ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ציון במשפט תפדה

ע"י: הרב יובל שרלו

לבני אדם יש אינטרסים שונים, וכשהם מפעילים כוח כדי להכריע את המאבק ביניהם – העולם מתמלא שפיכות דמים. האם יש לכך אלטרנטיבה? המאמר עתיד להתפרסם ב´שבתון´ בחוקותי תשע"ה

הסכסוך הראשון בין בני אדם שהתרחש בהיסטוריה הסתיים בשפיכות דמים. התורה אינה חושפת את הנושא עליו דיברו בשדה, וכנראה שלא זה מוקד הסיפור. חז"ל לימדו על אפשרויות שונות של הקרע ביניהם – ריב על נישואין, או על רכוש, או על אמונות ודעות. משתיקת התורה אנו למדים כי נושא המחלוקת ביניהם מהווה אך רקע לתחום שאותו מבקשת התורה ללמד: לבני אדם יש אינטרסים שונים, וכשהם מפעילים כוח כדי להכריע את המאבק ביניהם – העולם מתמלא שפיכות דמים. 

האם יש לכך אלטרנטיבה ? בוודאי. זהו מקורו של הדין. הדין נועד לייסד דרך אחרת לפתרון סכסוכים בין בני אדם. העיקרון המגדיר מציאות כדין טמונה בכך שגורם שלישי, שאינו מעורב בסכסוך עצמו, נקרא להכריע, ושני הצדדים נותנים בו אמון ומקבלים את הכרעותיו. ההכרעה יכולה להיות בפשרה; ב"יקוב הדין את ההר"; ב"יחלוקו"; לעתים אפילו ב"כל דאלים גבר" בחסות בית הדין ועוד ועוד. ברם, ריבוי דרכי ההכרעה יונק ממקום אחד – האמון במערכת הדין. הדברים נכונים גם במישור הפלילי, וביחסי חברה ויחיד. גם שם, הרשות השופטת, שימיה מימי קבלת התורה, והמשכה המאוחר הוא בעקרון הפרדת הרשויות – היא הקובעת האם נעברה עבירה על חוקי החיים של החברה, והיא הקובעת את הענישה, וכל הצדדים נותנים בה אמון.

בשל כך, מזהירה התורה פעמים רבות את מערכת המשפט עצמה. תנאי בל יעבור לקיומה הוא האמון שיש בה. בשל כך, מאריכה התורה בתנאים שנדרשים משופט – למן היותו איש חיל ועד היותו שונא בצע; בשל כך, אוסרת התורה על לקיחת שוחד מכל סוג שהוא, שכן זהו הכלי בו העשירים מסוגלים להכריע את המשפט; בשל כך, אוסרת התורה על השופט גם לרחם על הדל – "ודל לא תהדר בריבו" – בשל העובדה שבמערכת הדין יש לדבר על צדק, ואת החסד יש לקיים במערכת אחרת. ומעל לכל – עומד הציווי החד משמעי על כל המעורבים במערכת המשפט "צדק צדק תרדוף", שאם לא כן, ההתדרדרות למצב הקמאי של קין והבל תהיה מהירה מאוד.

אנו חווים עתה תהליכים מאיימים של איבוד אמון במערכת המשפט, על כל חלקיה: מציאות מדאיגה מאוד במשטרה; חשדות מסמרי שער, שאף אם חלק מהם בלבד נכון הדברים חמורים ביותר, במערכת הקשרים שבין הפרקליטות והפשיעה; אירועים מטרידים ששופטים קשורים בהם; לעתים הדברים באים מהכיוון ההפוך – גם לחימה עיקשת על סמכויות יתר למערכת המשפט מסכנת את האמון בה. מטבע הדברים, מנצל כל צד את המציאות המורכבת כדי לגייס טיעונים להצדקת דרכו הפוליטית, אך הנושא העומד על הפרק מדרדר אותנו למציאות שאינה מאפשרת עוד את צביעת המציאות בצבע מפלגתי. המצב חמור באמת, ורוח שפיכות הדמים מרחפת מעלינו.

כאמור, התורה מלמדת פעמים רבות מה נדרש ממערכת משפט כדי שתוכל למלא את תפקידה. אין לנו אלא להיענות לציווי התורה, להעמיד במערכת המשפט את דמות האנשים שהתורה מתארת, להיאבק באור שמש מחטא כנגד כל עוול שהמערכת הזו עושה בלי לגייס את הדברים לעמדה פוליטית זו או אחרת, ולשאת בגאון ומחדש את הציווי הבלתי מתפשר של התורה: צדק צדק תרדוף. בכך לא רק נמנע את זליגת המאבקים משדה המשפט לשדה שפיכות הדמים חס ושלום, אלא גם נממש את ציוויו הגדול של הקב"ה, שהוא התנאי לירושת הארץ ולקיומנו בה. ירושלים – עיר הצדק – קוראת לנו ביום חגה לכונן אותה כדברי הנביא על יסודות אלה: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". 

 

 

בית המדרש