ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פרשת ויגש - על השיטה הכלכלית המצרית

ע"י: הרב יובל שרלו

שיטה כלכלית מהווה לא אחת עדות עמוקה לסולם הערכים ויסודות הצדק והמוסר עליה מבוססת החברה. עובדה זו מחייבת אותנו להתייחס גם לשאלות המקרו כלכליות, על אף שבדרך כלל אנו נוטים להותיר אותה למומחים העוסקים בתחום, ולמקד את הזהות האמונית שלנו בתחומים אישיים ופרטיים יותר.

נחמה ליבוביץ ע"ה לימדה אותנו לקרוא את השיטה הכלכלית שיוסף ארגן במצרים. היא העירה את תשומת לבנו לכך שבד בבד עם העובדה שהייתה זו שעת חרום, ובדרך זו ניצלה מצרים והפכה להיות "משביר לכל הארץ" - הייתה זו גם שיטה אכזרית, כדרכם של המצרים. היא הביאה בסופו של דבר לנישול של כל הנתינים המצריים; היא הביאה בסופו של דבר לגלות ממקום למקום; היא הביאה בסופו של דבר להוצאת הכהנים מתוך המסגרת הכלכלית, והענקת זכות יתר להישארות על אדמתם. בכל אלה היא הייתה מנוגדת לחלוטין למה שהתורה תצווה בהמשך. היא הייתה מנוגדת לחלוטין לעיקרון של "והארץ לא תימכר לצמיתות", ושל הכרה כי הארץ כלל אינה שייכת למלך, וממילא אין הוא יכול לעשות בה כרצונו, ולהפקיע באופן רחב (לא באופן של "מלך פורץ גדר ואין ממחה בידו") את הקרקע; היא מנוגדת לעיקרון הרואה בהתנחלות השבטים בארץ את הקיבוע שלהם, ואין האיסור החל על המלכות לעקור איש מנחלתו; היא מנוגדת לעיקרון ההפוך – דווקא המנהיגות הכהנית אינה זוכה לנחלה בארץ, כי ד' הוא נחלתם, ובשל כך אין לה זכויות יתר בארץ, והיא זוכה אך ורק משולחן גבוה שבמקדש, וכדו'.

לאמור: גם שעת חרום וגם מדיניות שבמהותה היא מדיניות חיובית המצילה את העולם כולו – יכולה להתבצע בדרך בה נפגעים רבים, ובסופו של דבר מוצאים את עצמם מנושלים מנכסיהם, אריסים באדמתם, כפופים לשלטון המרכזי ולמיסים, ומתבוננים על כהני הדת המקבלים זכויות יתר – כנראה כדי שלא יהוו אופוזיציה לכל המהלך. ואכן, נביאי ישראל לאורך הדורות עסקו בשאלת הסכנות של מדיניות כלכלית בעת חרום, ביודעם כי דווקא שעות אלה עלולות לחולל התמוטטות של העולם החברתי. מיכה, לדוגמה, מדבר על אלה שחזרו מהמלחמה, ומצאו כי נשותיהם גורשו מנחלתם: "ואתמול עמי לאויב יקומם, ממול שלמה אדר תפשיטון, מעוברים בטח שובי מלחמה. נשי עמי תגרשון מבית תענגיה מעל עולליה תקחו הדרי לעולם".

אנחנו משקיעים הרבה מאוד מחשבה ומעשה על נושאי צדקה וחסד, וב"ה מקצים כסף רחב לתחום זה. למן הפרוטות הניתנות בכל תפילה, ועד לסכומים העצומים של גמילות החסדים המתרחשת בעולמנו – אנו מבטאים את הצדדים האנושיים והסולידריים של מצוות הצדקה. אולם בד בבד עם עשיית הצדקה, צריך לזכור כי ישנה שפה נוספת, שהיא העומדת בבסיס קיומה של החברה, והיא שפת הצדק. המדיניות הכלכלית הכללית משפיעה על גורלם של אנשים בצורה משמעותית ביותר, ושם נמצא גם הכסף הגדול וגם הנגישות ההוגנת למשאבי החברה. בשל כך, עלינו להיות מודעים לכך שחלק בלתי נפרד מעיצוב הזהות היהודית של המדינה נעשה בשיטה הכלכלית שלה, וכמי שהם צאצאי אברהם אבינו ע"ה שציווה את ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט – גם אנו צריכים לתת את דעתנו בנושאי המאקרו-כלכלה, ולהיות שותפים עם כל אלה החותרים לצדק, לנגישות ולמתן אפשרות הוגנת להתפרנס מעמל כפיים.

 

 

 

בית המדרש