ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ברית בין הבתרים

ע"י: הרב יובל שרלו

אם הבטחתו של הקב"ה תלויה בהתנהגותו של האדם אזי במה טובה יעילה ההבטחה שאיננה מובטחת? הרב שרלו על פרשת השבוע עומד על עקרון מהותי לאורך התורה, הנביאים וככלל על יחסי האדם והקב"ה. שבת שלום!

ברית בין הבתרים העמידה את השאלה הידועה על פחדו של אברהם אבינו – הלוא ריבונו של עולם הבטיח לו הבטחות מרחיקות לכת, ומפני מה פחד עדיין אברהם אבינו, ומדוע חי בספק שמא ההבטחות לא תתקיימנה ? 
אחת התשובות הידועות היא תשובה המופיעה גם ברמב"ן, המצטט את דברי חז"ל שנאמרו גם בהקשרים אחרים "שמא יגרום החטא", לאמור: אברהם אבינו האמין באמונה שלמה בהבטחה האלוקית, אולם הוא לא האמין בעצמו. הוא חשש שמא טעויות שעשה והחמצות שהחמיץ הביאו לביטול ההבטחה האלוקית, ומשום כך אפשר שלא יתקיים בו כל מה שהובטח.
תשובה זו אמנם מפייסת את דעתנו בהבנת פחדיו של אברהם אבינו, אולם ככל תשובה היא מעוררת שאלה גדולה הימנה: מהו אם כן יתרונה של הבטחה אלוקית ? אם הקב"ה מתנה את מימוש ההבטחה בכך שהאדם יהיה ראוי למימושה – מה אפוא נותנת ההבטחה, שהלוא אם האדם ראוי לקבל את החסד האלוקי הוא יקבל אותו ? ואם אינו ראוי – אזי גם קיומה של הבטחה אינו מועיל ?!

פרשה זו אפוא פותחת בפנינו חלון רחב להבין את טיב הנהגתו של הקב"ה בעולמו, ועוד יותר – את מקומנו כבני אדם. הבטחה אלוקית ואף נבואה פותחות שערים. הנבואה הטובה וההבטחה האלוקית מלמדות על כך שהאופק קיים, ושנפתחו השערים, ושאפשר שכאן ועכשיו הכל יתממש. אלא, שאין הן מבטלות את תפקידו של האדם. על האדם לבוא ולהיכנס בשערים האלה, ואם אין הוא עושה זאת, ועוד יותר – אם חס ושלום הוא נסוג לאחור, וחוטא – ההבטחה לא תתממש. כך ביארו ראשונים עניינים רבים אחרים. כך, לדוגמה, הסביר הרמב"ן בספר הגאולה פרי עטו את דברי חז"ל "ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג אלא שלא אמר שירה", לאמור: האופק היה פרוש לעין כל, אולם חזקיה לא הגיעה לשערים אלה; כך הסביר רבי יהודה הלוי את העובדה שנבואות בית שני לא התקיימו במלואן. הוא דרש על כך את הפסוקים בשיר השירים, ולימד כי הדוד דפק על הדלת, אולם הרעיה לא קמה ולא עלתה לארץ ישראל, ובשל כך התקיימו הנבואות באופן חלקי בלבד. כאמור – כך ניתן לבאר עניינים רבים ומגוונים בדברי חכמים.

הן הרמב"ן והן ריה"ל כתבו בביאוריהם כי זהו אחד היסודות הגדולים ביותר. הרוח האלוקית והשפע ישכנו בנפשו של האדם רק לפי מידת ההתכווננות שלו, והעבודה הפנימית שלו לקבלם; הדבר נכון גם בעולמו של עם – כל הנבואות תממשנה, אולם הן ממתינות להיענות שלנו. גם כאשר מדובר ב"אחישנה" כלל זה נותר על כנו. יש בו דבר מה יסודי מאוד בהנהגת ד' בעולמו, ויש בו כלל יסודי שעלינו לבנות לאורו את חיינו. רבים סוברים בטעות כי שמו של אדם, תאריך לידתו, ברכה שהוא זוכה בה, נבואה שנאמרה על עם, וכדו' – כל אלה מבטיחים את עתידו של האדם. אלו דברים שגויים, שמטעים מאוד. ברכה של צדיק, שם טוב, כל אותן סגולות – הן פתיחת אופק ופתיחת שערים. אולם לעולם אין הם מהווים תחליף לעבודה העצמית, לבחירה החופשית הטובה, ולכוון החיים מול בקשת השפע. של השפע חל על האדם רק בתנאי שהוא עושה כל שניתן כדי לקבל אותו, בין במעשה צדקה וחסד חיוביים, ובין בזהירות מן החטא ומן הנפילה. אף לא סגולה אחת תעמוד במקום הבחירה החופשית הטובה של האדם !

 

 

בית המדרש