ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לעשות אי אתה למד - אבל אתה למד להבין ולהורות

ע"י: הרב אבישי מזרחי

גם במקומות בהם הרחיקה התורה מתרבויות זרות יש לזכור שעם ישראל לא חי בחלל ריק והמציאות ´אילצה´ אותו להיפגש בצורה כזו או אחרת עם התרבויות שסביבו[1]. אמנם מהם גדרי המפגש? מה הותר ומה נאסר? היכן הקילו על פי המצב והיכן החמירו אף מעבר לשורת הדין? כל זה נתבאר ונתלבן במהלך הדורות ואינו דומה מקום אחד למשנהו וכל זמן מאיר בתכונתו.

 


א. מבוא


מאז ומתמיד נזקק עם ישראל להתמודד עם תרבויות זרות הרוחשות סביבו, כשהוא מצוייד בתורת א-ל חי המעניקה כלים וציוויים למפגש הזה עם עַם זר. פעמים יהיה זה בהרחקה טוטאלית עד כדי לנתוץ ולהאביד, פעמים יהיה זה במבט חשדני-הססני, נוגע ולא נוגע, בבחינת 'תוכו אכל וקליפתו זרק' ופעמים קבלה בשתי ידים כקבלת עצות יתרו במדבר סיני. ברם גם במקומות בהם הרחיקה התורה מתרבויות זרות יש לזכור שעם ישראל לא חי בחלל ריק והמציאות 'אילצה' אותו להיפגש בצורה כזו או אחרת עם התרבויות שסביבו[1]. אמנם מהם גדרי המפגש? מה הותר ומה נאסר? היכן הקילו על פי המצב והיכן החמירו אף מעבר לשורת הדין? כל זה נתבאר ונתלבן במהלך הדורות ואינו דומה מקום אחד למשנהו וכל זמן מאיר בתכונתו.


מאמר זה מבקש לבחון את אחד הנושאים המסתעפים מן האמור לעיל והוא: לימוד ענייני עבודה זרה ותועבות הגויים. שעל פניו היה נראה כדבר פסול ואסור מכל  וכל, אמנם מצינו ערוצים רבים בהם הלכו חז"ל בכדי לאפשר מציאות כזו, בהסתייגויות כאלה ואחרות. ברם אספקטים רבים יש לסוגיא זו ומאמר זה מבקש להתמקד ברכיב אחד, מרתק, והוא קביעת חז"ל כי "לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות"[2] ננסה לבדוק במאמר עד כמה הלכו רחוק עם קביעה זו, האם כל לימוד שאינו על מנת לעשות הותר באופן גורף, קרי: לימוד ענייני עבודה זרה ותועבות הגויים שהנו בעל אופי אינטלקטואלי טהור יותר, או שמא דבר זה מסור בידי גדולי הדור או דיינים שצריכם לדון את הסוטים מן הדרך. מאמר זה יסקור בצורה כרונולוגית מתומצתת את ההתיחסויות השונות לסוגיא זו לאורך התקופות  מן המקרא עבור דרך תנאים אמוראיים גאונים וראשונים וכלה באחרונים ופוסקי זמננו.


מאמר זה לא יעסוק בנתיבים  הנוספים בהם צעדו חז"ל בכדי לאפשר לימוד ועיסוק בתרבויות זרות וענייני עבודה  זרה[3] כגון "כל שיש בו רפואה אין בו משום דרכי האמורי"[4] או "דע מה שתשיב לאפיקורס"[5] ואף בסוגיית חכמות חיצוניות[6] וחכמה יוונית[7] לא נעסוק במאמרנו.


המאמר ינסה להראות את הכיוונים השונים והמנוגדים בהם צעדו חכמי הדורות וכן את המקורות הקמאיים שבהם מצאו להם מקום להתגדר.         


 


ב. המקור המקראי


(ט)   כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ  לֹא   תִלְמַד   לַעֲשׂוֹת  כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: (י)   לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: (יא)   וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:  (יב)   כִּי תוֹעֲבַת יְדֹוָד כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: (יג)   תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ:  (דברים, יח) 


פרשיה זו בספר דברים עוסקת בריחוק מ"תועבות הגויים" המצויות בארץ[8] . האם תועבות הגויים שפסוק ט' הם התועבות המפורטות בפסוקים י' וי"א? על פניו נראה שכן, שהרי פסוק י"ב כורך את כל הפסוקים כאחד "כי תועבֹת ה' כל עושה אלה ובגלל התועבֹת האלה...", אם כן דומה כי בפשט הפסוקים מצויים שני ציוויים שונים:


לא תלמד לעשות[9] כתועבת הגויים ההם.


לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וכו'.


ניתן להציע הסברים שונים לביאור כפילות הציוויים:


 


הצעה א'


"לא תלמד לעשות..."- הנו לאו המזהיר על עשיית התועבות המוזכרות בהמשך הפסוק.


"לא ימצא בך..." - הנו לאו המזהיר על הימצאות אדם העושה תועבות כאלה, אפילו אם יהיה מעם נכרי[10]


הצעה ב'


"לא תלמד לעשות..." - הנו לאו המזהיר על לימוד תועבות הגויים על מנת לעשות או אפילו לימוד בעלמא[11].


"לא ימצא בך..." - הנו לאו המזהיר על עשיית תועבות הגויים[12] .


 


מהן התועבות המדוברות?


דומה כי המשותף לכל הדוגמאות הוא ענייני כישוף למיניהם, להוציא "מעביר בנו ובתו באש" אשר מוכר לנו כעבודה זרה[13], אם כי מצינו פרשנים[14] אשר ראו אף את המעביר בנו ובתו באש כחלק מענייני הכישוף המוזכרים בפרשייתנו.


יוצא אם כן, מתוך הבנת פשטי הפסוקים, כי איסור "לא תלמד לעשות..." מדבר בשני עניינים:


כישוף לסוגיו השונים.
עבודה זרה[15] (לדעת חלק מן הפרשנים).


 


ג. מקורות תנאיים


 המינוח המיוחד "ללמוד לעשות" והכפילות שבציוויים הביאה את התנאים להתבוננות מעמיקה החושפת את תוכנו של ציווי זה ומבהירה את הכפילות ה'מיותרת'. ואף יותר מזה, הפרשנות התנאית לפסוק מגלה טפח חדש הטומן בחובו היתר מסוים בלימוד "תועבות הגויים" ובו בעת מכסה טפחיים  ואוסרת על לימוד "תועבות הגויים" מחוץ לגבולות ההיתר, איסור המיוחד באופיו במקרא וקובע בלאו ללמוד את תועבות הגויים ולא רק לא לעשות מעשיהם.


לא תלמד  לעשות כתועבות הגוים ההם יכול אי אתה רשיי ללמוד להורות ולהבין תלמוד לומר לעשות לעשות אי אתה למד אבל  אתה למד להורות ולהבין סליק פיסקא  (ספרי דברים פיסקא קע)


המינוח "לעשות" המקראי נדרש אצל התנאים כצמצום מסוים של האיסור ללמוד תועבות הגויים. על פי המקור בספרי "לעשות אי אתה למד" הלימוד שנאסר הנו לימוד על מנת לעשות, מאידך משרטט הספרי את גבולות ההיתר "אבל אתה למד להורות ולהבין". אמנם מה כלול במושג "להורות ולהבין"? האם כל לימוד שאינו על מנת לעשות מותר, או שמא רק לימוד שהוא על מנת להורות ולהבין?


נתבונן בשתי המילים הללו "להורות ולהבין" וננסה לעמוד על טיבם:


 


להורות


"להורות" המופיע במקורות תנאים פירושו הדרכה למעשה מלשון הוראה דוגמת : "חזרו בית הלל  להורות  כבית שמאי"[16]. זאת אומרת, לימוד תועבות הגויים מותר רק לצורך הוראה הלכתית, ללמוד על מנת להורות כיצד להתרחק מתועבות הגויים או אולי ללמוד על מנת לדעת כיצד לדון את הסוטים מן הדרך. בין כה ובין כה מדובר על לימוד ממוקד השייך ככל הנראה למורי הוראה בלבד.    


