ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

רמב"ן על פרשת חיי שרה

ע"י: הרב יובל שרלו

סדרת שיעורים של הרב שרלו בנושא - רמב"ן על הפרשה. הדף המצורף הינו דף מקורות הכנה לשיעור.

 

בס"ד יב בחשון תשע"ד

 

דף הכנה לשיעור

רמב"ן על התורה כפרשן וכמעצב עולמה של תורה/ פרשת חיי שרה

בראשי פרקים: מסלול זה מתבסס על לימוד עצמי בקיאותי של רמב"ן על פרשת השבוע. שורשו של המסלול הוא שההפרדה בין "פרשן" ובין "ספר מחשבה" היא הפרדה מלאכותית וחיצונית, שכן בחלק גדול מפרשנות הפסוקים נעוץ יסוד עולם המחשבה של התורה. המסלול הזה יעסוק בעיקר בהצמחת עולמה המחשבתי של התורה מתוך פירוש הרמב"ן לפרשת השבוע.

הלימוד העצמי: בסדר הלימוד העצמי שביום רביעי בערב יש ללמוד ראשית את פיסקאות הרמב"ן שאני מפנה אליהן בדף מקורות זה עם הדרכה מועטת, ולאחר מכן ללמוד ברצף כסדר בקיאות את פירוש הרמב"ן לתורה. אולם ממש בכל פסוק ובכל פיסקה של הרמב"ן (גם באלה המופיעים ברשימה וגם בלימוד הבקיאות) לנסות ולענות לבד על השאלה הכפולה: מהו השורש הפרשני של פירוש פסוק זה או פיסקה זו, ומהו העולם הרעיוני הנחשף בו.

 

רמב"ן בראשית פרק כג , יט:

כרקע לדברי הרמב"ן ראו את שני הפירושים האלה לגבי עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו. האם אפשר להביא ראיה מן החומש לאחת השיטות ? מה ההבדל העקרוני ביניהם לגבי מנגינת הקריאה של הפולמוס בין אברהם לעפרון וסיבת הכתיבה שלו בתורה ? לפי איזו עמדה מפרש רמב"ן ? מה הרעיון היסודי שניתן להסיק מזה ?

רמב"ם על משנה מסכת אבות פרק ה משנה ג

[ג] העשרה נסיונות אשר נתנסה אברהם אבינו - כולם כתובים. הראשון - הגירות, והוא אומרו יתעלה לו: +בראשית יב א+ לך לך מארצך וממולדתך. והשני - הרעב אשר מצא בארץ כנען כאשר השתקע בארץ, וכבר יועד לו: +בראשית יב ב+ "ואעשך... ואברכך ואגדלה שמך", וזה נסיון גדול, והוא אומרו: +בראשית יב י+ "ויהי רעב בארץ" וכו'. והנסיון השלישי - עשוק המצרים אותו בלקיחת שרה לפרעה. והרביעי - הלחמו בארבעה מלכים. והחמישי - לקחו הגר כשנואש מההולדה משרה. והששי - המילה, אשר צווה בה בשנות הזיקנה. והשביעי - עשוק מלך גרר אותו בלקיחת שרה גם כן. והשמיני - הרחקת הגר אחר היבנותו ממנה. והתשיעי - הרחקת בנו ישמעאל, והוא אמרו לו יתעלה: +בראשית כא יב+ "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך", וכבר העיד הכתוב כמה קשה היה הדבר עליו: +בראשית כא יא+ "וירע הדבר מאד בעיני אברהם", אבל הוא קיים ציוויו יתעלה וגרשם. והעשירי - עקדת יצחק.

פירוש רבינו יונה על אבות פרק ה משנה ג

ג עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם - הראשון אור כשדים שהפלו נמרוד לכבשן האש וניצל וזה אינו מפורש בתורה ומדברי קבלה הוא ויש לנו רמז לדבר הזה מן התורה. שקודם פ' לך לך מארצך וממולדתך נזכר למעלה שני פעמים אור כשדים להודיע שבשביל אותו הנסיון שעמד בו הבטיחו השם ית' והביאו אל הארץ כמו שמצינו בנח כי מתחלה כתוב ונח מצא חן בעיני ה' ואחר כך פרשת אלה תולדות נח שניצל ממי המבול על כי מצא חן בעיניו. והשני שצווהו לצאת מארצו שנאמר לך לך מארצך וממולדתך ועשה כן. והשלישי שנאמר ויהי רעב בארץ ואף על פי שהקב"ה הבטיח ואמר לו ונברכו בך כל משפחות האדמה כשהביא הרעב לא הרהר אחר מדותיו. הרביעי לקיחת שרה לפרעה. החמשי מלחמת ארבעה מלכים שבשלש מאות ושמנה עשר איש החזיק ובטח בהקב"ה ונעשה לו נס שניצל והציל אחיו וכל רכוש סדום ועמורה והיה סובל המקרים לטובתו ולזכותו:

הששי - בן תשעים ותשע שנה בהמלו את בשר ערלתו שם עצמו בסכנת הזקנה וניצל. השביעי לקיחת שרה לאבימלך. השמיני כשגרש הגר וישמעאל בנו במצות ה' ואם הרע הדבר על אודות בנו קיים מצותו. התשיעי לעקידת יצחק בנו שכתוב בה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וכי עד עכשו לא היה יודע והלא הכל גלוי וצפוי לפניו אלא כשנודע הדבר לבריות קורא הקדוש ברוך הוא בו כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ובא להודיענו כי יראת שמים גדולה מכל המצות שבתורה שבכל הנסיונות לא אמר לו כי ירא אלהים אתה חוץ מזו מפני שהיה הנסיון הגדול שבכלם כי לקח בנו להעלותו עולה. העשירי קבורת שרה. שנאמר לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. וכשמתה אשתו לא מצא מקום לקברה עד שקנאו ולא הרהר. להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו היה מנסהו לגלות לבריות כי ירא אלהים ושלם בכל המדות:

רמב"ן כד, א:

רמב"ן ארוך שמחדש כאן דרכי קריאה מרתקות של התורה עצמה. ללמוד אותו ברמה העקרונית, ולבחון מה אנו יכולים ללמוד על דרכי הקריאה של התורה עצמה. לשים לב גם לסוף דבריו – עם מי הוא מנהל פולמוס ?

כד,ג:

שמותיו השונים של אלוקים בהקשר של ארץ ישראל – לאן אפשר לפרוח עם פירוש זה ?

כד, יד:

האם רבקה נבחרה כי היא עשתה חסד או כי היא הייתה ממשפחת אברהם ? מה המשמעות של השאלה, ומהי תשובת רמב"ן לשאלה זו ?

כד, סז:

מה אפשר ללמוד על אהבה מפירוש הרמב"ן ? לדייק היטב !!

כה,ו:

הזדמנות ללמוד את משנתו לגבי פילגש – ללומדי מסכת קידושין.

כה,ח:

היחס למותרות.

 

 

 

בית המדרש