ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

בכל עידן ועידן

ע"י: אלישיב גרונר

חשבתי להעלות על הכתב מעט מן המחשבות שמעסיקות אותי לקראת ראש השנה. במידה ולא הייתי רואה בהן חידוש מסוים לא הייתי מלאה אתכם בהן. הרבה מהן מבוססות על דברים שכתב הרב ר' צבי מאייר זילברברג[1] שליט"א.


מהי המלכת ה'? את המובן הבסיסי ניתן לראות מתוך ברכת מלכויות: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין... ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". אנו מתפללים על כך שכל אדם בעולם יכיר בקב"ה כבורא העולם ומנהיגו. כך גם אנו אומרים בעלינו לשבח הפותח את ברכת מלכויות "וכל בני בשר יקראו בשמך... יכירו וידעו כל יושבי תבל... ויקבלו כולם את עול מלכותך". מימד זה הינו הבסיסי והעיקרי של ר"ה ודי בו בכדי למלא את כל כוונתנו בר"ה.

ברצוני לעבור מהמימד האוניברסלי אל המימד פרטי, בכדי להשיג פיתוח נוסף של ההמלכה של ר"ה. את ההבחנה כי האדם הוא מעין מיקרוקוסמוס, אנו מוצאים כבר באבות דרבי נתן (פרק ל"א) שם מובא: "הקדוש ברוך הוא... ברא את כל העולם כולו, וברא את השמים ואת הארץ עליונים ותחתונים, ויצר באדם כל מה שברא בעולמו[2]". לאמור, כל דבר הקיים בעולם, כמותו יש באדם עצמו. בהמשך הדורות נטבע את המושג 'עולם קטן' ביחס לאדם המבטא כי אנו מתייחסים לאדם כעולם מלא ומה שאנו פוגשים ביחס לעולם קיים באדם.

בעקבות ההבנה כי האדם משקף את הנעשה בעולם ניתן לפרש את התפילה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" כבקשה שהקב"ה ימלוך על כל חלקי הנפש של האדם ועל כל תחומי החיים. בכוונתנו זו ניתן לומר כי רצוננו שנחבר כל מעשה שלנו עם הקב"ה. הדרך לכך היא באמצעות המצוות, תודעה שמחוברת לחיפוש אחר רצון ה', הברכות ועוד ועוד. ובלשונו של שלמה המלך – "בכל דרכיך דעהו".

עד כאן לא נאמרו דברים מחודשים יתר על המידה, אך עכשיו ברצוני להביא דברים שלדעתי מאירים מחדש את עבודת הימים האלו. עד כה דיברנו על המלכת ה' על כל תחומי החיים, אך ברצוני לטעון כי העבודה העמוקה יותר היא המלכת ה' על כל עבודת ה' שלנו. אסביר את דברי. יש לנו נטייה לדמיין איך נראית עבודת ה' טובה, נכונה ומוצלחת ואיך נראית שאיננה כזו. אנו נוטים לחשוב שאם הרגשנו הרגשות קדושות ופתיחת לב או אז עבודתנו רצויה ומעולה. אם בכיתי בונתנה תוקף אז הגעתי למדריגה הנכונה של ר"ה. ובמידה ואלה לא קרו, כנראה שלא הגענו ליעד, לא נכנסנו בשערי העבודה.

לא זו בלבד, גם אם כבר הבנו שעשיית רצון השי"ת אינה קשורה להרגשה, אנו חושבים שישנם חלקים שבהם תלויה עבודת ה' של החג. שהכוונה בחזרת הש"ץ של מוסף ובתקיעות היא עיקר היום, ולעומת זאת פסוקי דזמרה שנאמרים כמו יום רגיל, 'אשרי' שלפני מנחה, נמצאים בדרגה שנייה. שעיקר היום נמצא במלך עליון אבל בהארת פנים לחבר, יש 'רק' חשיבות של יום רגיל.

הטעות ששוזרת את כל המחשבות הנ"ל היא שעבודת ה' שלנו תלויה בדבר חיצוני. תלויה, בהרגשה, בתפיסה חיצונית. אבל האמת היא שכל מחשבתנו צריכה להיות מחוברת לתודעה שאנחנו מקיימים את רצון השי"ת בכל דרכינו. את רצון המלך בכל זמן וזמן – "אנא עבדא דקודשה בריך הוא... בכל עידן ועידן". בכל מקום, לפי מה שהקב"ה שולח לנו. ואם עכשיו הלכנו לשירותים ואנחנו עומדים לפני 'אשר יצר', ותוך כדי אנחנו שומעים שמתחילים ונתנה תוקף, לא נריץ את אשר יצר לכבוד ונתנה תוקף. מלוך על כל העולם כולו – בכל דבר ודבר שאני עושה.

מי אמר לנו מה השי"ת שואל מאיתנו. הקב"ה לא דורש שנרגיש. ודאי שיש מעלה להרגשה, אך לא זו הדרישה. הקב"ה לא דורש מאיתנו פתיחת הלב. לפעמים אנחנו לא מצליחים להרגיש את עומק החרטה, את עומק האהבה והיראה. האם זה אומר שעבודתנו אינה רצויה? הקב"ה רוצה שנעבוד אותו בכלים שיש לנו. כמו שהיו דורשים חסידים על משקל דברי ר"ע בגמרא "בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך" כך "בכל לבבך – אפילו נוטל את לבבך". אנחנו עובדים את השי"ת גם אם הוא נוטל את לבבנו.

עבודת ה' שלנו אינה תלויה בשום דבר חיצוני ואפילו לא פנימי. לא במקום שבו אנו נמצאים ולא במה שאנו מרגישים. גם אם אנחנו נמצאים עכשיו בעמדת שמירה נידחת איפשהו, בזמן שבכל רחבי העולם יהודים מתפללים כל נדרי, אנחנו עובדים את ה' ממקומנו. גם אם עכשיו אנחנו לא מרגישים שום הרגשת התעלות בתפילה, אנחנו ממשיכים להתפלל ולדבר דיבורים של תשובה למרות שאין בהם רגש, כיוון שזהו רצון השי"ת מאיתנו. קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. הקב"ה רוצה שנדבר את רצונותינו, גם אם לא מרגישים.

מתוך הדברים ובכלל, מאחל לכולנו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. שנה של חיפוש רצון השי"ת בכל המצבים והתחומים.


 


[1] משפיע חסידי מירושלים.

[2] מומלץ לעיין בפנים. מפורט באיזה אופן כל חלק בעולם מופיע באדם.



 

 

בית המדרש