ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

איך רבנים יכולים לצאת נגד שחיתות?!

ע"י: הרב יובל שרלו

מתוך תשובה שענה הרב במערכת השו"ת

השאלה 
שלום לרב, 

יש לי שאלה קצת מוזרה. 
אתמול קראתי ביחד עם אבא שלי את המאמרים שלך על השחיתות הציבורית.אני מאוד מאוד התרשמתי מהם אבל אבא שלי שהוא איש ציבור ידוע אמר בלעג: קל לרבנים לכתוב נגד שחיתות כי לא הייתה להם הזדמנות להיות מושחתים כי הם לא היו בכלל קשורים לכסף הגדול והמפתה של הציבור הכללי. 
אמרתי לאבא שלי שאשאל אותך לתגובתך. האם אתה מוכל לענות אל השאלה הזו כדי שאנחנו נוכל להבין את העמדה שלך ? 
סליחה על השאלה המוזרה 
ע. 

התשובה 
שלום וברכה 

השאלה שלך כלל וכלל לא מוזרה. 
קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים – זהו העיקרון המוסרי ביותר שקבעו חז"ל ביחס לביקורת מוסרית. החפץ חיים, לדוגמה, פוסק לאור כך שאפילו במקום בו יש צורך לומר לשון הרע, וההלכה מתירה ואולי אף מחייבת לעשות זאת, מדין "לא תעמוד על דם רעך" – האדם צריך לבחון קודם כל האם הוא לקוי באותו תחום עליו הוא מדבר, ואם כן – אסור לו לומר את הדברים. 
לפיכך, מוטל על כל מי שפונה לביקורת המוסרית לפנות קודם כל אל עצמו, ובמידת יכולתו לבחון את עצמו. 
האמנם אנו כרבנים לא נמצאים בעמדות הנמצאות על פי תהום השחיתות, ולא עלולים ליפול בשחיתות ? הלוואי. 
אולם המציאות היא שונה לחלוטין: צריך להבין נושא עקרוני. כל אדם המצוי בעמדת כוח כלשהי, ושיש בידו משאבים שאינם שייכים רק לו – נמצא בסכנה זו – לא רק מי שמטפל בתקציבי מילארדים. הדבר נכון לא רק בשל העובדה ש"דין פרוטה כדין מאה", אלא בשל העובדה ששחיתות אינה טמונה רק בשחיתות כספית. ההגדרה הפשוטה של השחיתות היא זו: כל שימוש במשאב כלשהו השייך לא רק לאדם לעצמו כי אם לאחר בצורה שאינה משרתת את בעלי המשאב הזה – היא שחיתות ! 
כהנים במקדש עלולים להיות מושחתים – ראי את בני עלי, וראי את ביקורתו של הנביא הושע על הכהנים שמייחלים שבני אדם יחטאו, והם יוכלו לאכול מקורבנות החטאת; מנהיגים עלולים להיות מושחתים, אם הם מנצלים את כוחם למטרות שאינן משרתות את הסיבה שבעטיו הופקד המשאב הזה בידם. וכן, גם לנו הרבנים אורבת הסכנה הזו. על כל זה כתבתי במאמר ארוך מאוד שנקרא "אתיקה רבנית", שיצא לאור בקובץ שנקרא "רבנות – האתגר". 
עם איזו סכנת שחיתות אני צריך להתמודד ? אני צריך להתמודד עם הסכנה שמא אראה את הישיבה כנחלה פרטית שלי, אצרף אותה לנכסי, אהנה ממנה שלא כדין, אמנה קרובי משפחה לא מתאימים לתפקידים רק בשל קרבת המשפחה, ועוד ועוד; אני צריך להתמודד עם הסכנה שמא אנצל את ההלכות המחייבות אחרים להתייחס אלי בכבוד בשל היותי מלמד תורה, ואעשה מניפולציות שתחייבנה אותם לקבל את עמדתי כי עמדתי היא "כבוד התורה", או שחס ושלום אעשה את התורה קרדום לחפור בה, שאתחבר לשלטון כדי לקבל ממנו טובות הנאה, שאתמוך בפוליטיקאי זה או אחר תמורת טובת הנאה מוסדית ועוד ועוד; אני צריך להתמודד שמא אתדרדר בניצול תלמידים כדי שיסייעו בעדי בנושאים אישיים, או בכל דרך אחרת; אני צריך להיזהר מהשחיתות שיש בחיפוי על בחורים שלא לומדים, בהנפקת אישורי לימודים בישיבה למי שאינו ראוי להם, בקבלת תלמידים מסיבות תקציביות, בדיווחים שאינם נכונים וכדו´; אני צריך להתמודד שמא אכשל בפחד מלפסוק נכון כי יבקרו אותי, בנטייה לא נכונה לפסוק לקולא בשל הרצון להיטיב עם הבריות, בנטייה לא נכונה לפסוק לחומרא בשל הרצון להיחשב רב גדול וחשוב בעיני אחרים, ועוד ועוד. 
קיצורו של דבר, כל אדם בכל תפקיד ובכל מעמד מחזיק בידו כוח כלשהו. מרגע זה והלאה, הוא מופקד על שימוש בכוח זה לטובה, וכל שימוש אחר בכוח הזה הוא מושחת. 
בשל היכרותי האינטימית עם הסכנות האלה וניסיון להתמודד עימן – אני חושב שיש בידינו גם לזהות מקומות גסים ופוגעים שהדבר אינו נשמר, ולהיאבק בשחיתות זו. על כך כתבתי כמה וכמה פעמים, והסכנות הגדולות שיש בשחיתות מחייבות קריאה חוזרת עוד ועוד לראות בה את הסכנה הגדולה ביותר לקיומה של חברה במישור הפנימי. 
העובדה, לדוגמה, שבראש מפלגה פוליטית אחד עומד עבריין מורשע שלא הודה ולא תיקן, בראש מפלגה אחרת עומד מי ששמר על זכות השתיקה בחקירה (אדגיש שוב, את מה שכתבתי כמה וכמה פעמים, כי זכותו של אדם לשמור על שתיקתו ואין לפגוע בזכות זו, אולם זכות זו אינה עומדת למי שמבקש להיות נבחר ציבור !), כנגד אנשים מרכזיים במפלגה שלישית מתקיימת חקירה מקיפה (צריך מאוד להיזהר שלא לשפוט אותה בככר העיר), בתוספת ראש ממשלה לשעבר ושר אוצר לשעבר ועוד ועוד שהורשעו בדין – היא אחד הדברים החמורים המתרחשים במדינה שלנו. הדברים חמורים מצד עצמם, וגם הפגיעה בזהותה היהודית של המדינה בנושאים אלה חמורה לא פחות מהרבה הרבה נושאים אחרים. אני חושש שמא אין אנו מבינים את החורבן הגדול ששחיתות מביאה בכנפיה, במעגלים שונים: המגגל של עצם השימוש במשאבים בצורה לא ראויה, ומניעתם ממי שמגיע להם באמת; המעגל של איבוד האמון בשלטון, או בכל בעל כוח, וראייתו כפועל להנאת עצמו ולא לטובת שמי שראוי לפעול למענו; והמעגל המדרדר את הציבור כולו, באומרו "אם בארזים נפלה שלהבת – מה יגידו אזובי הקיר", ועוד ועוד. 

האם קבלת תשובה לשאלתך ? 

כל טוב ושלא נדע 

התשובה התקבלה מהרב יובל שרלו בתאריך ה טבת תשע"ה

 

 

בית המדרש