ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מכתב לידידי הישיבה - בחירות הרבנות הראשית

ע"י: הרב יובל שרלו

"מתקרבים המים עד נפש" כך מגדיר הרב שרלו את הבחירות לרבנות הראשית לישראל. הרב שרלו מותח ביקורת על ההתנהלות מלבינת הפנים וחסר הכבוד שבבחירות

לבוגרי הישיבה וממשיכי דרכה, 

מתקרבים המים עד נפש – אני מתקשה מאוד לכתוב דברים על המהלכים לבחירת הרב הראשי. הסיבה לכך היא שהתחושה הציבורית היא שהדעות המובעות על ידי כל אחד שמביע אותן – אינן נקיות. הן מניפולטיביות, והן מגויסות כדי לקדם את המועמד שהוא תומך בו. כיוון שתמיכתי במי שלעבר היה ראש הישיבה, הרב סתיו הי"ו, אינה מוסתרת, אני מעריך כי גם הדברים שאכתוב עלולים להתפרש כך. אולם הרפש שאנו שוקעים בו כה גדול, עד שאני כותב אליכם את הדברים הפשוטים הבאים, תוך ניסיון שהם יהיו נקיים ואמיתיים, ומתוך תפילה כי לא תיפול תקלה תחת ידי. אנא מחקו ממכתב זה כל הטיה שאתם רואים, ותסייעו בעדי להקשיב בצורה הנקייה ביותר לטיעונים עצמם:

 

         א.        את רבו האישי בוחר כל אדם כהוראת המשנה "עשה לך רב". זהו מעשה אישי, אינטימי ורוחני מאוד, והמפגש שבין האדם הפרטי ובין הרב הוא מיסודות המסורה והמשך דרכה בישראל. הבחירה של אדם ברבו דומה מבחינה זו לבחירת הנישואין – אישה באיש ולהפך – והיא עניין שנתון לאדם בלבד.

         ב.         מעשה הבחירה של רב קהילה, בכל גודל שהוא, מקהילה מקומית לקהילת המדינה כולה - הוא מעשה פוליטי. הדבר נכון לאורך ההיסטוריה כולה, מימי עימות משה וקורח ועד לכל בחירת יורשי חסידות, מועצת גדולי התורה, רבנים מקומיים ודיינים. לא ניתן לכפות רב על ציבור. ציבור צריך לבחור ברב שלו, באומרי מעשה פוליטי אין כוונתי שפוליטיקאים בלבד אמורים לבחור ברב הראשי. "מעשה פוליטי" הוא מעשה שמגדיר ראשית מה המטרות ומה הסמכויות של הרב שנבחר, מי הגוף הבוחר, מה הקריטריונים לבחירה, מה התאריך, מהי הפרוצדורה, מהן הסמכויות שיוענקו לו - כל אלה הם מעשה פוליטי. גם לו הרב היה נבחר על ידי רבנים בלבד - היה זה מעשה פוליטי המבוצע על ידי רבנים. קל וחומר, שכאשר הוא נבחר על ידי הקהילה - זהו מעשה פוליטי.

         ג.         אנחנו חייבים להפסיק להתייחס למילה "פוליטי" כמילה שהיא עצמה מילה מגונה. חברה הרואה את המעשה הפוליטי כמעשה מגונה - מסכנת את עצמה, ולמעשה גם קוראת רק לאנשים שרוצים להיות שותפים במעשה מגונה ללכת לפוליטיקה. ככל שאנו מגבירים את חוסר האמון בפוליטיקה, ככל שאנו הופכים את המילה "פוליטיקאי" למילת גנאי בפני עצמה, ככל שאנחנו הופכים את חיי הפוליטיקאים לבלתי נסבלים - כך אנו שומטים את הקרקע מתחת רגלי משרתי הציבור, ומפנים חלל לאנשי מרמה ושחיתות בלבד להיות בפוליטיקה. הדבר נכון גם ביחס למילים כמו "שליח ציבור", "עסקן" וכדו'. כל אלה אינם רעים ואינם טובים. מעשיהם יקרבום ומעשיהם ירחקום.

