ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

להנהיג גאולה מקרטעת

ע"י: הרב יובל שרלו

על אף שבני ישראל מסרבים להאמין כי הם נגאלים, גם לפני קריעת ים סוף וגם אחרי, משה ממשיך להנהיג את גאולתם. לפעמים קשה ללכת נגד הזרם, ללכת נגד הציבור אל משה ידע כי זוהי מנהיגות אמיתית

מה קורה כאשר הגאולה נתקעת ? מה קורה כאשר מתברר שהציפיות היו גדולות מאוד, ואילו המימוש שלהן מסובך הרבה יותר. אפשר ללמוד הרבה על כך מתחילת פרשת השבוע: "ופרעה הקריב, ויישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני ישראל אל ד'" – לאמור: על אף העובדה שכמה ימים קודם לכן הם יצאו ביד רמה, וחזו במו עיניהם את הגירוש ממצרים ואת תבוסתו של פרעה, המציאות הפכפכה היא, ועתה הם רואים כי צבא מצרים רודף אחריהם, ומכאן החשש והיראה והצעקה אל ד'. זו לעצמה אינה בעייתית כלל וכלל, וכך ראוי לנהוג. אולם הבה נשים לב להמשך דבריהם – מה למעשה הם צעקו אל ד' ? "ויאמרו אל משה: המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר ? מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים ! הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר 'חדל ממנו ונעבדה את מצרים', כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר". איך מתהפך המבט ! למעשה הם צועקים לקב"ה הצל אותנו ממשה ! לפתע לא ריבונו של עולם הוא זה שהוציא את ממצרים, אלא משה רבינו נחשף בעיניהם כמשיח שקר. לדבריהם, הוא זה שהוציא אותם ממצרים, ועתה מתברר ששגה לחלוטין, כיוון שההרפתקה של היציאה ממצרים עומדת להסתיים במוות במדבר. לא זו בלבד, אלא שעתה מספרים את כל ההיסטוריה אחרת – למעשה במצרים היה טוב באופן יחסי, ולמעשה לא רצינו לצאת ממצרים, אלא ביקשנו ממשה רבינו שיפסיק עם משוגותיו ויניח לנו להמשיך לעבוד את מצרים.

נקודת המוצא צריכה להיות שאין הם משקרים. הם כנראה אמרו זאת למשה במצרים, ואכן סברו גם במצרים כי טוב לעבוד את מצרים מלמות במדבר. התורה עצמה חשפה חלק מהתלונות נגד משה רבינו, בהביאה את דברי העם "ויפגעו את משה ואת אהרן ניצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה. ויאמרו אלהם: ירא ד' עליכם וישפוט, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו". אכן, היה פחד שמא מהלך הגאולה יביא אסון, אולם בסופו של דבר ראו כולם את מכת בכורות והלכו אחרי משה ואהרון. אלא כשהכל מסתבך – מתגלה הצד ההפכפך של הציבור. אותו ציבור שקודם לכן מחה במשה ואהרון על מעשיהם – התהפך מיד ויצא ממצרים; אותו ציבור עצמו בראותו את המציאות המסובכת – שינה את טעמו, ולמעשה זועק לריבונו של עולם שיציל אותם מהנהגתו של משה, וטוב יהיה אם ישובו כולם למצרים.

זהו הקושי הגדול להנהיג ציבור. בעיקר כאשר מדובר במהפכים גדולים ובשינויים גדולים. בדרך כלל, ציבור אינו חי לאור פרשנות מורכבת ומסובכת, אלא לאור אווירה כללית המשתלטת על הציבור. בשעה שהאווירה הכללית הזו קיימת – קשה ללכת נגד הזרם, קשה לעמוד בסחף, וקשה לדבר דברי עידוד וחיזוק. כאן נדרשת מנהיגות ! ואכן משה רבינו מתייצב לפני העם ואינו נכנע לאותה אווירה ציבורית. בד בבד עם עמידתו זו הוא צועק אל ד', והמסע לארץ ישראל ממשיך. ידעו כל נבחרי האומה כי זה העומד בפניהם מעתה והלאה. הנהגת הציבור היא היכולת להאזין ולהקשיב, ללכת כנגד רוחו של כל אחד ואחד ובד בבד להמשיך במסע הציבורי הגדול. הניווט שבין מרכיבים אלה אינו פשוט, אולם זו למעשה סודה של המנהיגות: ההכרה בכוחות הציבוריים הכלליים הפועלים, והיכולת לנווט אותם ולכוון אותם במסע הגדול אל העתיד הרצוי.

מתפרסם גם בעלון "שבתון"

 

 

בית המדרש