ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

העיקר שבפרשת הולילנד

ע"י: הרב יובל שרלו

פסק הדין בפרשת הולילנד מהווה תזכורת לדרך שקבלנו עצמנו-דרכם של נביאי ישראל. נקבל על עצמנו שלא לסבול אף התנהגות לא מוסרית כהיא זו, וזהו הכוונון היותר מדויק לעשיית רצון ד´, שכל הדברים האחרים יונקים ממנו.

פסק הדין במשפט פרשת שכונת הולילנד, שכונתה על ידי לא אחת בישיבה "יד לשחיתות", מהווה הזדמנות מצוינת להזכיר לנו את העיקר שבו. העיקר שבו אינו מה שהתחולל בהולילנד. זו כבר היסטוריה, אפילו רכילות. אמנם, הפרשה הזו עוד תלווה אותנו כנראה זמן רב – המורשעים יערערו וכדו' – אולם כתמיד אנו עסוקים בעבר, ולא מפנים את פנינו אל העתיד. כל עוד בני אדם מנהלים את אורחות חייהם של בני אדם, גם החלק הרעים שבנו יהיו שותפים בהתנהלות זו, וממילא תקומנה לצערנו עוד פרשיות שחיתות, ושוב נמצא את עצמנו במצב המביך בו "שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים".

אלא אם כן. אלא אם כן נציב את המאבק בחלק הרע שבתוכנו במקום הראשון בהתמודדות שלנו עם עצמנו, נלך בדרכם של נביאי ישראל, ונראה ביסודות החברתיים של מדינת ישראל את התשתית הראשונית לזהותה האנושית והיהודית של מדינת ישראל; אלא אם כן, נקבל על עצמנו בראש ובראשונה לא להיות מושחתים, ומכוח זה נראה בטיהור המחנה כולו מפרשיות שחיתות יעד ומשימה; אלא אם כן נפנה חלק ממאמצינו הדתיים לכיוון הזה, ונראה בכך מילוי ציווי ריבונו של עולם, וכדו'.

לאורך כל ימיכם בישיבה עסקנו גם בכך. בראש ובראשונה, נתייחדנו בהאזנה קשובה לדברי הנביאים, ולסולם הערכי והרוחני שהם הציבו. הם אלה שלימדו אותנו, לאורך דבריהם כולם, כי בשעה שמבקש אדם ללכת בדרכי שמיים ולעשות את רצון ד' כראוי – הוא עוסק בתיקון העולם, בכוונון הצדק והמשפט שבארץ, בגר ביתום ובאלמנה, וביצירת התשתית הראויה לחברה הוגנת וצודקת. משם הוא מטפס למעלה – לשבת ולכשרות, למקדש ולצניעות – אולם בלי הקומה הראשונה, תשומת לב עיקרית אליה, ומאבק גדול למענה, אין טעם של ממש בעבודת ד' שלו. לא זו בלבד אלא שהנביאים אמרו "למה לי רוב זבחכם", לאמור: אל תבואו אל בית ד' אם "ידיכם דמים מלאים" ואם אין אתם נקיי כפיים וברי לבב.

ביום נורא זה, נקבל על עצמנו להמשיך לפעול לאור דברי התורה הקדושה ודברי הנביאים, שחיזקו עוד ועוד את תיקון פני העולם הארץ. ביום נורא זה, נקבל על עצמנו שלא לסבול התנהגות לא מוסרית – בין בתקיפות מיניות ובין בהעלמת מס, בין בשחיתות שנעשית במערכות כשרות ובין בעיוות דין כלפי עגונות וגרים, בין במינויי מקורבים ובין בלשון הרע והכפשות – ולראות בכך את השורש הראשוני של הטיפוס בסולם העליון המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. מכוח זה, נהיה ראויים יותר למחפשי הדרך לעשות את הטוב והישר בעיני ד', ולהמשיך את דרכו של אברהם אבינו, אשר ציווה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט. זהו הכוונון היותר מדויק לעשיית רצון ד', שכל הדברים האחרים יונקים ממנו.

כל עוד לא נזכה לכך שירא שמיים יהיה מוסרי יותר; כל עוד לא נוכל לצטט בלב שלם את המילים "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי", כמבטא באמת את המצב שבין נאמני ריבונו של עולם; כל עוד לא נזכה לקדש את שם ד' בעולם בזהות שבין שמירת מצוות ובין נקיות כפיים – נותרה לנו משימה גדולה לעשותה. המשימה הזו היא גם אישית – וגם לאומית, גם אנושית מוסרית וגם מצוותית.

אני מבקש שתשובו ותלמדו את שלמדנו בישיבה. אני מצרף כאן, לדוגמה, נייר עמדה שהגשנו ביחד לכנס ישראל לחברה, לפני שש שנים, תחת הכותרת "מלוכה, שחיתות והמאבק נגדה", כדי שתתחזקו מחדש בשליחות הגדולה של חיינו, הליכה בדרכו של ריבונו של עולם, והפיכת האומה הישראלית למופת בתחום טהרת השלטון, הצדק והחסד, המשפט והרחמים, כבסיס לטיפוס לקומות הגבוהות יותר, ברוח יש סדר לתורה.

 

 

בית המדרש