 


להבין


דומה כי המינוח להבין משמש בלשון מקרא ואף בלשון חז"ל כיכולת ההבחנה בין טוב לרע דוגמת: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ  לְהָבִין  בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה"[17]וכן אתה מוצא במכילתא: " אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכם  (דברים כט ט)   וכי מה טף זה  יודע  להבין  בין טוב לרע...".[18] על פי התבוננות זו יוצא, כי לא רק על מנת להורות הלכה הותר לימוד תועבות הגויים אלא אף על מנת להבחין בין טוב לרע, כך שמתוך לימוד תועבות הגויים ידע להבחין היטב בין חכמת ישראל, דרכיה והתנהלותה, לבין הבורות השבורים של הגויים.



מקור תנאי נוסף מצוי במדרש תנאים:


לא תלמד לעשות ר' יהושע אומר למד אתה על מנת לישב בדין (מדרש תנאים לדברים יח , ט)


דבריו של רבי יהושוע ממוקדים יותר מן המקור הקודם - לימוד תועבות הגויים אסור בעיקרו, והיוצא מן הכלל היחיד הוא בית הדין שמוכרח להפגש עם אותם תועבות וללמדם בשביל מטרה אחת ברורה - "על מנת לישב בדין".


האם מדובר במקור תנאי החולק על קודמו ומציג תפישה רוחנית שונה, או שמא מבאר הוא את המקור בספרי ושופך אור בהיר על המושג "להורות ולהבין" השווה למינוח "על מנת לישב בדין"? ואם כך הוא הרי שהרחבתם של חז"ל לאיסור המקראי ללמוד תועבות הגויים מצטמצם לדיינים בלבד אשר מוכרחים לדעת מהם תועבות הגויים בכדי "לישב בדין". 


 


ד. מקורות תלמודיים


המינוח "להבין ולהורות" מופיע בחמישה מקומות בתלמוד הבבלי[19]. אם כי שלוש סוגיות הן העוסקות בהשלכות השונות של ההיתר החז"לי ללמוד תועבות הגויים, שתיים מהן ניתן היה לזהות כבר בהתבוננות בפסוקים והן : לימוד עבודה זרה "להבין ולהורות" וכן לימוד ענייני כישוף "להבין ולהורות". אמנם נושא נוסף נדון בתלמוד, כנגזרת של סוגיא זו, על אף שלא נזכר קודם לכן במקרא או בדברי התנאים, והוא: "הוגה את ה' באותיותיו" שהותר להתלמד בו "להבין ולהורות". נפרוש את הסוגיות השונות ונעמוד על טיבם ועניינם:


 


ד.1. לימוד עבודה זרה על מנת להבין ולהורות:


תנן התם: דמות צורות לבנות היה לו לר"ג [רבן גמליאל] בעלייתו בטבלא בכותל,  שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן: כזה ראיתם או כזה ראיתם. ומי שרי? והכתיב:  לא תעשון אתי,  לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני! ...    ואיבעית אימא:  להתלמד   שאני, דתניא:  לא תלמד לעשות, אבל אתה למד  להבין   ולהורות.  (תלמוד בבלי, עבודה זרה מג ע"א)


דמות צורות לבנות היה לו לרבן גמליאל, כך מספרת לנו הגמרא, שהיו משמשות אותו לחקור את העדים אשר באו לפניו להעיד עדות קידוש החודש. אמנם מעשה זה של רבן גמליאל עומד לכאורה בסתירה לאיסור המקראי "לא תעשון אתי" אשר מוסבר בחז"ל[20]  "לא תעשון כדמות שמשי..." המהווה נגזרת של הלכות עבודה זרה. הגמרא מציעה תירוצים שונים ליישב קושיא זו, התירוץ החותם של הגמרא הוא שרבן גמליאל עשה זאת כדי "להתלמד" ומתבסס על המקור בספרי "לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות".


מסוגיא זו נראה בפשטות כי ההיתר שעמד לנגד עיניו של רבן גמליאל על פי התירוץ החותם בגמרא הוא "להבין ולהורות". למותר לציין כי אין מדובר פה על לימוד על מנת "לישב בדין" ולשפוט את אלה אשר סטו מן הדרך ועשו להם כדמות השמשים, אלא עשיית הטבלאות נועדה לסייע לרבן גמליאל לחקור היטב את העדים. (לחקור עדים דייקא ולא על מנת לעבוד עבודה זרה כמובן) ועל כן ראה היתר לפעול כך.


