ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הבהרה בנוגע למאמר- רשמים ולבטים משליחות בארה"ב

ע"י: הרב יובל שרלו

כותרות וציטוטים מסולפים הוצגו בתקשורת בעקבות המאמר "לבטים והרהורים משליחות בארה"ב", מחוסר הבנת הנקרא במקרה הטוב ומחוסר יושר במקרה הרע. הרב שרלו מבקש להבהיר דבריו

לעמוד הפייסבוק של הרב שרלו

חלק מהחינוך הקפדני בישיבה נועד להיבט חשוב ביותר בדיני לשון הרע, והוא הדיוק. בשעה שאדם מצטט את דברי חבירו, גם אם הוא רוצה לחלוק עליו, הוא חייב קודם כל לדייק את דבריו, ולבטא אותם בצורה המיושרת ביותר. לאחר מכן – הוא יכול לחלוק עליו מכל וכל, ולטעון את כל הטענות שבעולם. אולם אם הוא אינו מכוון את דבריו בצורה ישרה, ואינו נוהג בהגינות כלפי העמדה השניה – נשמט הבסיס להצדקת המחלוקת, ליושר, ל"אלו ואלו" וכדו'.

דברים שכתבתי לכם על הרשמים שלי וההתלבטות המתמדת שלי, כבר שנים, ביחס להתבוללות בחוץ לארץ – לא זכו להתייחסות כזו. הכותרת בעתון הארץ אינה משקפת את מה שאני כתבתי ובוודאי לא את מה שאני סובר, היא עירבה את צהר שלא כדין, לא ציינה שמדובר בשאלות שהעליתי ולא במסקנות שקבעתי, ובסופו של דבר אינה מביאה ברכה לעולם, אלא קרע.

חשוב לי להדגיש את הנקודות הבאות: כבר עשרות שנים אני כותב כי ההלכה אינה מכירה לא בגיור הרפורמי, לא בנישואין הרפורמיים, ולא בהרבה מאוד עניינים הקשורים בכך. הדבר חס ושלום אינו מפקיע את הרפורמים מלהיות יהודים, וככאלה – הם חשובים לנו מאוד, ואנחנו צריכים להיות קשורים בהם ולשאול את עצמנו האם אנו עושים די כדי שהרפורמים בחוץ לארץ (כל הדיון שלי הוא בענייני חוץ לארץ, ובארץ אין צורך בטיפוח זהות יהודית בדרך זו) יהיו קשורים בעם ישראל, או שהם יילכו לאיבוד.

דרך אחת היא לומר שבעיה זו אינה על סדר היום שלנו; דרך שניה היא לומר שהדבר הנכון לעשות הוא דווקא לתבוע "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים" ולהגביה את חומות ההגדרה, וזאת על ידי הרחקה ובידול; דרך שלישית, שעליה אני שואל – יכולה להיות דרך של דיאלוג, וזאת בשני תחומים. ראשון בהם הוא דיון הלכתי בדבר כל המשמעויות של הרפורמה, דחיית אלה שאנחנו לא מקבלים בשום פנים ואופן, ואימוץ אלה שאנחנו יכולים להתקשר אליהם. שני בהם הוא להבדיל בין העמדה ההלכתית השוללת ובין מדיניות מדינת ישראל המכילה.

מה שעלה כשאלות לדיון, להתלבטות, לאחריות רבנית רחבה, ונשלח גם להרבה רבנים, הפך במחי כותרת אחת לקריאה לשינוי מדיניות המדינה. אין לזה קשר למה שאני סובר, וכל שצריך לעשות הוא רק לקרוא את דבריי במקור, באתר הישיבה (http://ypt.co.il/show.asp?id=56143) כדי לראות זאת.

אני מקווה שדבריי יביאו לבחינה, לתיקון, למסירות נפש של שליחות לעם היהודי בתפוצות, ולהטמעת שעת החרום שאנו נמצאים בה כיום. שעת החרום הזו אינה רק בחוץ לארץ – היא גם בארץ, ואנו מכירים אותה היטב בצהר בתחומי נישואין וגירושין, ובנושאים אחרים של זהות יהודית. מה צריך לעשות בשעת חרום – זו השאלה שהעליתי לדיון, וכדרך של כל דיון – הועלו האפשרויות השונות שניצבות בפנינו. אני מקווה שההתעוררות לדון בכך תהיה חלק מהתיקון, ומקישור עם ישראל "לבלתי ידח ממנו נדח".


למאמר הראשון

 

 

בית המדרש