הרב שרלו מדבר על חקיקה דתית, על ההשלכות הפוליטיות שיש לעיסוק בדת ועל מקומה של הדת בחוק ובחיי הציבור.
הרב שרלו על הבעיתיות שבמוסדות הכשרות השונים והצעות לפתרונות.
שודר בתקופת הקורונה השיעור הוא שיעור של הרב מאיר ליכנטשטיין ביום היארצייט של סבו הרב יוסף דוב סולוביצי'ק. בשיעור הרב מאיר מלמד את הסיפור על ר'שמעון ור' אלעזר, על בריחתם למערה והיציאה ממנה (במסכת שבת לג ב). מתוך הסיפור הרב מאיר מדבר על אישיותו ודמותו של הגרי"ד.
דביר גאמס במאמרו "למה אנחנו מקדשים בכסף?" בוחן את קידושי כסף, ביחס לקידושי שטר וביאה. לטענתו קידושי כסף ממזגים בצורה ייחודית את המימד הקנייני ואת המימד הקדושתי, והוא מציג כיצד הדבר משתקף בסוגיות הגמרא. בסוף המאמר דביר טוען כי מזיגה זו משקפת עמדה רוחנית ביחס לקשר שנרקם בין בני הזוג, ומסבירה היטב מדוע אנו נוהגים לקדש בכסף.
המנהג לאכול יחד את המצה והמרור במסגרת "כורך" ידוע לכולנו, ואף מוכר כי הוא מבוסס על הנהגתו של הלל הזקן, שבעצמו דרש את הפסוק המדבר על קרבן פסח מצרים בשמות פרק י"ב. הסוגייה אשר נדון בה מעמידה את מנהגו של הלל במוקד של מחלוקת גדולה יותר, עקרונית, על תערובות בין מצוותלמצוות אחרות, והאם יש אפשרות כי המצוות מתבטלות בתערובת ולא מתקיימות. המסקנה הראשונית בה נפתחת הסוגיה היא כי בימינו העקרונות וההנהגות של הלל מימי המקדש כבר לא עומדות. לאחר שנסקור את הסוגייה, ננסה להבין שני דברים: את גבולות המחלוקת בשאלה האם מצוות מבטלות זו את זו, ואת העמדות מאחורי הקביעה הספציפית אליה מגיעה הסוגיה בנוגע לאכילת מצה ומרור בימינו זה יחד עם זה.
במאמר זה נדון בשלוש נקודות: מקור ברכת הבשמים, ייחודיות הנר והבשמים שאנו מברכים עליהם בהבדלה וההבדלים ביניהם. בסוף המאמר נתבונן בתחושות המתחוללות אצל האדם בזמן הרחת הבשמים. בנוסף, נבחן את ההיבטים השונים והמיוחדים של נשמה יתירה בשבת וביום טוב, וכך נראה מה המשמעות הרוחנית שלה כלפי האדם, ואת השתנות הדינים בבשמים בין יום טוב לשבת. נלמד דרך הפסוקים איזה סוג של שבת אנו חווים - וכך נראה את הקדושה שנמצאת בנשמה היתירה.
לאורך המאמר אעקוב אחרי שתי מגמות הקיימות בגמרא – ההפחתה בערך המשפחתיות סביב קרבן הפסח, מול ההדגשה המתעצמת של חבורת הפסח כמצווה בפני עצמה. אנסה לטעון שירידת ערכה של חבורה הסגורה בתוך המשפחה הולכת יד ביד עם העדפת החבורה הגדולה, רבת המשתתפים.
מתוך דיון בהנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו, דנה הגמרא במסכת פסחים במימרא משמו של בר קפרא העוסקת בדין מעילה. הרחק מסדר קדשים, מקומה הטבעי של המעילה, מציפה הגמרא כמה תתי נושאים בדין זה שעשויים להיות בלתי בהירים לקורא הטומן ראשו בסדר מועד. אנו מבקשים לנצל את המעקף שביצעה הגמרא לשם עיון בדיני מעילה, תוך התייחסות לעולם ההקדש במובן הרחב שלו, ובסוגי הקדשים השונים המופיעים בו. נפתח בדיון המובא במסכת פסחים. משם נפנה להצגת סקירה של הלכת המעילה כפי שהיא מופיעה במקרא, בספרות התנאית ולבסוף בגמרא. לאחר מכן נשוב מצוידים בידע חדש חזרה אל הדיון במסכת פסחים תוך תקווה לשפוך אור על נושאים שלא התבררו מספיק, ועל שאלות שהותרנו ללא מענה.
