ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פרשת האונס במודיעין עילית - לספר או לשמור על הנדר?

ע"י: הרב יובל שרלו

לאחר שרוחות הסערה שקטו מן הסערה עוסק הרב שרלו בשאלה האם היה על המפקחת על הגנים לשמור על נדרה ולא לספר אודות האונס לכאורה של אחת הילדות או שמא להפר את הנדר ולספר?


שלום לכבוד הרב, 

שמעתי בחדשות שמפקחת על גנים עשתה נדר שהיא לא תספר על אונס שאיזה ילדה עברה. רציתי לשאול מה בעצם רוצים ממנה כי באמת אסור להפר נדרים והיא לא יכולה לספר כי היא נדרה נדר. אז אולי המשטרה צריכה ללכת בדרך אחרת. 

תודה על התשובה 


~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~


 ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

שלום וברכה, 



אני לא מכיר את המקרה. אי אפשר לדון במקרה ספציפי כאשר לא מכירים את העובדות. אני מתקשה להאמין שהעובדות כפי שהן מתוארות נכונות. על כן אני מבקש להדגיש כי מה שאני כותב נוגע אך ורק לרמה העקרונית של נדר שלא לספר לרשויות, והטענה כי מכוח הנדר – אסור לספר לרשויות. 




אלה דברי הבל, וחייבים להילחם נגדם בכל תוקף, כי מדובר בדיני נפשות. חובה אנושית והלכתית מוחלטת על כל מי שיכול לסייע במניעת פגיעות בילדים לעשות את כל מה שהוא יכול בתחום הזה. הנדר הזה לא מהווה מחסום בפני העשייה הזו. 




הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך ש''נשבע שיאכל נבלה וטריפה וכיוצא בהן מאיסורי תורה, ה''ז לוקה משום שבועת שוא, בין אכל בין לא אכל'', כלומר: זו שבועת שווא, כי היא נגד התורה. המפקחת חייבת על פי דין תורה ב''לא תעמוד על דם רעך'', והיא חייבת להגן על הילדה מפני התוקף שלה, ולא פחות מכך – על הילדים שחס ושלום עלולים להיות מותקפים. על כן היא חייבת על פי דין תורה לעשות כל מה שביכולתה כדי להציל את הילדות, וכל שבועה כנגד חובה זו אינה תקפה. גם לו היה מדובר בנדר מבחינה הלכתית, הנדר הזה לא חל כלל – אדם אינו יכול לנדור נדרים מסוג זה. 




מעבר לכך, הדבר דומה לאדם שנודר או נשבע שלא למלא את תפקידו למנוע פגיעה בילדים. הנדר בלשון שבועה הזה לא חל לא רק בגלל העובדה שהוא מנוגד למצוות התורה, אלא בשל העובדה שלא ניתן לנדור נדרים שפוגעים באדם אחר, ולטעון כי הנודר חייב לקיים אותם על אף העובדה שהם מתירים את דמו של האחר. 




ומעבר לכל זה, על דברים פשוטים בהרבה עושים התרת נדרים בפתח או בחרטה, ולא יעלה על הדעת שיהיה רב אחד בישראל שלא יפתח לה את הנדר הזה. 




חובתו של כל אדם לעשות כל מה שביכולתו כדי להגן על הילדים מפני פגיעה. בראש ובראשונה זו חובה מוסרית בסיסית, שלא צריך להביא כל ראיה כדי להצדיקה; מעבר לכך – זו חובה המוטלת על פי התורה, שכן נאמר ''לא תעמוד על דם רעך'', וכבר ממדרשי ההלכה עד הפסיקה האחרונה הורחבה חובה זו לא רק לשפיכות דמים, אלא לפגיעות שנעשות בילדים אחרים; לא זו בלבד, אלא שהימנעות מדיווח היא חילול השם היותר גדול שיכול להיות. עולה מהימנעות זו כאילו לקב''ה איכפת ששמם של הדתיים לא יתחלל יותר מאשר להגן על ילדות וילדים מפני פגיעות – לו חס ושלום זה היה כך, כיצד ניתן היה בכלל להאמין באלוקים כזה ? האמת היא כמובן הפוכה לגמרי: האלוקים יבקש את נרדף, ולעולם חובה לעמוד לצד הצודק, וקידוש שמו של הקב''ה הוא בכך שנלחמים בעוול והופכים את החברה שלנו לאתית יותר ומוסרית יותר וקדושה יותר וטהורה יותר. 




על כן, מוטלת חובה עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לבער מתוכנו את הנגע הנורא הזה של פגיעה בילדים – בנות ובנים – ולא חס ושלום לנדור נדרים שלא לעשות כך, או לסבור שאם נדרים כאלה נידרו – יש להם תוקף הלכתי, או לחילופין – שלא ניתן להתירם. דווקא נושאי שמו של הקב''ה בעולם הם אלה שצריכים להוביל בתחום זה, כי זו הליכה בדרכו של אברהם אבינו ששמר את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט. 


כל טוב

 

 

בית המדרש