ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מתוך מכתב לבוגרים על "חוק הפונדקאות"

ע"י: הרב יובל שרלו

"...בפני חברי הכנסת הנאמנים להלכה עומדת שאלה פוליטית.במציאות כזו, צריך לחדד מהו תפקיד הרבנים בדיון הפוליטי. הפוליטיקה היא אומנות האפשר. לפיכך עמדתי העקבית והשיטתית היא שיש להבחין בין העיסוק הרבני ובין העיסוק הפוליטי."

לבוגרי הישיבה ולממשיכי דרכה,

הדיון על הפרק העוסק בפונדקאות בחקיקה המתחדשת בנושאי המשפחה בישראל הוא דיון מצוין וחשוב, המאפשר לנו לראות אותו כאבן יסוד וכ Study case להרבה נושאים אחרים. כיוון שהופעת התורה בציבוריות הישראלית הוא נושא שאנו עוסקים בו הרבה בישיבה, כמו גם זהותה היהודית של מדינת ישראל, אני מבקש לחדד את הנקודות העיקריות שהן חלק מהדיון. אדגיש כבר בפתיחה כי אין מדובר במאמר מקיף וארוך על ההיבטים המדויקים לכל פרטי חוק זה, אלא עיסוק בנקודות העיקריות בלבד. זהו חוט שידרה ולא הגוף כולו.

א.      פונדקאות היא נושא בעייתי מאוד מבחינה אתית. מחד גיסא עומדת מצוקת הזוג ורצונו לגדל ילדים, ובד בבד זכות הבחירה החופשית של הפונדקאית המבקשת להתפרנס מנשיאת ההריון ביחד עם מעשה אלטרואיסטי; מאידך גיסא עומדות בעיות אתיות קשות, ובין השאר שאלת הניצול של הפונדקאית, שאלת גבולות הבחירה החופשית (שחלקן מקבילות לאותן שאלות הנוגעות לזנות, על אף ההבדל הדראמטי בין שני הדברים), ועוד,

ב.       פונדקאות היא גם נושא בעייתי מאוד מבחינה הלכתית. עולות בו שאלות רבות ומגוונות, למן עצם ההיתר של כניסה לטכנולוגיות הולדה מסובכת, ענייני יוחסין והשאלה של מי הילד מבחינה הלכתית – של מקור הביצית או של נושאת ההריון, שאלת הממזרות במצב בו מדובר באישה נשואה, שאלת העדות על מקור הביצית והזרע והפיקוח, שאלת הגיור ועוד ועוד.

ג.        נעיר כבר עתה כי אחד המאפיינים של ההלכה בימינו, והדבר בולט בנושא זה, הוא שאין עמדה הלכתית מקובלת על כולם בשאלות מעין אלו. הרבנות הראשית לישראל אינה מהווה בפועל מקור לפסיקה שמחייבת את כולם; תקדימי בית הדין הרבני הגדול אינם מחייבים את בתי הדין האזוריים, וכדו'. יש במציאות הזו יתרונות רבים, וב"ה שלא נעלמה תרבות המחלוקת בישראל. מאידך גיסא, כאשר עוסקים בנושאים הקושרים את העמדה ההלכתית בחקיקה של המדינה – זו מציאות בלתי אפשרית, המכשילה פעם אחר פעם את ההלכה עצמה. הנטייה ההלכתית לצאת ידי חובת כל השיטות, וממילא לצפות מהחקיקה ללכת לחומרא לכל הכיוונים, אינה מסוגלת להתמודד עם המציאות. לא זו בלבד שהדבר מנוגד לעמדת ההלכה עצמה ("הכסיל בחושך הולך"), אלא שלא ניתן לצפות בשום אופן ממדינה כלשהי לקבל מציאות זו.

ד.       מדינת ישראל חוקקה את חוק הפונדקאות בינואר 1996. התאריך חשוב מאוד, בשל העובדה שזה היה אחרי רצח רבין. ומה הקשר ? במהלכי פיוס בעקבות הרצח מינה ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, את מו"ר הרב עמיטל זצ"ל לשר בממשלה, והחוק חוקק על דעתו. מה הייתה ההשפעה של עמדתו ההלכתית של הרב עמיטל ?

ה.      ככל הידוע לי אלה המאפיינים של החוק הקיים שקידם הרב עמיטל:

1)            הסכם פונדקאות יכול להיחתם רק על ידי גבר ואישה נשואים. לא רווקה (הוגש  בג"ץ נגד זה, אולם העותרת הפסידה); לא גבר בודד וכמובן לא זוג נשים או גברים.