אם כן יוצא שעל פי סוגיא זו המינוח "להבין ולהורות" מתרחב הרבה מעבר לגבולות המצומצמים של הדיין שצריך לדעת מהי עבודה זרה כדי שידע "לישב בדין" אלא אף שימוש שאינו לצורכי עבודה זרה הותר[21].    


 


ד.2. לימוד ענייני כישוף על מנת להבין ולהורות:


ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם, חוץ מעקיבא בן יוסף. פעם אחת אני והוא מהלכין היינו  בדרך, אמר לי: רבי, למדני בנטיעת קשואין. אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין. אמר לי: רבי, למדתני  נטיעתן - למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד, נתקבצו כולן למקום אחד... היכי עביד הכי? והאנן תנן: העושה מעשה חייב! - להתלמד שאני.  דאמר מר   לא תלמד לעשות לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד  להבין   ולהורות . (תלמוד בבלי , סנהדרין סח ע"א )


רבי אליעזר לימד את רבי עקיבא "נטיעת קישואין" שזהו כישוף האסור מן התורה. הוא עשה זאת על אף האיסור בהתבססו על ההיתר של "להבין והורות".


יש לציין שאין מדובר על לימוד ענייני כישוף תיאורטיים גרידא אלא אף ביצוע מעשי של כישוף שנעשה שלא על מנת לעבור על דברי התורה אלא על מנת להתלמד, ככל הנראה "לישב בדין".


יוצא אפוא שבסוגיא זו יש הרחבה, הדומה לקודמתה, של המינוח "להבין ולהורות" לא רק ללימוד אלא אף לעשייה שהיא על מנת להתלמד.[22] 


והלומד   דבר אחד מן המגוש - חייב מיתה, והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב - אסור  לספר הימנו. מגושתא, רב ושמואל. חד אמר: חרשי, וחד אמר: גדופי. תסתיים דרב דאמר גדופי, דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: הלומד דבר אחד מן המגוש - חייב מיתה.  דאי סלקא דעתך חרשי, הכתיב  לא תלמד לעשות - אבל אתה למד  להבין   ולהורות ! תסתיים. (תלמוד בבלי , שבת  עה ע"א)


על פי הסברו של רש"י[23] חרשי הנו מכשף וגדופי הנו "מין האדוק בעבודה זרה ומגדף את השם ומסית אנשים לעבודה זרה" זאת אומרת שללמוד ממכשף על מנת להבין ולהורות אין זו בעיה. אמנם חשוב לציין כי על סוגיא זו ישנו סייג מובהק הקובע כי אין להתקרב למין האדוק בעבודה זרה אפילו על מנת להבין ולהורות[24], כך שאף הרוצה ללמוד ענייני עבודה זרה, שיתכן שמותרים בנסיבות אחרות, לא יכול לעשות זאת מן המגוש אשר יש להתרחק ממנו כל עיקר ואפילו דברי תורה אסור לשמוע ממנו.


 


ד.3. הוגה את ה' באותיותיו על מנת להבין ולהורות: 


אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון, אמרו ליה: אמאי קא עסקת באורייתא? אמר להו: כאשר צוני ה' אלהי. מיד גזרו עליו  לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות. עליו לשריפה, שהיה  הוגה את השם באותיותיו. והיכי עביד הכי? והתנן, אלו שאין להם חלק לעולם הבא:  האומר   אין תורה מן השמים,  ואין תחיית המתים מן התורה; אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו! להתלמד עבד, כדתניא: לא תלמד לעשות - אבל אתה למד  להבין   ולהורות . אלא מאי טעמא אענש? משום הוגה את השם בפרהסיא. (תלמוד בבלי , עבודה זרה יז ע"ב - יח ע"א)


אף בסוגיא זו, כקודמתה, אנו מוצאים הרחבה של המינוח "להבין ולהורות" אף על מעשה שנעשה על מנת להתלמד. אמנם יתירה סוגיא זו על חברתה בכך שאין מדובר כאן על "תועבות הגויים" אלא על לאו אחר לגמרי העוסק בביזוי השם יתברך[25]. יוצא אם כן שסוגיא זו מרחיבה את ההיתר "להבין ולהורות" אף לעניינים שמחוץ ל"תועבות הגויים". אמנם קשה לקבוע על פי סוגיא זו האם לא ללמד על עצמו יצא כי אם על הכלל כולו או שמא מקרה חריג הוא.


