ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

רשמים ולבטים משליחות בארצות הברית

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו חזר משליחות קצרה בארצות הברית וכמנהגו משתף את תלמידי הישיבה ממחשבותיו ולבטיו בעקבות שליחות זו. הרב מתלבט האם יש לבחון מחדש פסיקות הלכה נוכח מצבה העגום של יהדות התפוצות

לעמוד הפייסבוק של הרב שרלו

מנהג עשיתי לי מיום הקמת הישיבה, שאם אני נאלץ להיעדר מהישיבה, אני מביא לישיבה חלק ממה שפגשתי בו, כדי להזמין את הישיבה כולה להשתתף בו, ושזה עצמו יהיה חלק מהלימוד בישיבה. הפעם, כדרך אחרת לספר את המקום בו היית אני מביא לעולמה של הישיבה חלק מדברים שפגשתי בהם.

 כמדומני שהעליתי את הנושא בעבר, אולם בשל העובדה שאני סובר שהוא חיוני יותר מרוב הדיונים אחרים כאן, אני מעלה אותו שוב, ובוחן האם ישנן תובנות אחרות.

וזו תמונת המצב:

א.      יהדות העולם, ובראשה ארצות הברית, הולכת ומתבוללת, ונעלמת מהעם היהודי. הסיבה העיקרית לכך היא העובדה שמגבשי הזהות היהודית, שפעלו בעבר, אינם קיימים עוד.

ב.      עד לפני כמאתיים שנה – מגבש הזהות המובהק של העם היהודי היה התורה. תנועת ההשכלה, החילון וכו' – הביאו לכך שזה אינו מגבש זהות כלל ועיקר. במאה וחמישים השנים האחרונות, ובעיקר כמובן מאז הקמת מדינת ישראל, הייתה התנועה הציונית מגבש זהות אלטרנטיבי, שאיפשר ליהודים להיות חלק מהעם היהודי גם אם אינם שומרי תורה ומצוות.

ג.       מדינת ישראל אינה מצליחה עוד להיות מגבש הזהות של העם היהודי, בעיקר בשל שתי סיבות: ראשונה בהן היא העובדה שהיא מצטיירת בעיני יהדות ארצות הברית  (לא האורתודוכסית) כמשהו שהם לא רוצים להזדהות איתו, בשל הכיבוש, הגזענות, השליטה בעם אחר בעזרת כוח, וכל שאר תמונת המציאות בצורה שהם קוראים אותה. סיבה שניה היא העובדה שהם לא רצויים כאן: לא מכירים בזרמים הדתיים שהם משתייכים אליהם; גם אלה שלא משתייכים לאף זרם – לא רוצים להזדהות עם מדינה שיש בה מונופול לדתיים; לא מכירים בגיור שלהם, בתפילות שלהם, (נשות הכותל) וכדו'. גם אלה שלא מעורבים לא בתפילות ולא בתורה ולא בשום דבר – לא רוצים להזדהות עם מדינה שאינה נותנת את האפשרות החופשית למי שכן רוצה. תדמיתה של הרבנות הראשית אך מוסיפה שמן למדורת ההתנכרות. יש להוסיף הן את העובדה שאנו בעידן פוסט-מודרני בו בכלל השתייכות לאומית נתקלת בהתנגדות רבה, והן את ההתרחקות מהשואה. אני יכול להאריך בכל אחת מהנקודות האלה.

ד.      אחוזי ההתבוללות הם נוראים. ההערכה היא שכ50% מהסטודנטים שיש הוא אמינא לקשור אותם ליהדות הם לא בעלי שני הורים יהודיים. יש עבודות מחקר מאוד רציניות בנושאים אלה (למשל: 5% מהניו-יורקים המזהים עצמם כיהודים, אינם יהודים לפי כל הגדרה, אפילו זאת של הרפורמים, ולא עברו כלל שום תהליך גיור אפילו רפורמי, אבל הם רואים עצמם כיהודים).

ה.      השאלה היא האם הדבר מטריד אותנו ברמה של עשיית מעשים. אבהיר: האפשרות שזה יטריד אותנו יכולה לבוא משני כיוונים שונים. ראשון בהם הוא חובת "לבלתי ידח ממנו נדח" (כמובן שזה לא כולל את אולם 5% שהוזכרו לעיל). מאבק על כל שעל בארץ ישראל – כן, ועל כל יהודי – לא ?. שני בהם הוא הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ההתנכרות ההולכת וגוברת של אלה המהווים את הסיבה העיקרית לסיוע האמריקאי למדינת ישראל (רק בשבועות האחרונים: כיפת ברזל לא הייתה בלעדיהם; הגיבוי באו"ם; וכדו')הופכת לסכנה קיומית למדינת ישראל.

ו.        כאשר אני מדבר ברמה של עשיית מעשים אני מתכוון לשני מהלכים. המצומצם שבהם (אם כי כמובן המהותי יותר) הוא הגדרה הלכתית של השעה כ"עת לעשות לד'" (על אף ההסתייגות הגדולה שלי משימוש בכך, ולמעשה למיטב זכרוני לא השתמשתי בשיקול זה ולו פעם אחת בכתיבתי ההלכתית, אולם השאלה היא האם כעת חייבים להפעיל זאת, בניגוד למה שסברתי עד עתה) כשיקול הלכתי בקשת רחבה של נושאים: נסיעה לבית כנסת קונסרבטיבי בשבת; שיקולים בגיור; דברים שעשה ר' שלמה קרליבך זצ"ל; צירוף רפורמים למניין ובכלל שיתוף פעולה עם הזרמים השונים וכדו'.

ז.       המהלך השני, הוא ההפרדה בין העמדה ההלכתית ובין המדיניות של מדינת ישראל: נכונות להכרה של המדינה (לא ההלכה !) בזרמים השונים, בגיור שלהם וכדו' (אני מכיר היטב את הטיעונים בדבר אחדות האומה ואני מעלה כאן את השיקולים לצד השני), או לפחות בתקציבים פרופורציונאליים לגודלם, וניהול המאבק נגדם באווירה של  Free market; הפרדה הולכת וגוברת בין דת ופוליטיקה, מתוך אמונה פנימית שלנו שהאמת תנצח, והיא אינה זקוקה לכוח של המדינה לחרוץ את המעמד האישי של בני אדם וכדו'. יש לזכור כי למען המאבק על ארץ ישראל אנו עושים הפרדה זו דבר יום ביומו (מקבלים כל פוליטיקאי ימני, גם אם רחוק מאוד מההלכה ומתפישותיה (ראה ראשי הממשלה מהליכוד לדורותיהם (מלבד בגין)), ומדוע הפרדה זו אינה תקפה ביחס למאבק על עם ישראל ?

אני לא יודע מה התשובות הנכונות. אולם אני כן יודע כי העובדה שאנחנו מפטירין כדאשתקד, והנושא הזה אינו על סדר יומנו, ונדמה לנו כי אותן תשובות שהביאו את רבנות ארצות הברית לפני שבעים שנה להחליט את שהחליטו רלוונטיות גם היום ללא לפחות בחינה מחודשת, מעמידה אותנו בפני שוקת שבורה, ובה אנו מאבדים את עצמנו לדעת, מסכנים את קיומה של מדינת ישראל, והולכים ומתרחקים מעצם התפקיד שלנו בעולם "ונברכו בך כל משפחות האדמה".

הבהרת הרב לאחר מאמר זה  

 

 

בית המדרש