ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

רבי יהודה והאגוזים

ע"י: מאירי דמסקי

מעט על מחלוקת בבלי וירושלמי בסוגיית שמחת הרגל.

מתנות, כולנו אוהבים מתנות. כמובן, כשחג הפסח מתקרב אנחנו משתוקקים לקיים את מצוות "חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל". אבל האם היא מצווה פשוטה כל כך ליישום? האם זה ברור מה צריך להביא ולמי? לא.

אז מה צריך להביא ולמי? אתם כבר יודעים את התשובה - תלוי. תלוי את מי אתם שואלים.

בבלי

"תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין[1]".

נראה שיש מחלוקת קטנה בבבלי: ת"ק סובר שמצוות שמחת הרגל זהה לכולם ואת כולם יין משמח. ר' יהודה סובר משהו אחר, הוא יוצא בהצהרה שיש שוני במה שמשמח גברים ונשים. אבל במה משמחים כל אחד אין למימרא של ר' יהודה תשובה, ולכן הגמרא עצמה משלימה ששמחת גברים זה ביין ורב יוסף מוסיף ששמחת נשים זה בבגדים (צבוענים, לבנים, וואט אבר).

ירושלמי

"תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין. רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין[2]"

גם כאן יש את ת"ק שסובר שאין הבדל בשמחה ואת כולם משמח יין. אולם דעת ר' יהודה כאן שונה. ר' יהודה טוען שיש הבדל לא בין גברים לנשים אלא בין נשים לילדים. נראה כאן שהמימרא של ר' יהודה שלמה ולא קטועה כמו בבבלי, זאת מכיוון שהיא ממשיכה בצורה רציפה ולא נעצרת בשאלות, וגם בגלל ההקשר. למה אנחנו צריכים לדעת במה גברים שמחים? הרי המצווה היא על הגברים, לכן נראה שצריך לדעת במה לשמח את האישה והילדים. ובמה ר' יהודה אומר שצריך לשמח - את הנשים בנעליים[3] וחגורות[4] ואת הילדים באגוזים.

עכשיו צריכה להישאל השאלה המתבקשת - ממה הילדים בבבל ישמחו בערב פסח? איך הם יעברו את החג בלי השמחה שיספקו להם מעט האגוזים שבאמתחתם? למה רק ילדי ארץ ישראל יזכו בתענוג הזה? אז זהו, שלא. מסתבר שהבבלי כן הכניס את אגוזי ר' יהודה, אבל בנושא אחר. כמה שורות לפני שהגמרא דנה בנושא שמחת החג, היא דנה במצוות ארבע כוסות, ושם קורה דבר מעניין:

"תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים, ואחד תינוקות. אמר רבי יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? אלא, מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו, וישאלו[5]".

ר' יהודה לא מסכים עם ת"ק ואומר שילדים לא חייבים במצוות ארבע כוסות אלא הם יקבלו אגוזים במקום יין וכך לא ישנו וישאלו שאלות. אגוזים, יין, ילדים, נשים, ר' יהודה. רק לי הדברים האלו מוכרים מאיפשהו? לא. אתם צודקים. מהירושלמי. יפה. אפשר להיות רגועים, גם בבבל הילדים יקבלו את ממתקי האגוזים שלהם לפסח, אבל מסיבה שונה לגמרי. אז מה קרה כאן? אני רוצה לטעון דבר שהוא לא יהיה חידוש, לא ישנה דבר ולא חצי דבר מההלכה, ואפילו לא יהיה רלוונטי לכם לחיים. אני רוצה לטעון משהו על קבלת שמועות. אני טוען שהסתובב סיפור בעולם בית המדרש שר' יהודה היה נוהג לחלק אגוזים בערב פסח לילדים ולא הייתה ברורה הסיבה  ללומדי בית המדרש. ומכאן נובע ההבדל בין הבבלי לירושלמי. הבבלי לקח את זה לכיוון השארת הילדים ערים בשביל להקשות קושיות והירושלמי לקח את זה למצוות שימוח ילדים לכבוד הרגל[6].

מכאן אפשר לראות את החשיבות שיש בדיוק העברת סיפורים, במיוחד על רבנים העושים מעשים, ולברר בזמן אמת מה מטרת המעשה. יכול להיות שר' יהודה סתם חילק להם אגוזים כי הייתה לו טראומת ילדות שכולם אכלו אגוזים כי הם הלכו לקנות בחנויות שהחנוונים שיחדו אותם באגוזים ורק הוא לא קיבל כי אבא שלו לא אישר לו לקנות שם כי הם פוסקים חיותא לאנשים אחרים ולכן הוא ראה כפרויקט חייו שלא יהיה ילד בלי אגוז נחשק[7]? או שיכול להיות שר' יהודה מלא רגשות אשם על ההיתר שהוא התיר להסיק בשבת באגוזים עד שהוא מכפר על העוול הנורא שהוא עשה לאגוזים בכך שהוא משמח בהם ילדים בערב פסח[8]? או שאולי זה בגלל שר' יהודה קנה הרבה מאוד אגוזים בכדי לברר לעומק מהו גודל האגוז האידיאלי והאם הוא עובר בחור של החבית שיש לו בבית[9]? ויכול להיות שלא. לכן צריך להיות מאוד ברורים למה עושים מעשים.

 


 


[1] תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט ע"א.

[2] תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק י.

[3] מסן זה נעל.

[4] צלצל זה חגורת עור (ראה תוספתא מסכת שבת [ליברמן] פרק יב א'- "למה זה דומה לצלצל קטן שארג בו שני חוטין על רחב שלשה בתים והאורג שלשה חוטין כתחילה הרי זה חייב" וגם ילקוט שמעוני פרשת בראשית רמז כז).

[5] תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קח ע"ב-קט ע"א.

[6] עכשיו המתחכמים יגידו שכן יש לזה הבדל הלכתי, לפי הבבלי אין מצווה לתת אגוזים אלא זה רק טריגר כדי שיישארו ערים ולפי הירושלמי זו מצווה מדאורייתא לשמחת הרגל. אז זהו, שלא. גם לפי הבבלי זו מצווה, כלשון השו"ע: "מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים, כדי שיראו שינוי וישאלו" (שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעב סעיף טז).

[7] מסתבר מסוגייה שמצטטת את המשנה במסכת בבא מציעא פרק ד: "רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין". אולי לכם זה נראה כמו פסק הלכה תמים, אבל יכול להיות שיש פה סיפור כואב מאחורי הפסק.

[8] מסתבר מתלמוד בבלי מסכת שבת דף כט ע"א: "מסיקין באגוזים, אכלן - אין מסיקין בקליפותיהן, דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר".

[9] מסתבר ממשנה מסכת כלים פרק ג, ב: "חבית שיעורה בגרוגרות דברי ר' שמעון רבי יהודה אומר באגוזים ר' מאיר אומר בזיתים".



 

 

בית המדרש