 


נסכם את העולה מן הסוגיות השונות:


"להבין ולהורות" נאמר אף על עשייה ולא רק בלימוד תיאורטי.


"להבין ולהורות" נאמר לא רק על מנת "לישב בדין".


"להבין ולהורות" נאמר אף מחוץ לענייני "תועבות הגויים" המוזכרים במקרא.


יוצא מן הכלל הוא המגוש אשר אפילו "להבין ולהורות" לא ניתן ללמוד ממנו.


 


ה. גאונים


לאור התובנות העולות מן התלמוד הבבלי ננסה לבחון כיצד תפסו הגאונים הלכה למעשה את יסוד ההיתר "להבין ולהורות" ואת גודל היקפו:     


וששאלתם והא דאמר ר' אליעזר (סנהדרין סח ע"א) כשנכנסו חכמים לבקרו שהוא שונה ש' הלכות בנטיעות  קשואין ועקירתם ואמרי לה שלשה אלפים. ובקשתם לידע אם נתפרש מן ההלכות ההם כלום וכיצד היה מעשה  בנטיעת קשואין ועקירתם. אלו מהלכות כשפים והוו יודעים שמאחר שצוה המקום בתורה להמית את המכשפים  נצרך הדבר לגלות מה הם המכשפים למען ידעו על מה הם הורגין ולולי כן מאין היו יודעין מה הוא מעשה שממיתין  עליו ומה הוא מעשה שאין ממיתין עליו. ונתן משה רבינו לסנהדרין בקבלה הלכות כשפים ולמדם אותם. ולפיכך  אמרו (שם) לא תלמד לעשות אבל אתה למד  להבין   ולהורות , ואמרו (שם י"ז א) אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי  חכמה וכו' ובעלי כשפים וכו' ואלו ההלכות היה שונה ר"א בעסקי נטיעת קשואין שנראה שדה כלה מלאה קישואין  במילין ובמילין אחרים יעקרו. וגם אותות של נביאים סנהדרין בודקין אותם ואין נביא אלא שמקובל בסנהדרין.  ושנינו (סנהדרין ך' א) אין דנין לא את השבע וכו'. ועכשיו שאין לנו ארבע מיתות לא נצרכו ללמדם בקבלה שלא יהא  תקלה. ויש מהם מעט שהן סודות מסורין ביד בניהם של אותן חכמים. ויש ברית בחרם בית דין שאין למסרן אלא  לנאמנים ולמי שרואין בו הכרת פנים שראוי לכך[26]. (תשובות הגאונים - מוסאפיה (ליק) סימן לא)


והיו חכמים מוסרים לתלמידיהם הלכות כשפים והיאך [הוא מעשה] שלהם  והיאך אחיזת עינים כדי שידעו את מי הורגין בדין מכשף ואת מי אינן הורגין כמה שאמרו[27] אמ' ר'  יוחנן אין מושיבין בסנדרי אלא בעלי כשפים. (תשובות הגאונים החדשות - עמנואל (אופק) סימן קטו)


תשובות הגאונים עוסקות בלימוד כשפים לאנשי הסנהדרין בלבד, ואף זה נעשה מתוך כורח מציאותי "שמאחר שצוה המקום בתורה להמית את המכשפים  נצרך הדבר לגלות מה הם המכשפים למען ידעו על מה הם הורגין ולולי כן מאין היו יודעין מה הוא מעשה שממיתין  עליו ומה הוא מעשה שאין ממיתין עליו...", זאת אומרת שגבולות ההיתר על פי הגאונים הוא בדומה למדרש התנאים "על מנת לישב בדין", ועל כן "עכשיו שאין לנו ארבע מיתות לא נצרכו ללמדם בקבלה שלא יהא תקלה".


אנו רואים כאן צמצום מקסימלי של ההיתר "להבין ולהורות" לגבולות הסנהדרין "על מנת לישב בדין", ורק בזמן שאכן יש רלוונטיות לידיעתם זו, כך שבזמן שאין נוהגים בארבע מיתות בית דין אין מקום ללמוד ענייני כשפים אף אם אינם לצרכי עבירה.