         ד.         הקביעה כי המעשה הפוליטי מצד עצמו אינו מילה מגונה - אין בה כדי לקבוע כי כל מעשה פוליטי הוא מעשה טוב. חס ושלום. יש פוליטיקה גבוהה ויש פוליטיקה נמוכה; יש פוליטיקה של פשרות וויתורים ראויים ויש פוליטיקה ניהליסטית  ומזגזגת שהיא מגונה; יש פוליטיקה של עימות ויש פוליטיקה של הסכמות; יש מהלכים פוליטיים מבורכים ויש ארורים. העבודה המתמדת היא לנסות להגדיר ולהיות נאמן להגדרות האלה מתי מדובר בפוליטיקה ראויה ומתי בפוליטיקה שהיא אכן מעשה גנאי. זה לא פשוט, וזו עבודה מתמדת, שחייבת להיעשות במכחול ולא במברשת, ואחד מתפקידיה של חברה הוא להעלות בצורה מתמדת את רמתה של הפוליטיקה שלאורה היא מתנהלת.

         ה.        תהליך בחירת הרב הראשי, אפוא, הוא תהליך פוליטי. יש צורך להגדיר מי יכול בכלל להיות מועמד לרב ראשי, וככל שההגדרות גבוהות יותר - כן ייטב. זה תפקידו של עולם הרבנות – להסמיך את הרב להיות בכלל ראוי לתוארו ולתפקידו, וכאן ברורה הטענה כי רק עולם הרבנות יכול לקבוע מיהו בכלל "רב". כל זאת, כמובן, אם עולם הרבנות עושה זאת ביושר ולא במפלגתיות. צריך לזכור כי בסופו של דבר מסגרת ההגדרות אינה מבטיחה שייבחר המועמד הטוב ביותר. היא רק מאפשרת את הדבר; היא צריכה להגדיר מה יהיו תפקידו, לכמה זמן ייבחר וכדו; היא צריכה להגדיר מיהו הגוף הבוחר (אני לא מצליח להבין את טענת אלה שמתנגדים שחילוניים ייבחרו את הרב הראשי, גם בשל העובדה שזה בדיוק המצב כבר היום, והגוף הבוחר בנוי כך מיום הקמת המדינה, וגם בשל העובדה שלא ברור לי איך ייתכן שנתבע ממישהו לציית למערכת רבנית שהוא עצמו לא רשאי לבחור בה. אדגיש כי אין לראות בדברים אלה תמיכה בהרחבת הגוף הבוחר לבחירות הקרובות, וראו להלן); וכדו'. כל אלה הם פוליטיקה גבוהה מאוד, וראויה. יש מחלוקת בנקודות אלה; המחלוקת צריכה להתנהל כפי שמנהלים מחלוקות; צריך בסופו של דבר להכריע - ולקבל את ההכרעה.

          ו.          מתי כל התהליך הזה הופך להיות תהליך נמוך ? הוא הופך להיות תהליך נמוך כאשר "תופרים" את הכללים לטובת מועמד זה או אחר, בין אם במפורש ובין אם בעיתוי הקרוב מאוד לבחירות. בשל כך אני מתנגד לכל שינוי בחוק (כדי להוציא מספק ומלזות שפתיים - כולל אלו שהם "לטובת" הרב סתיו אהובי ויקירי) לגבי הבחירות הקרובות. כל המבקשים לשפר את הפוליטיקה של בחירת הרבנות הראשית בהצעות טובות בפני עצמן (גיל מבוגר יותר; אפשרות להתמודד שוב; הרחבת הגוף הבוחר; ועוד ועוד) ייטיבו לעשות אם יגישו את הצעתם לבחירות הבאות לרבנות הראשית, בעזרת ד' בעוד עשר שנים. יקוים דיון על כך, ותוחלט החלטה נקיה על כך, ומה שיוחלט – יקבלו כולם.