2)            החוק מכריע הכרעה מורכבת מאוד על מעמדה של אישה נשואה: " האם הנושאת –אינה נשואה, ואולם רשאית ועדת האישורים לאשר התקשרות עם אם נושאת שהיא אשה נשואה, אם הוכח להנחת דעתה כי לא עלה בידי ההורים המיועדים, במאמץ סביר, להתקשר בהסכם לנשיאת עוברים עם אם נושאת שאינה נשואה".

צריך לזכור כי מבחינה אתית מעדיפים בדרך כלל אישה נשואה, כי סביר להניח שיש לה ילדים משל עצמה, וכי היא תזכה לתמיכה מהבעל. הייתה מחלוקת עצומה בכנסת בשלבי החקיקה, והתקבל הנוסח הזה שהוא נוסח של פשרה. ניתוח של הסעיף הזה מלמד שהכנסת קיבלה את העמדה שאין בעיה של ממזרות בפונדקאית נשואה (שכן לו זה היה כך – לא היה מקרה חריג בו היינו מאשרים), ואכן יש לי מכתב מהרב עמאר הי"ו שאומר זאת. אדגיש שוב כי יש פוסקי הלכה (לא רבים) שסוברים שזו ממזרות, ועל כן עולה השאלה ההלכתית מה עושים במצב כזה, עוד קודם לשאלת החקיקה; כמו כן, בפועל – בשל העובדה שוועדת הפונדקאות היא הקובעת האם הזוג התאמץ מספיק כדי למצוא רווקה – היא המגדירה "מספיק" כפי שנראה לה. למשל, היא יכולה לקבוע ששתי מודעות באינטרנט זה מאמץ שדי בו כדי לאשר נשואה. בפועל, מספר הנשים הנשואות המשמשות כפונדקאיות נמצא בעליה מתמדת, שלמיטב הערכתי מעל חצי מהן בכלל נשים דתיות.

3)            החוק אינו קובע את מעמד היילוד מבחינה הלכתית, אלא אומר כי לגבי חוק נישואין וגירושין בית הדין הוא שיכריע. גם זה מצב בעייתי מאוד, כי יש מחלוקת בהלכה למי מייחסים את הילד, ואז יוצא שאפשר שהילד יפול אצל תלמידי הרב אליהו זצ"ל וייחוסו ייקבע לפי הפונדקאית, וילד אחר יפול אצל תלמידי הרב עובדיה יוסף זצ"ל שמקובל לומר (יש על כך מחלוקת) שהוא קבע שהילד מיוחס למקור הביצית.

4)            החוק מחייב כי כל העוסקים בעניין יהיו בני אותה דת, וזאת כדי לצמצם את הבעיות הנובעות מהסעיף הקודם.

ו.        האם החקיקה הקיימת היא לאור ההלכה ? כאמור לעיל, התשובה לשאלה זו היא כמובן תלויה בשאלה העיקרית "תלוי את מי שואלים". אין לי כל ספק כי אם החקיקה הייתה נעשית לכתחילה לאור עמדות פוסקי ההלכה היא לא הייתה מאפשרת, לדוגמה, פונדקאות, אלא לזוג נשוי כדת משה וישראל. אולם, החקיקה הקיימת בוודאי משקפת עמדה הלכתית לגיטימית וגם רחבת תומכים. העובדה שמו"ר הרב עמיטל זצ"ל היה חלק ממנה מהווה לגבי תמרור הכוונה כי במערכה הציבורית צריך לפעול בדרך זו. בד בבד, החקיקה הקיימת אינה פועלת לאור העיקרון של ניסיון לצאת ידי חובת כל השיטות. הנטייה לצאת ידי חובת כל השיטות קיימת כבר בגמרא (ראו לדוגמה בברכות התורה), אולם כאמור היא בעייתית עד בלתי אפשרית. לפיכך השאלה הראשונה שאנו צריכים להכריע בה היא השאלה הנוגעת לקביעות העמדות ההלכתיות עצמן: האם אנו מסוגלים לקבל מנגנון הכרעה, ובכך לייצג את עמדת ההלכה, או שיראת ההוראה שלנו תעמיד אותנו תמיד במצב בו אנו תובעים שיתקבל העיקרון של לצאת ידי חובת כל השיטות. כתלמידים ותיקים, אתם קוראים בקלות בין השורות את עמדתי.                      

