ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

רמב"ן על פרשת ויצא

ע"י: הרב יובל שרלו

סדרת שיעורים של הרב שרלו בנושא - רמב"ן על הפרשה. הדף המצורף הינו דף מקורות הכנה לשיעור.

 

בס"ד ד בכסלו תשע"ד

 

דף הכנה לשיעור

רמב"ן על התורה כפרשן וכמעצב עולמה של תורה/ פרשת ויצא

 

נקודות להדגשה לאחר לימוד בקיאות:

ללמוד בקיאות את הכל, אולם לשים לב למקומות בהם נרחיב:

 

רמב"ן בראשית פרק כח:

כא: מה ההבדל הפרשני ומה ההבדל הרעיוני בין רמב"ן ורש"י לגבי תפקיד "והיה ד' לי לאלוקים" בפסוק.

 

רמב"ן בראשית פרק כט

כא : בחלקו הראשון של פירוש הרמב"ן: מה ניתן ללמוד מרמב"ן על קיום ההלכה של האבות לפי תפישתו.

ל; לא: כיצד יש ללמוד את אהבת יעקב ורחל ואהבת יעקב ולאה בשני הפסוקים האלה – להשוות לדברי הרב בלייכר הי"ו בפיסקה המצורפת:

אמנם שורש העניין נועץ בהבנת הפגישה בין יעקב ורחל. יעקב נפגש עם רחל לראשונה בחייו, ומיד כאשר הוא רואה אותה הוא רץ לגלול עבורה את האבן, ואח"כ נושק לה ובוכה. יש להזכיר שוב כי אנו עוסקים בתיאור האלוקי של תולדות אבות האומה. לכן וודאי אין מדובר כאן באהבה פשוטה או ברומנטיקה. אילו היה מדובר בכך בלבד, לא היה ניתן ליעקב כח איתנים פלאי כזה לגלול את האבן, כפי שאחרים לא זכו לכך.

המפגש בין יעקב ורחל איננו מפגש רגיל בין איש ואשתו, אלא איחוד שני החלקים העתידים לבנות את בית ישראל. אותה פגישה כוללת בתוכה את כל הבניין הדגול של בית ישראל. כאשר רואה יעקב את רחל – מתפרצת מתוכו מיד הגבורה האידיאלית האצורה בו, עד שאין סלע אשר יכול לעמוד בפניה...

...לכאורה הדברים תמוהים: מהי החשיבות הגדולה שרואה התורה ביופי עד שהיא מדגישה אותו שוב ושוב ? והלא כבר נאמר שקר החן והבל היופי, וכי הייתה מעלת האימהות נפגעת במשהו אילולא היו יפות כל כך ? ואף יותר מכך, אם יעסוק מישהו כיום ביופייה של אישה פלונית – נראה בכך חוסר צניעות, שהרי כל כבודה בת מלך פנימה,. מדוע אם כן מתבטאת כך התורה ?

יש להבין את הדברים בצורה שלמה ואמיתי. מגמתם של יעקב ושל עם ישראל כולו היא תיקון עולם במלכות ש-די. אין מגמתנו לרומם את הנשמה שהרי היא קדושה וטהורה עוד טרם נוצרנו... יעקב אוהב דווקא את רחל מתוך ראייה עמוקה. הוא רואה שיופייה של רחל נובע כל כולו מתוכן פנימי אמיתי. הפנים והחוץ קשורים אצלה יחד. ישנו יופי אשר הוא חיצוני בלבד וישנו יופי שהוא בבחינת חכמת אדם תאיר פניו. כך היה יופיו של אדם הראשון שנבע מעצם היותו יציר כפיו של הקב"ה. זהו יופי הנובע מכך שהפנימיות מאירה כל כך עד שהיא פורצת החוצה אל המציאות החומרית... יעקב אוהב את רחל דווקא מתוך מגמתו. מגמת תיקון עולם במלכות ש-די...מתוך כך נבין כי ברגע בו נפגש יעקב ברחל הוא מתמלא בהכרה של האידיאליות האלוקית הטמונה בעצם הטבע עצמו, וממילא נסוגים חוקי הטבע החיצוניים מפניו. בשעה שמתאחד יעקב עם רחל הוא אחוז במגמת תיקון העולם, ולא ייתכן שהאבן תפריע לו מלהשקות את צאנה של רחל.... באותה נשיקה שנושק יעקב לרחל ובאותו בכי אשר הוא בוכה, כלול כל עומק השאיפה העתידית של בניין בית ישראל, ואותה שאיפה עמוקה מתבטאת בגלילת האבן מעל פי הבאר (למהלך הפרשיות).

