ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מה עמדת ההלכה בקיום אירוע מרתון והסכנה שבו?

ע"י: הרב יובל שרלו

בעקבות מקרה המוות באירוע המרתון בתל אביב נשאל הרב שרלו מהי עמדת ההלכה לגבי קיום של אירוע ספורט שכזה על הסכנות הכרוכות בו

שלום לרב שרלו, 

ביום שישי היה מרתון בתל אביב ומישהו נפטר תוך כדי ריצה. 

רציתי לדעת מה ההלכה אומרת על ריצת מרתון ועל הסכנה שיש בה. 

תודה

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ 
לעמוד הפייסבוק של הרב שרלו
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

שלום וברכה, 

לשאלה זו שני שלבים בהתייחסות. החלק הראשון הוא היחס למרוץ עצמו. אדגיש כי מה שאני כותב בהקשר זה לא קשור כלל וכלל לפסק הלכה. לא כל מה שרב כותב הוא פסק הלכה. הוא לעתים כותב מה שהוא חושב על דברים, ובוודאי שמחשבתו מבטאת גם את עולמו הרוחני והאמוני, אך לא רק. גם תשתיתו של רב נעוצה בעובדה ה''מפליאה'' שהוא בן אדם, שיש לו טעמים משלו, ואהבות משלו, והתייחסות אנושית פשוטה לדברים רבים. 

הרעיון של ריצת המרתון הציבורית יפה מאוד בעיניי. עצם העובדה שמתאספים אנשים ביחד, וחווים חוויה משותפת; העובדה כי חוויה זו אינה נהנתנות או נחיתות בידורית, אלא תוצאה של אימון ומאמץ והתמודדות עם רוח הרצון של האדם; העובדה שנושבת שם רוח של אחוות הבריות, ושמחה על השותפות במפעל זה; רתימת ריצת המרתון למטרת גיוס כספים הקשורים בחסד ובצדק חברתי; מצב הרוח המרומם שכל פעילות גופנית מביאה בסופו של דבר; הבריאות שריצה זו מביאה בכנפיה, והחינוך לשמירה על הגוף האנושי המיוחד שנתן לנו ריבונו של עולם – כל אלה יפים ונחמדים מאוד בעיניי. אני מקווה כי ביום מן הימים תהיה בחירה חופשית של הרצים להעדיף ריצה נפרדת לגברים ונשים, מכוחה של הצניעות שנתייחד בה עם ישראל. 
מנקודת מוצא זו צריך להתייחס גם אל הסיכון שבדבר, וכאן יש לדבר גם בשפתה של ההלכה. באופן עקרוני, מותר לחיות, גם אם החיים מסוכנים. דוגמה לדבר, סביר להניח כי ללכת ברחוב בחלק מערי ישראל מסוכן יותר מאשר לרוץ מרתון, ואף אחד לא אוסר את הדבר. לפיכך, בוודאי שמותר לרוץ מרתון, אך לנקוט את סדרי הזהירות הנדרשים. 

את הטרגדיה שהייתה במרתון תל אביב האחרון צריך לבדוק בדרך הטבע: לבחון האם ההחלטה לקיים את הריצה הייתה החלטה נכונה; לבדוק האם נעשו הבדיקות הרפואיות כראוי. אם הבדיקה מעלה כי זהו דרך העולם – אין בכך כל איסור הלכתי. אם הדבר מסוכן באופן קיצוני – אסור לרוץ ואסור לארגן את הריצה הזו. אני כמובן לא בר סמכא לקבוע מה בדיוק אירע שם, אלא רק את העובדה שצריך לבדוק ולהסיק את המסקנות החשובות שיש להסיק. 

האדם המאמין רואה אסונות גם כאיתות מלמעלה, אולם אין הוא יודע מפני מה זה בא. לא זו בלבד, אלא שאת האיתות הוא רואה כמכוון לעצמו, והוא שואל את עצמו במה הוא צריך להשתפר, ואינו מכה על ליבם של אחרים. 

כל טוב

 

 

בית המדרש