ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

רמב"ן על פרשת לך לך

ע"י: הרב יובל שרלו

סדרת שיעורים של הרב שרלו בנושא - רמב"ן על הפרשה. הדף המצורף הינו דף מקורות הכנה לשיעור.

 

בס"ד ה בחשון תשע"ד

דף הכנה לשיעור 

רמב"ן על התורה כפרשן וכמעצב עולמה של תורה

 

בראשי פרקים: מסלול זה מתבסס על לימוד עצמי בקיאותי של רמב"ן על פרשת השבוע. שורשו של המסלול הוא שההפרדה בין "פרשן" ובין "ספר מחשבה" היא הפרדה מלאכותית וחיצונית, שכן בחלק גדול מפרשנות הפסוקים נעוץ יסוד עולם המחשבה של התורה. המסלול הזה יעסוק בעיקר בהצמחת עולמה המחשבתי של התורה מתוך פירוש הרמב"ן לפרשת השבוע.

הלימוד העצמי: בסדר הלימוד העצמי שביום רביעי בערב יש ללמוד ראשית את פיסקאות הרמב"ן שאני מפנה אליהן בדף מקורות זה עם הדרכה מועטת, ולאחר מכן ללמוד ברצף כסדר בקיאות את פירוש הרמב"ן לתורה. אולם ממש בכל פסוק ובכל פיסקה של הרמב"ן (גם באלה המופיעים ברשימה וגם בלימוד הבקיאות) לנסות ולענות לבד על השאלה הכפולה: מהו השורש הפרשני של פירוש פסוק זה או פיסקה זו, ומהו העולם הרעיוני הנחשף בו.

פרק יב:

פסוק ב: מפני מה לא אמרה התורה דבר על סיבות בחירת אברהם אבינו, ומהו השורש הרעיוני לכך. להשוות את התשובה לתשובת המהר"ל לשאלה זו הלקוחה מ"נצח ישראל" פרק יא המופיעה בקיצור כאן:

וכבר הרחבנו הביאור בכמה מקומות, שכאשר יעמוד האדם על הדברים ההם יקנה בהם הבנה שלימה אמיתית בענין הזה, שהדבר הזה מחוייב ומוכרח להיות החבור הקדוש נצחי. ומכל מקום למעלת ענין הנכבד הזה יש להאריך בזה, כי בדבר זה יוודע מעלת ישראל, ויתבאר לך כי לא עזב השם יתברך את ישראל בגלותם. וכאשר מצאנו כי הדברים הטבעים אשר הם בעולם כולם יש להם קיום, לא ישתנו. ולא יצויר שיהיה לדבר שהוא יותר במעלה מן הטבע, ובלתי נכנס תחת הטבע, כמו שהוא דביקות ישראל בו יתברך, אשר הדביקות הזה בלתי טבעי. ואם באולי יאמר שמצאנו שהדביקות הזה היה לו תוספת וחסרון לפי המעשים, וכך אפשר שיוסר הדביקות לגמרי. בודאי דבר זה אפשר לומר אצל נח ואדם, שלפי שלא היה הדביקות רק פרטי לנח בלבד, כאשר ישתנו הפרטים - ישתנה הדביקות גם כן. אבל האבות שלא היה הבטחתם פרטי, רק כללי, "לך ולזרעך אתן את הארץ" (ר' בראשית כו, ג), ודבר זה נקרא דביקות כללי, דהיינו כלל האומה, ואין שנוי בכללי, רק השנוי הוא בפרט. ולפיכך אף על גב שיתוסף ויגרע הדביקות לפי המקבלים, מכל מקום נמצא עצם הדביקות הכללי עומד. לכך דביקות הזה אין לו שנוי אף בגלות, כי לא שייך השתנות על ידי חטא - כי אם שיגיע לפרטים השינוי, אבל לא יגיע שנוי לכללים:

