ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לקראת זמן חורף בישיבה

ע"י: הרב יובל שרלו

פרשת משפטים – שהיא העומדת במוקד מסכת בבא קמא, היא זו שנכתבה מיד לאחר מתן תורה, הרבה לפני פרשיות המשכן והטומאה והטהרה, והיא זו שמלמדת את אחד היסודות של תורתנו: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה" – התשתית לעבודת ד´ היא סידור העולם בערכי צדק ומוסר.

בבא קמא – זו המסכת שעומדת להיות בזמן חורף במוקד הלימוד בישיבה, והדבר ממלא את לבי בתשוקה גדולה. לפני מאות שנים הוכרע כי חוט השידרה של לימוד תורה יהיה התלמוד, בעיקר זה התלמוד הבבלי. התלמוד משתרע על תחומים רבים המאפיינים את תורת ישראל, אך יש משהו מאפיין את התחום שנקרא דיני ממונות – עצם העיסוק בו.

הדתות כולן עוסקות במה שנתפס בעיני הבריות "מעשים דתיים". אלו הם דברים הקשורים בפולחן, בתפילה, במצוות שבין אדם למקום, בחגים ובריטואלים, במעמדי החיים כגון נישואין ולהבדיל גירושין, במוות ובחיים, בטומאה ובטהרה, והדברים מחלחלים גם לעולמם של המאמינים בדתות השונות. אחד הדברים המיוחדים לתנועה האמונית שלנו היא העובדה דבר ד' יורד לדיני ממונות, במובנים הכי ארציים של הדבר. תיקון העולם וסידורו אינו נעשה אך ורק בתנועה האנכית שבין אדם למקום, כי אם במישורים המשמעותיים ביותר שבין אדם לחבירו, ובראש ובראשונה בתחומים הממוניים. פרשת משפטים – שהיא העומדת במוקד מסכת בבא קמא, היא זו שנכתבה מיד לאחר מתן תורה, הרבה לפני פרשיות המשכן והטומאה והטהרה, והיא זו שמלמדת את אחד היסודות של תורתנו: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה" – התשתית לעבודת ד' היא סידור העולם בערכי צדק ומוסר.

המיוחד אינו רק בכך שתחומים אלה קיימים, שכן ניתן לטעון כי לפחות במישורים החברתיים קשה למצוא חברה שאין בה כללים ממוניים אלה ואחרים. בעולמה של ישיבה בא לידי ביטוי צד מיוחד בעצם העובדה שאנו עוסקים בנושאים אלה. בכל העולם כולו היחידים שעוסקים בתחום הלימוד של הכללים האלה הם אלה שמקצועם הוא בכך: אנשי מערכת החוק, מערכת המשפט, מערכת החקיקה והסובבים אותם. אין אנו מוצאים אזרחים יושבים ולומדים את החוקים הכלכליים ופיצויי הנזיקין של מדינתם, אלא אם כן הם נזקקים לכך כיוון שאירע להם מקרה הקשור בנזק. ואילו אצלנו – זהו אחד המוקדים המרתקים של בית המדרש, ודיני ממונות מתאפיינים בחכמה הגדולה: "...דתנן רבי ישמעאל אומר: הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, שהן כמעין נובע..." (ברכות  סג ע"ב).

ומשפטים בל ידעום -  את המיוחד בדיני הממונות של עם ישראל אנו מבקשים בבית המדרש. מהו הגילוי האלוקי המיוחד שיש בארבע אבות נזיקין, בדיני החובל והפוגע בגופו של אדם אחר, ואיזה עיקרון מתלבש בדינים האלה. הלימוד בדרך זו יש בו המשך וחידוש. יש בו המשך של דרכי הלימוד שהתגבשו בעולם הלמדני במשך דורות, במזרח ובמערב, ובחקירות היסוד העוסקות בשאלות כגון האם תשלומי נזיקין נובעים מאשמה או נובעים מאחריות; כיצד לאזן בין האינטרס הציבורי - שיהיה אפשר להעביר בהמות ברשות הרבים, ובין האינטרס הפרטי - שבהמות אלו לא תפגענה ברכושו של היחיד (פטור שן ורגל ברשות הרבים); עד כמה אדם צריך לצפות מראש את תוצאות מעשיו (פטור טמון באש), ועוד ועוד.  מאידך – העולם המתחדש שלנו מבקש למצוא בתורה מטמוניות עמוקות יותר, העוסקות בתפישת האדם בעולם, בבין אדם לחבירו, בדרכי התיקון, במשמעויות הרוחניות של הדינים השונים וכדו'. אחד היסודות המשמעותיים ביותר טמון בעובדה שהדינים השונים אינם רק הסדרים לקיומה של חברה, אלא מצוות – וככאלה הם עוסקים בגילוי א-לוהים שבמציאות. כל אלה הם הייחודיים לתורת ישראל, וכל אלה יעמדו במוקד הלימוד בבית המדרש בזמן חורף. אפשר להבין את הציפייה ואת ההשתוקקות לקראת עולם תורני כזה.

לא זו בלבד, אלא שחלק מהחלום שלנו הוא לעסוק בתרומת תורת ישראל לחברה הישראלית של היום, ואם נזכה – למחשבה העולמית. כבר בדיבור הראשון לאברהם אבינו נאמר לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה", וחלק מן הברכה הזו טמון בעולם המוסרי וחיפוש הצדק שבתורת ישראל. האם יהיה בכוח בית המדרש שלנו לומר משהו שיהפוך את העולם הזה ליותר קרוב לייעודו, ליותר מחובר לעקרונות המשפט והצדק, שיותר מכוון לעשיית טוב בעולם? גם זה חלק בלתי נפרד מלימוד יסודות דיני הנזיקין שבבבא קמא.

אנו חיים היום בעידן בו הדת נתפשת כחלק מהבעיה ולא כחלק מהפיתרון; שבו חיבור של אנשים רעים עם אמונות מוטעות מוליד את ההתנהגויות הקשות ביותר והאכזריות ביותר שנפש האדם מסוגלת לחולל. לעומת זאת, חזונה של התורה הוא להיות זו שמביאה ברכה וטוב בעולם. תעודת הזהות שלנו היא "ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט", וכך הוגדר אברהם אבינו עליו השלום על ידי הקב"ה. האתגר הזה עומד בפנינו יותר מתמיד, ואם נזכה להמיר את תדמיתה של התורה ממחוללת הבעיות להיותה מאגר הפיתרון – זה יהיה עוד אחד מהפירות הנפלאים של בית המדרש.

זכות גדולה היא להיות שותף בבית מדרש זה – כלומד, כמלמד, כבוגר, כתורם, כמחזק, כמפיץ, כקורא, ככותב – ואין לנו עתה אלא לפנות לזמן החורף הבא עלינו לטובה, להתמיד ולהעמיק ככל יכולתנו בתורת ד' שהיא חפצנו, וממנה לשאוב את הבשורה הרחבה ביותר והגבוהה ביותר שאנו מסוגלים. זמן טוב.

 

 

בית המדרש