בבד היא מלמדת אותנו כי בכל מקום שנזכיר את שמו של ריבונו של עולם – הוא בא ומברך אותנו, ובכל מקום יכולה ההשראה האלוקית להופיע. הבה נהפוך את הסולם הזה לסמל העיקרי והמהותי שלנו, שיהא לנו מורה דרך ומכוון בדרך העולה בית אל.

 

 

בית המדרש