מה המשמעות בהתגלות של ה' בשמו המפורש למשה לעומת ההתגלות שלו לאבות, וכיצד שינוי השם בהתגלויותיו מבטאות את תפקיד ההתגלות.
אנו מכירים במקרא נבואות הקדשה רבות אצל ישעיהו, ירמיה ויחזקאל. לכל אחת מהנבואות הללו ישנה משמעות פנימית המתגלה בספר. מה אם כן תפקידו של הסנה הבוער בנבואת ההקדשה?
אז מי הוא המנהיג אותו אנו מחפשים, והיכן הוא נמצא? לאן נעלמו כל אותם ראויים להנהגה שבעבר הופיעו כשהדבר נדרש? כיצד ייתכן שיש בינינו רופאים גדולים, מדענים, סופרים, הוגי דעות ואנשי רוח, אולם מנהיגים אין בנמצא?
בשיעור הרב תמיר מדבר על הפער הקיים בין תיאור עשרה בטבת כפי שמופיע ביחזקאל בין תיאור היום כפי שהוא מופיע בירמיהו. למה בסליחות אנחנו מקבלים רק את נקודת המבט של יחזקאל, ומה זה אמור ללמד אותנו?
בשיעור הרב מתייחס למקור הכתובה מהתורה לפי מחלוקת רמב"ן ורש"י, ואומר מה המשמעות של כתובה מדאורייתא או מדרבנן, ואת הנפקא מינות.
בשיעור הרב דיבר על הפסקה האחרונה שהשפת אמת כתב, שמדברת על שמע ישראל ועל המשמעות שלו בתור אחדות ישראל שחוברת אל ה' ואל האמת.
תפקידו של יוסף איננו ברור כל כך. מחד גיסא סיפורו מקבל חלק נכבד מאוד בספר בראשית ויש בסיפורו אלמנטים רבים הדומים לסיפורי האבות ובמיוחד ליעקב אביו. מאידך גיסא, יוסף, כידוע לנו, איננו אב וישנם הבדלים מהותיים בינו לבין האבות. מה אם כן תפקידו הייחודי של יוסף ואיך כל זה מתקשר למחלוקת חסידים וליטאים על סדר האושפיזין בסוכה?
מצוות פרו ורבו, היא המצווה הראשונה בתורה, חשיבותה גדולה מאוד, ויש לה גם השלכות נכבדות על חיי האדם ומבנה המשפחה היהודית. הדיון בה מעורר שאלות מהותיות ושאלות הלכתיות רבות. חשבו בזמן לימוד המקורות: מהי הגדרת המצווה – מהי בעצם החובה המהותית, ומה ההשלכות המעשיות שלה. על מי היא מוטלת? האם המצווה מחייבת נישואים ככל המוקדם? דחיית הפריון בשלבים ראשונים של הנישואים, או אחר כך, מסיבות שונות (פרנסה, לימודים, קושי נפשי וכיו"ב) – האם יש לה מקום בהלכה? האם צריך ללדת כמה שיותר ילדים? ועוד שאלות ככל שיעלו. ראשית הלימוד דווקא בפוסקים. לימדו היטב את הרמב"ם והשו"ע, השוו ביניהם, נסחו תשובות לשאלות הנ"ל. אח"כ במקורות הראשוניים (פסוקים, תנאים, גמרא – הסוגיה העיקרית ביבמות – ובעזרת המפרשים והפוסקים להלן) ולהבין איך נתגבשה ההלכה ע"י הרמב"ם והשו"ע, מה עוד אפשר לומר, מהם העקרונות, וכו'.
בשיעור הרב מנסה לעמוד על משמעות איסור עריות דרך שיטות הרמב"ם, הרמב"ן והרש"ר הירש. דרך שיטת הרש"ר הירש, הרב מסביר את מהות במבנה המשפחה ויצירת הזוגיות.
בשיעור הרב שרלו מפרט את 3 יסודות המשפחה כפי שבאים לידי ביטוי בפרשת הבריאה, מתייחס למציאות הנוצרת כאשר מתרחשת תקלה באחד היסודות, ונוגע בפער בין יסודות אלו לעידן הפוסט מודרני.
בשיעור הרב דיבר על ההעדר המפתיע של רגשות יוסף בסיפוריו הראשונים עם אחיו, ועל ההופעה הפתאומית שלהם לאחר הגעתו למצרים. הרב מסביר כיצד רגשות אלו מבטאים את האידיאל המנהיגותי שיוסף מבטא.
השיעור יסכם יסודות תפיסת הנישואין כפי שנלמדו בחודשיים האחרונים בפתיחת מסכת כתובות דף ב א – דף ח ב, בתקווה שמתוך המבט הכללי המודע כבר למכלול הסוגיות יתחדשו ויתחדדו עקרונות שעסקנו בהם במהלך לימודנו. הסוגיות עוסקות באופן כללי במוסד הנישואין בהיבטים שונים שלו ואנחנו נתמקד בשיעור בהיבטים אלה, אף שכמובן עלו מתוך הדברים גם שנושאים נוספים כגון: תנאים, אונס, קידוש וה' וכדו'.
רעיונות לפרשת ויחי שנכתבו ע"י הרב רונן נויברט מרבני הישיבה.
התקופה שבה אנו חיים מתאפיינת דווקא בבעיה הפוכה והיא חוסר היכולת לקבל שונות ולהכיל ייחודיות. הרעיון שיש לטפח את תרומתן של כל הקהילות והעדות מבלי למיין אותן לקרובות ורחוקות, עדיין לא הפך לנחלת הרבים.
האם אחרית הימים זה דווקא בעתיד רחוק כלשהו? ואלי זה בימינו? על כך במאמר הבא
המקום בו דומה כי התמוטטה הערבות ההדדית לחלוטין הוא תחום החינוך. שני כתובים מכחישים זה את זה - הכתוב הראשון בו כל אדם מבקש לילדיו את החינוך הטוב ביותר, ואינו מוכן להסתפק במה שהוא פחות מכך* הכתוב השני הוא החובה והאחריות לכלל האומה הישראלית, וההבנה כי אין אנו עומדים מול ריבונו של עולם כיחידים בלבד, אלא גם כאומה, ואם החינוך הכלל ישראלי יהיה ירוד - לא עשינו דבר. אנו עצמנו לא מצאנו את הכתוב השלישי המכריע ביניהם, ובשנים האחרונות קשה להצביע על מנהיג כמו יהודה, המוכן להיות ערב לכולם, ולא רק לדאוג לחינוך ילדיו ועצמו.
אין קיצורי דרך. חלומות באספמיא על הקמת מנהיגות בכוח* דברים הנשמעים כאילו פעילות כוחנית היא זו שתביא את הציבור לכרוע בפני האמונה של המנסה לכפות אותה* רצון להתנתק ואי נכונות לשאת בעול עם הציבור* כעס ונזיפה מתמדת באחרים הנתפשים כ"רעים" שבסיפור - אלה לא מובילים לשום דבר. הם מהווים פורקן לא רע לכעס ולתסכול, אך בסופו של דבר מובילים אל מחוץ למחנה. יהודה הוא הנבחר למלכות.