ולהורות לך כי לא היה התחלת הדביקות מצד הפרט, רק הדביקות הזה דביקות כללי, לא דביקות פרטי, לכך כאשר בחר השם יתברך מתחלה באברהם והוציאו מאור כשדים לתת לו הארץ, כתיב (בראשית יב, א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך". והקשה הר"ם ז"ל, שתימה הוא שלא זכר הכתוב קודם זה שהיה אברהם צדיק, ולכך נגלה עליו השכינה ואמר לו "לך מארצך וממולדתך וגו'", כי בלא זה לא נגלה עליו השכינה ואמר לו "לך מארצך", לכך ראוי היה לכתוב קודם צדקת אברהם. וכמו שתמצא בנח (בראשית ו, ח) "ונח מצא חן בעיני ה'", ואחר כך כתיב (שם שם ט) "אלה תולדות נח וגו'", הזכיר קודם צדקת נח קודם שהזכיר שדבר השם יתברך עמו:

 

פסוק ו (בחלקו הראשון): מהו העיקרון הנלמד בדברי הרמב"ן ? למה זה חשוב לנו ? ה

 

פסוק י (בעיקר החלק האחרון): מצה את כל מה שניתן למצות ממה שכותב הרמב"ן על ירידת אברהם אבינו למצרים. השווה את דבריו גם לדבריו על שרה, לקמן טז, ו.

השווה את דבריו לדברי אברבנאל (דייק: מהי המחלוקת הפרשנית ביניהם ומהי המחלוקת הרעיונית/הלכתית ביניהם):

וכבר ראית דברי הרמב"ן שכתב שאברהם אבינו חטא חטאה גדולה בצאתו מהארץ שנצטווה עליה ובהביאו את אשתו הצדקת באותו מכשול בפחדו פן יהרגוהו ושהי' לו לבטוח באלהיו שיציל אותו ואת אשתו כי אין מעצור בידו להושיע ושעל זה נגזר הגלות על זרעו בארץ מצרים מקום החטא שמה המשפט. וכבר תפשו על הדעת הזה הר"ן כי הנה יציאתו מארץ כנען לארץ מצרים מפני הרעב חז"ל מנוהו מכלל הנסיונות ובידוע שה' צדיק יבחן ומי שיעמוד בנסיונו אין ראוי שיקרא חוטא וחליל שינסה השם את אברהם להכשילו. ואם היה אברהם חוטא בדבר אשתו לא היה שונה באולתו לחטא החטא ההוא בעצמו בבואו אל אבימלך מלך פלשתים. וכן עשה גם כן יצחק בנו ומי הוא זה ואי זה הוא שיעמוד בנסיונות הגדולים האלה ויוסיף לחטא בעונש שכבר נענש עליו....

ודי שנאמר עתה ששתי הסבות הניעו לאברהם לרדת למצרים. האחת היא שחשב שהמצוה האלהית היתה לשבת בארץ כנען ושלא נאסר עליו מפני זה ללכת מצרים אם לסחורה או לצורך אחר כי לא היה עובר בזה על המצוה כיון שלא היה דעתו בהליכתו להתישב שמה דירת קבע אלא דירת עראי וימים אחדים עד עבור הרעב ומיד ישוב לארץ כנען וכמו שהיו עושים בני ישראל בהיותם בארץ שהיו הולכים למצרים לעשות סחורה ושבים ובזה האופן היו מעשיו של אברהם לשם שמים ורחמנא לבא בעי...

והסבה הב' היא שהמצוות האלהיות הם על תנאי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. והנה הרעב היא סכנה עצומה ואין ראוי לסבלה וכאמרם ז"ל (בבא קמא) רעב בעיר פזר רגליך ומפני זה חשב אברהם שלפדות נפשו מפני זלעפות רעב היה טוב בעיני ה' לרדת מצרים ע"מ לחזור כשיעבור הרעב והסבה הזאת זכרה הכתוב גם כן באמרו כי כבד הרעב בארץ רוצה לומר שהכרח גדול הביאו לזה ואנוס רחמנא פטריה...

 

פרק טו:

פסוק ב: עם איזו שאלה פרשנית מתמודד הרמב"ן, ומהו העיקרון הנבואי ביחס להבטחות הקב"ה שניתן להסיק מדבריו ? ראה המשך לכך בפסוק ו.

פסוק יד: עם איזו שאלה רעיונית מתמודד הרמב"ן בפסוק זה ? מהו הפיתרון שהוא מציע לשאלה קשה זו ?

 

 

 

 

 

 

 

 

בית המדרש