ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

האם התורה דוגלת במדיניות ענישה?

ע"י: הרב יובל שרלו

הליכה בדרכיו של הקב"ה בעולם מלמדת גם על תורת הענישה של עם ישראל. התורה אינה מתנגדת לענישה. להפך, התורה מלאה בתורת העונשים, הן כאשר מדובר בעניינים שבין אדם לחבירו והן כאשר מדובר בעניינים שבין אדם למקום, הן כאשר מדובר בענישה בידי אדם והן כאשר מדובר בענישה בידי שמיים. אמנם, זו אינה השפה היחידה שהתורה מדברת בה

התורה מלמדת כי סיבות רבות יש לענישת פרעה בעשר המכות: הבחינה הראשונה של הענישה היא היסוד הגדול של דין בעולם. התורה מלמדת כי במידה שאדם נוהג – נוהגים בו, ועולמנו אינו עולם של חסד בלבד, כי אם גם עולם בו נעשה צדק, ובו נענש אדם על מעשיו הרעים: "ואמרת אל פרעה: כה אמר ד' בני בכורי ישראל. ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו, הנה אנכי הרג את בנך בכורך". ברם, פסוקים רבים מדברים על מטרות נוספות של מכות מצרים: ראשונה בהן היא לחייב את פרעה להוציא את עם ישראל ממצרים. הלחץ שהמכות מפעילות עליו עשוי תיאורטית לשנות את סירובו לשלח את עם ישראל, ואפשר שכדי להסיר את המכות הוא יסכים לאפשר לעם ישראל ללכת לארץ ישראל; שניה בהן להודיע את כוחו של המעניש: "..ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ". המכות מלמדות לא רק על הנענש, אלא גם על המעניש, על יכולתו וכוחו, ועל הנהגתו את העולם; שלישית בהן היא להוות בסיס לברית של  ריבונו של עולם עם הקב"ה: "לכן אמור לבני ישראל אני ד', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-להים, וידעתם כי אני ד' א-לוהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". לימים יופיע ממד זה בראש עשרת הדיברות. עקרונות אלה מהווים את יסוד ההשגחה האלוקית בעולם, ואת המשמעויות השונות של הופעתו של ריבונו של עולם כ"א-לוהים", לאמור כמקור הדינים שבעולם.

הליכה בדרכיו של הקב"ה בעולם מלמדת גם על תורת הענישה של עם ישראל. התורה אינה מתנגדת לענישה. להפך, התורה מלאה בתורת העונשים, הן כאשר מדובר בעניינים שבין אדם לחבירו והן כאשר מדובר בעניינים שבין אדם למקום, הן כאשר מדובר בענישה בידי אדם והן כאשר מדובר בענישה בידי שמיים. אמנם, זו אינה השפה היחידה שהתורה מדברת בה, ולא זו בלבד, אלא שהתורה שבעל פה מסרה במסורתה הגבלות רבות על תורת הענישה המקראית. מחלוקת התנאים ביחס להיקפה הראוי של הענישה - "רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם ! רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הן מרבין שופכי דמים בישראל" (מכות פ"א מ"י) מלמדת כדרכן של מחלוקות על שני ההיבטים של הענישה: על הרצון להימנע ממנה ועל חיוניותה.

במערכת היחסים שלנו אנו נוקטים פעמים רבות בעונש, בעיקר כאשר מדובר ביחסי הורים וילדים, מורים ותלמידים, או מערכות מורכבות של יחסי אנוש. אנו גם לא מתכחשים לממד הצדק שבעונש, ופעמים רבות אנו מתמלאים רוח נקמה וחתירה לכך שייעשה דין. התורה אינה שוללת את זה, וזהו חלק מהופעת הדברים הראויים בעולם. אולם דרך ענישתו של פרעה נגלות לנו גם מטרות נוספות של הענישה, והן צריכות להנחות רבות מפעולותיה. תשומת לב מיוחדת צריכה להינתן לשאלה מה יבוא בעקבותיה, האם היא מאפשרת תיקון, האם היא תוביל לעולם טוב יותר או תרבה חרון אף בין בני אדם, האם היא תחלץ מהנענש אפשרויות נוספות שלא עלו על ליבו קודם, האם היא באמת תרתיע או בסופו של דבר תביא לתופעת בומרנג וכדו'. חשיבה מדוקדקת קודם הפעלת העונש תימנע תוצאות לוואי איומות ונוראות, ומעל לכל פעולות הענישה מרחפת הקביעה שאין כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום, ופעמים רבות שפה של חסד ושל חיבוק תביא הרבה יותר ברכה בעולם. 

 

 

בית המדרש