         ז.         הוא הופך להיות תהליך נמוך כאשר למרוץ נכנסים דברי הלבנת פנים, לשון הרע, ביזוי תלמידי חכמים וכדו', ושוב - כדי להוציא מספק ומלזות שפתיים, כוונתי לדברים המוטחים כלפי כל המתמודדים; הוא הופך להיות נמוך כאשר מדברים שלא כדין בשם רב מסוים ומפרסמים בשמו דברים שלא אמר, כאשר יוצרים סטיגמות שאין להם בסיס במציאות, ועוד ועוד. מכל אלה - יש לברוח כמפני אש, גם בשל הפגיעה הנוראה שלהם באנשים, גם בשל העובדה שהם מנוגדים לתורה, גם בשל העובדה שהם מנוגדים למוסר, וגם בשל העובדה שבסופו של דבר - גם אם ייבחר המועמד הרצוי לאלה שמפיצים את הרוע הזה הוא לא יוכל לתפקד בשל ירידת קרנה של הרבנות בכלל.

         ח.        הוא הופך להיות תהליך נמוך כאשר הגוף הבוחר אינו מעוניין לבחור ברב הראוי ביותר, אלא במי שישרת את מטרותיו האחרות. קשה למצוא מעילה גדולה יותר בתפקיד הבחירה. כל מי שבוחר צריך לבחור במי שנחשב בעיניו כמתאים ביותר למשימה הזו. כדי להוציא מספק ולהסיר מלזות שפתיים אדגיש כי לדעתי רבים רבים מהבוחרים אכן עושים זאת, ואף שהם חלוקים מיהו המועמד המתאים ביותר, הם עצמם בוחרים במועמד שלדעתם הוא המתאים ביותר ביושר ובכנות ומתוך רצון להאדרת הרבנות בישראל. דבריי מכוונים אפוא רק אל אלה שמכניסים שיקולים זרים לבחירה.

         ט.        הוא הופך להיות תהליך נמוך כאשר אנשי תקשורת מלבים תבערה. עמדתי הידועה משכבר הימים הוא שחובתם של אנשי התקשורת לדווח על הכל, וזוהי חובת הציבור לדעת מה קורה. אור השמש הוא הדבר הטוב ביותר שקורה לתורה, לדיונים עליה, לאתיקה הציבורית וכדו' - ואנשי התקשורת יכולים למלא את תפקידם על הצד הטוב ביותר. אולם מוטל עליהם לפעול לאור כללים הדומים בהתאמות הראויות (הם לא יכולים להיות זהים)  לכללים של החפץ חיים בנושאי לשון הרע לצורך. לצערי, חלק מהעוסקים בתקשורת "הצהיבו", והם עושים את הגרוע מכל: הם מדווחים דיווחי אמת בשפה צהובה, ובהטיה כה חמורה, כך שנקודות האמת שבדיווח מזינות את השקר, את הפילוג, ואת הרוע. תקשורת דתית הייתה יכולה להיות אטרקטיבית הרבה יותר דווקא אם הייתה פועלת לאור ההלכה, ולא במנוגד לה. 

 

יש בידינו להיות קשורים בדברים הגבוהים ולא בנמוכים. יש בידינו לרצות בראש ובראשונה שהכל יתנהל קרוב יותר לדרך הראויה לניהול דברים. בעיניי, התהליך לבחירת הרב הראשי חשוב לא פחות מאשר השאלה מי ייבחר בסוף, ולו רק בשל העובדה כי אם התהליך לא יהיה ראוי - לבחירה כבר לא תהיה משמעות. למעלה מכך, אם התהליך הפוליטי של בחירת הרב ייעשה כראוי - נוכל להפוך למופת ולדוגמה גם למערכות אחרות במדינת ישראל, ועשויה להיות בכך בשורה גדולה.

אני מתפלל כי נמצא את עצמנו בריאים ושלמים, ולא מוכים וחבולים, לאחר תהליך בחירת הרב הראשי. אני מקווה כי נוכל להתברך מתהליך הבחירה ולא ליפול לתהום שלא יהיה ניתן לצאת ממנה.

 

יהי רצון שאכן כך יהיה –

באהבה רבה

יובל שרלו

 

 

 

 

בית המדרש