ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

"צדיק באמונתו יחיה"

ע"י: הרב יובל שרלו

על שליחי ציבור לשאוף לצדקה ויושרה. עתיד להתפרסם בעלון ´שבתון´, פרשת תרומה תשע"ה.

רבים כבר העירו על השימוש המוטעה והציטוט המוטה של פסוק זה. בשפה המדוברת בציבור נוהגים בטעות לומר ״איש באמונתו יחיה״, ורואים בפסוק זה שיר הלל לפלורליזם. הפסוק מובא כהוכחה שהנביא תומך בכך שכל אחד יחיה לפי דרכו ולפי אמונתו, ואין תביעה לחיות לאור דרך מסוימת או קיום מצוות. אולם פסוק הטוען ש״איש באמונתו יחיה״ כלל לא קיים במקורותינו. הפסוק אומר ״צדיק באמונתו יחיה״, ואם כן אין הוא עוסק כלל בדרך הראויה לכל אדם אלא בהגדרה של אדם צדיק. ניתן כמובן לדון מה המקום של פלורליזם רוחני בתוך עולמה של תורה, וכיצד בא לידי ביטוי בעולמנו ״אלו ואלו דברי א-לוהים חיים״, אולם לכל זה אין קשר לפסוק.

ברם, לאמתו של דבר, גם השימוש המתוקן לכאורה בביטוי זה מלמד על תפישה שגויה- גם של השפה העברית ועוד יותר של מהותו של ה״צדיק״. שכן המילה ״אמונה״ בתנ״ך אינה עוסקת בתיאולוגיה, ובאמונתו הפילוסופית של האדם. ״אמונה״ בתנ״ך קשורה הרבה יותר למילים כגון ״אמינות״, ״יושרה״, וכדו׳. כאשר הפסוק אומר כי ידיו של משה היו ידי אמונה, הוא מלמד שהם היו חסונות וישרות ועוצמתיות; כאשר אנו אומרים על הקב״ה שהוא א-ל אמונה ואין עוול אנו לא אומרים שהקב״ה מאמין גדול, אלא שהוא אינו עושה עוול כי הוא א-לוהי אמת; יש כמובן קשר בין הוראת המילה ״אמונה״ בימינו ובין שורשה התנכ״י, אולם אין זהות בין המילים. הפרשנות המכוונת של ״צדיק באמונתו יחיה״ מופנית אפוא ליושרתו, אמינותו ונקיותו וזו המשמעות העמוקה של הצדיקות. באופן מושאל אנו אומרים גם על הקב״ה שהוא ״צדיק וישר״, ומכאן אנו לומדים את משמעות ההליכה בדרכיו.

מיהו אפוא הצדיק? הצדיק הוא אדם שתוכו כברו; הצדיק הוא אדם שמילותיו מכוונות, ואין הוא משכתב את העבר או מסלף את ההווה; הצדיק הוא מי שניתן לסמוך על התחייבותו, ואין צורך בחוזה או בסנקציות כדי להבטיח את מימוש דבריו; הצדיק הוא מי שאינו נוטל שום סוג של שוחד, ונמנע לא רק משוחד כספי, כי אם גם משוחד של כבוד או הערצה ציבורית; הצדיק הוא זה שעושה משפט ואוהב חסד; הצדיק הוא זה שאינו משתמש במשאבים שהועמדו לצורך מילוי תפקידו לצורך טובות הנאה עבורו; הצדיק אינו עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס, ועוד ועוד. יסודות אלה והדומים להם הם הם התשתית הרוחנית של הצדיק, והוא זה שעליו נאמר כי באמונתו יחיה. המבקש להיות איש אמונה בוחר בדרכים אלה, ונרתע מעשיית העוול.

לדברים אלה יש גם משמעויות פוליטיות בעת בחירות. גם שלוחי ציבור צריכים לשאוף להיות צדיקים במובן זה של המילה. אל תבטיחו אם אתם יודעים מראש שלא תקיימו, כי את ההבטחות האלה לא ניתן גם ברמה התיאורטית לקיים; אל תסלפו את דברי יריביכם, כדי שיהיה לכם נוח לתקוף אותם בצורה מכוערת; אל תפארו את עצמכם יותר ממה שעשיתם ואל תשחירו את המציאות יותר מאשר היא כזו. אין כל איסור במאבק פוליטי, בויכוח נוקב, בביקורת ובהצעת אלטרנטיבה. אלה הם חלק מהותי מהחיים הפוליטיים, וטוב שכך, ואשרינו שאנו חיים בחברה שלא כולם חושבים בה את אותו הדבר, וחילוקי הדעות מוכרעים בפתק בקלפי ולא דרך קני רובים. כל זה יכול להתנהל בדרך צדיקה, שמביאה אותנו למקומות טובים בהרבה מאשר הליכה בדרך שאינה של אמונה.

 

 

בית המדרש