ז.        כל זה נכון ביחס לחוק הקיים. אולם, המערכת הפוליטית נמצאת כבר זמן רב בתהליך שינוי חוקים רבים הנוגעים לפוריות, איחודם, וקביעת עקרונות חדשים. המניע לשינויים אלה הוא שינויים תרבותיים שהתרחשו בחברה במדינת ישראל. השאלה איך לכנות את המניעים האלה היא שאלה יסודית מאוד. כשם שלגבי ההתנתקות, לדוגמה, הכל תלוי בשאלה האם מכנים אותה בשם "גירוש", "טרנספר", "עקירה", "נסיגה חד צדדית", "התכנסות" או במילה המכובסת "התנתקות" – הדבר נכון גם כאן. האם לכנות את המניעים "זכויות האדם"; "אנטי-דתיים", "שינויים תרבותיים"; "אנושיות"; וכדו' – תלויה מאוד בעיני המתבונן. רבים מאוד מבין הדוברים הטוענים שהם מייצגים את "עמדת ההלכה" סוברים כי החוק הזה הוא חלק בלתי נפרד ממהלך אנטי-דתי ושינוי תרבותי שמתחולל בכנסת הנוכחית, ועל רקע זה יש לראות את המחלוקת הפוליטית. לדעתי, המניעים אינם אנטי-דתיים ואינם נובעים משנאה, אלא מאימוץ דת חדשה וגורם יחיד שיש להתחשב בו לאור הדת החדשה, והוא חופש הבחירה. הויכוח המהותי הוא ביחס לעיצוב רשות רבים הציבורית שיש בה פגיעה מסוימת בחופש הבחירה של הפרט, ואיני נזקק לביטויים אחרים כדי לבטא את הפער הגדול הזה.

ח.      מבין השינויים הרבים בחוק הפונדקאות החדש, יש שלושה נושאים העומדים במוקד הדיון. ראשון בהם הוא שחוק הפונדקאות יתיר גם לרווקים ורווקות לחתום על הסכמי פונדקאות. החוק אמנם לא יכיר בזוג הומוסקסואלים או בזוג לסביות, כי הוא לא נדרש לכך. הוא יאפשר חתימה של כל אחד מהם כרווקים על הסכם פונדקאות, ובכך יעקוף את בעיית ההכרה. ההתנגדות הרבנית נובעת משני כיוונים: הכיוון האחד הוא הכיוון ההלכתי – יש בו בפועל הכרה בנישואים חד מיניים, העומדים בניגוד לזהותה היהודית של מדינת ישראל, ובניגוד מוחלט לעמדת ההלכה.

ט.      המתנגדים באים גם בשם טענות אתיות, כגון: הרווקים העשירים יוכלו לממן את זה ביתר קלות, ועל כן דווקא הזוגות הנשואים המסכנים לא יוכלו לעמוד במחיר; יהיה ריבוי עצום של ילדים שאין להם אמא או אבא וזה מנוגד לזכויות הילד שעוד לא נולד; לידת ילד "יתום" מאמו (כאשר מדובר ברווק) היא מעשה לא אנושי, וכדו'. המערכת הציבורית לצערי אינה מתרשמת מטיעונים אלה, לא בגלל שהם לא נכונים, אלא בגלל שהתחושה היא שהטוענים אותם עושים מניפולציה על האתיקה. הם עצמם לא יסכימו, למשל, לקבוע בחוק שאסור ללדת למשפחה במצוקה כלכלית בגלל זכויות הילד או כל מיני טיעונים מעין אלה. לא זו בלבד, אלא שעד היום לא נשמע קולה של ההלכה, גם לא בחוק הפונדקאות הנוכחי, בנושאים אתיים, ולכן לצערי הגדול האמון בטיב הזה של הטיעונים די מפוקפק. על כל זה כתבתי במאמריי הרבים. אימתי מתחילים להאמין לטיעונים אתיים ? משעה שאדם פוגע גם בעמדותיו שלו עצמו, כאשר הן מנוגדות לעקרונות אתיים. אז מתברר כי הוא אכן נאמן לעקרונות האתיקה. אולם כאשר הוא משתמש בטיעונים אתיים רק כאשר הדבר משרת את העמדות האחרות שלו – הוא לא זוכה לאמון רב.

י.        הנושא השני הוא היחס לאשה נשואה כ"אם נושאת" (פונדקאית). כאמור לעיל, יש פוסקים שהתירו ויש פוסקים שהתנגדו. אותו חלק של העולם הרבני המתנגד בתוקף לסעיף זה טוען שגם אם עמדתו האישית היא שאין בעיה של ממזרות – חייבים להתנגד בתוקף לחקיקה זו בשל העובדה שבסופו של דבר הילד יוגדר כממזר על ידי חלק קטן מהפוסקים, וממילא ייעשה לו עוול גדול. אותו דיון עצמו קיים לגבי היתרים חדשים של פונדקאות בתוך המשפחה.

