מצד האמת, אין ספק שקל יותר לחוש שהאחריות לא תלויה בנו, אלא היא מוטלת על האחר. קל לנו לבקר, לדבר כנגד, להשמיץ ולקבוע כי האחר הוא האחראי. אבל מה לגבי עצמנו?? זהו בדיוק האתגר הנתון לפתחו של העולה לתורה בפרשת הקללות: לשנות את הקללה לברכה. זה לא ענין מיסטי, רוחני או אבסטרקטי. זו מציאות
זהו רעיון קצר שכתב הרב עזריאל אריאל בשנת תשנ"ו כחלק מסידרת דברי תורה העוסקים בפן החברתי של הפרשות.
אנו צריכים לטפח אפוא את שני הצדדים של המשוואה. הן את הצד המחייב את השכיר לנהוג באחריות ולא ליהנות שלא ברשות מרכושו של המעביד, ואת האנושיות של המעביד הצריך להטמיע בתוכו את ההכרה שיש דברים שלא ניתן לתבוע מעובדים, בשל חוסר האנושיות שבדבר. בין שני הקטבים האלה הולכת ומתפתחת שפה ישרה והגונה של יחסים בין עובדים ומעבידים.
פרשת השבוע שלנו מהווה הזדמנות גדולה לאפשר עולם בו גברים ונשים פועלים כאחד אך לא מטשטשים את ההבדלים ואת ההבחנות ביניהם, ולא מגיעים למציאות של תועבה
האם משמעות פרשת השבוע היא שיש להשיב את עונש המלקות כפי שהוא למערכת הענישה המרכזית של האומה הישראלית ?מה עניינם של המלקות כעונש? על כך במאמר הבא
נדון בעז"ה במהותה של קדושת יום הכפורים בהשוואה לשבת וליום טוב, בהתמקד בהיקפו ומהותו של איסור מלאכה ביוהכ"פ באופן כללי, ובמלאכות מסויימות, בעיקר: הוצאה, הבערה, ומחר ושביתת בהמתו. נתחיל ברענון הלימוד מהפסוקים בהתמקדות באיסור המלאכה והגדרתו בתורה, משם לעיון קצר בהבדל שבין שבת ליו"ט ואח"כ הדיונים הפרטניים על איסורי מלאכה מיוחדים (הוצאה, הבערה, שביתת בהמתו ומחמר). מתוך כולם - ננסה להגדיר את היקפו ואופיו של איסור מלאכה, את היוצאים מן הכלל, אם ישנם, וטעמם, מה משמעותו של איסור המלאכה, וכיצד הוא מעצב את קדושת יוהכ"פ?
בשיעור נלמדות אגדות התשובה בסיום מסכת יומא (דף פ"ז). הרב מתבונן באגדות המלמדות אותנו על תהליך התיקון והתשובה במקרה של פגיעה בין אדם לחברו. הרב מלמד על המעמד המיוחד שנתנו חז"ל לנפגע בתהליך התיקון, ועל אפשרות התשובה שהם נתנו לפוגע.
בשיעור זה הרב יבאר את גישתו הייחודית של הרמב"ם בקריאת שיר השירים ואת היישום שלה בהלכות התשובה.
בשיעור הרב מנסה להסביר את ייחודיות והחידוש שיש במצוות השבת אבידה ופריקה וטעינה בספר דברים, על ידי השוואה שלהם למצוות בחומש שמות.