 

מול הספר "כתנות אור":

העיסוק המתמיד בדמותו של יעקב בסיפור נקטע בעת שהתורה עומדת על תוכנתה הבסיסית של רחל: ורחל הייתה יפת תאר ויפת מראה. בנוקטה בלשון זו מבססת התורה את סודה של רחל – מקור נישואין אלו הוא האהבה: ויאהב יעקב את רחל. קשה לאמוד מה משקלה של ההימשכות הטבעית ליופייה של רחל ועד כמה מעיד יופי זה על עניינים פנימיים בהרבה. בעלי תורת הסוד ראו ברחל את סמלו של העלמא דאתגלייא ובכך הפקיעו את אהבתו של יעקב מן התחום האנושי בלבד, והעתיקו אותו לעולמות העליונים והסודיים. לא באו בעלי הרזים לבטל את הממד האנושי הפשוט, אלא ביקשו לראות בו בבואה של דבר מה עמוק בהרבה. שיר השיאים של קירבה עמוקה זו מצוי בקביעת התורה כי שבע השנים עבד יעקב למענה חלפו: ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה...

ברם רוממות האהבה זו שבין יעקב לרחל איענה מחפה על הפן ההפוך המתגלה בה. אין התורה מסתירה כי היו אף ימים קשים ביחסי יעקב ורחל. בשל האהבה מתגלעות הבעיות, ולא למרות האהבה. חרון אף וכעס הדדי הופיעו לעיתם...רחל פונה אל יעקב בלשון קשה הנובעת ממצוקת עקרה הרואה עצמה כמתה ללא בנים, ומאשימה אותו בעקרותה...תגובתו של יעקב קשה שבעתיים: "וייחר אף יעקב ברחל". חרון אף של ממש בין בעל לאשתו, זהו עניין לא פשוט כלל ועיקר, והוא בולט דווקא על רקע האהבה הגדולה שהייתה בראשית דרכן...

...סיבוכי אהבתם אינם פוסקים עם לידת הבנים. רחל מסבכת את יעקב איש האמת בשקר. פרשת גנבת התרפים לעצמה לא נתבארה כל צרכה, שכן אין אנו יודעים מה טעם מצאה רחל בגנבת התרפים – האם רצה לנתק את אביה מעבודת אלוהים זרים באמצעות השימוש בתרפים ככלי לידיעת העתיד, או שאף היא נגועה הייתה בעבודת אלילים, שכן יעקב קורא לקראת העלייה לבית אל לסלק את כל האלילים ממחנהו...

כאמור לעיל, נראה כי אין מדובר כלל בסתירה (בין האהבה ובין המשבר) והמשברים הופיעו בגלל האהבה ולא בניגוד להם. זהו טיבו של ביסוס עולם על חיי רגש ועל קירבה נפשית בלבד. בעלייתו, עולה הוא עד למרומי שמיים ובירידתו יורד הוא עד עפר. אין הרגש עניין יציב, שניתן לבסס עליו בניין של קבע... (כתנות אור).

 

ל,א:

מהן הקריאות השונות של הרמב"ן לגבי הדו שיח בין יעקב ורחל ?

(א) הבה לי בנים - אמרו המפרשים (רש"י, וראב"ע) שתתפלל עלי. ואם אין מתה אנכי - לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת, והוא מדרש רבותינו (ב"ר עא ו). ואני תמה, אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי, ושומע אל צדיקים ה'. ומה שאמר, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ממני לא מנע, וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים, והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מ"א יז כא, ושם ב ד טז). ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו, אמרו בבראשית רבה (עא ז) אמר לו הקדוש ברוך הוא כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה:

ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים, ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים, ואם אין שתמית עצמה בצער. דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה. ויחר אף יעקב - שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים. ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה. והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו וישמע אליה אלהים (להלן פסוק כב):

ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפלתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפלתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלהים ולא בידו, ואביו נשמעה תפלתו שהוא צדיק, ועתיד להיות לו זרע, אבל היא נמנע ממנה פרי בטן. ונכון הוא:

 

 

בית המדרש