יא.    הנושא השלישי הוא ההכרה של מדינת ישראל בפונדקאות בחוץ לארץ, דבר שמעלה נושאים רבים ומסובכים של גיור, ייחוס וכדו'.

יב.     העולה מן הדברים הוא זה: אין כל ספק כי לו היינו אנו הרבנים מופקדים על חקיקת חוק הפונדקאות כלפי הציבור הנאמן להלכה הייתה עדיין קיימת מחלוקת גדולה ביחס אליו. אמנם, נראה כי ישנה הסכמה גורפת שראוי מלכתחילה שהפונדקאות תשמש אך ורק לפתרון מצוקה של זוגות, ולא ליצירת ילדים מחוץ למסגרת המשפחתית, אך לא ניתן לקבוע כי קביעה אחרת מנוגדת להלכה, ולא זו בלבד אלא שעדיין היו מחלוקות רבות., ובעיקר המחלוקת על המחלוקת: האם להכריע בשאלות ההלכתיות בדרך כלשהי, או לחוקק חוק שיקבל את העמדות כולן, ולמעשה יהיה מחמיר מאוד.

יג.      המצב הוא כמובן לא זה, ובפני חברי הכנסת הנאמנים להלכה עומדת שאלה פוליטית.במציאות כזו, צריך לחדד מהו תפקיד הרבנים בדיון הפוליטי. הפוליטיקה היא אומנות האפשר. לפיכך עמדתי העקבית והשיטתית היא שיש להבחין בין העיסוק הרבני ובין העיסוק הפוליטי. עלינו כרבנים מוטלים שני תפקידים. האחד הוא לקבוע את רף המינימום שבלעדיו אין שום אפשרות הלכתית או רעיונית להתקיים במערכת הקואליציונית. בדרך כלל, מצבים קיצוניים אלה אינם מתקיימים בחקיקה, כי לרוב היא אינה כופה על מי שמבקש לשמור מצוות לחטוא לאמונתו. זוהי קביעה שרק פוסקי ההלכה מופקדים עליה, ואין הם רשאים לשתף אף אחד שאינו חלק מפסיקת ההלכה בישראל. התפקיד השני הוא להתכוונן ביחד ובשותפות עם המערכת הפוליטית, כדי לנסות ולנסח ברמה העקרונית היכן הנושא הזה נמצא בסולם הערכים והמצוות.

יד.     מכאן ואילך, עלינו כרבנים להותיר את הדיון למערכת הפוליטית. כאמור, המערכת הזו אינה עוסקת בשאלת הרצוי כי אם בשאלת המצוי. אני מדיר את עצמי משאלות אומנות האפשר, ומותיר אותן לפוליטיקאים. איני סובר שבכלל קיים מושג כזה הוראה הלכתית לפרוש מהקואליציה או להצטרף אליה, ועל כן לעולם איני משתמש במינוחים מעין אלה. לא זו בלבד, אלא שעמדתי ההלכתית העקבית והשיטתית היא שהמנדט של הפוליטיקאים מחייב אותם מבחינה הלכתית למה שהם הבטיחו לפני הבחירות. כיוון שהם התחייבו לקבל את ההכרעות הפוליטיות בכלים פוליטיים – הם חייבים לעשות כך מן הבחינה ההלכתית, שאם לא כן הם מועלים בשליחותם וגונבים את קולות הבוחרים. עמדתי זו היא עקבית ושיטתית, ביחס לכל נושא ולכל דיון. לא זו בלבד, אלא שהשפה הפוליטית עליה התחייבו לפני הבחירות הייתה שפה של ניסיונות להגיע להסכמות ולשיח דיאלוגי ולא כוחני. אם אכן הם התחייבו לכך – הם חייבים למלא את התחייבותם.

טו.    אני מצפה אפוא משלוחי הציבור לשקול את השיקולים השונים, לאמץ את ההכרעה ההלכתית שניתן לחיות עימה, ולעשות מאמץ גדול מאוד כדי שחוק הפונדקאות החדש יהיה קרוב יותר למה שראוי להיות במדינה יהודית דמוקרטית. כל זה מתוך  קריאת המפה הפוליטית, ועשיית הטוב ביותר האפשרי במציאות הזו. ישלח ד' את אורו ואמיתו לשרים , חברי הכנסת והיועצים, ויברכם בעצה טובה ובדרך נכונה.

  

כל טוב

יובל שרלו

 

 

 

בית המדרש