 


ו. ראשונים


שלוש גישות מרכזיות אנו מוצאים בראשונים לגבולות ההיתר של "להבין ולהורות" המשתרעות מן הקצה אל הקצה. יש שהרחיבו ויש שצמצמו במאוד מאוד. כיוון שרבו עד למעלה ראש דעותיהם  נביא להלן מקורות מייצגים בלבד החוברים לתמונה שלמה אצל הראשונים. (אם כי ישנו ים עצום של דעות ביניים וניואנסים כאלה ואחרים המשתנים בין ראשון אחד למשנהו). 


 


ו.1. צמצום היתר "להבין ולהורות" לגבולות בית הדין בלבד


צריך לאדם שיזהר שלא יתחבר עם המינים האדוקים בע"ז ומסיתים את האחרים ושלא יתחבר עמהם אף ללמוד מהם דברי תורה שמא ימשך אחריהם ואף המכשפים אסור להתחבר עמהם ולילך בדרכיהם אלא שמותר ללמוד מהם להבין ולהורות עד שאם יעמוד איזה מדיח להתנבא שקרים מתוך אותות ומופתים שידעו להבחין שמעשה כשפים הוא. (מאירי שבת עה.)


 וכל שהוא דיין על זה צריך לדעת חכמת הכישוף כדי שידע להבחין במעשה הנעשה אם הוא מין ממיני הכישוף או אולי הוא מן הדברים הנעשים בכח טבע ובצדדין המותרין, וכענין  שאמרו זכרונם לברכה [שבת ס"ז ע"א] כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, וכבר דברתי על זה שם בלאו דמכשפה כפי כחי. ודברים אלו צריכין עיון רב כי הנה  נמצא בגמרא מעשים כמה שאם לא ידענו אותם מפיהם זכרונם לברכה היינו אוסרין אותם משום חשש איסור זה. ומכל מקום אשר ישא נפשו ליכנס בתחבולות אלו וידמה דבר  לדבר מהדברים שהזכירו זכרונם לברכה הרי הוא כפותח לו פתח לבוא בגיהנם. (ספר החינוך מצוה תקיא  )


המאירי וכן בעל ספר החינוך מצמצמים את ההיתר "להבין ולהורות" אך ורק לדיינים ואך ורק "על מנת לישב בדין" ולא לשום צורך אחר ולא לאף אדם אחר שאינו שייך לבית הדין ואף מפליג בדבריו בעל ספר החינוך וקובע כי אל לו לאדם להכניס את ראשו "בתחבולות אלה וידמה דבר לדבר ... הרי הוא כפותח לו פתח לבא בגהינם".


 


ו.2. הרחבת היתר "להבין ולהורות" אל מעבר לגבולות בית הדין


לא  תלמד   לעשות  -  אבל אתה למד להבין ולהורות, כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלים, ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך, שזה הוא חוק הגוים: (רש"י דברים יח , ט)


בפרשנותו זו של רש"י על התורה, אנו בעצם מוצאים הרחבה של גבולות ההיתר "להבין ולהורות" אל מעבר לבית הדין ומעבר ללימוד תועבת הגויים על מנת "לישב בדין", ואנו מוצאים כאן הדרכה כלל ישראלית שניתן ואף צריך ללמוד את מעשה הגויים, שנבין כמה הם מקולקלים וכך נדריך את בנינו כיצד לא לנהוג, שנוכל להבחין היטב באור הנגלה מתוך החושך, אור תורת ישראל הזורח אל מול מאפלי תועבות הגויים.


 


ו.3. הרחבת היתר "להבין ולהורות" אף להרחבה אינטלקטואלית שאינה ע"ז 


זהו אולי המקור המרחיק לכת ביותר בסוגיא זו והגם שמצאנו לו סמך במקורות הקדומים יותר הוא בכל זאת חריג בין הראשונים. מדובר בחכם אנבוניט אברם אשר שלח את כתב ההתנצלות המפורסם לרשב"א בפולמוס העוסק בחרם הרשב"א על לימוד 'חכמות חיצוניות' ולימודי פילוסופיא.   


כתב התנצלות אשר שלח החכם אנבוניט אברם לרשב"א ז"ל על אשר התקצף ביושבי ארץ פרובינצה המתעסקים בלמוד חכמות חיצוניות... 


...וכל  הלבבו' התחזקו באמונת ההשגחה והגמול והנלוה להם ובטוחים אנו על הלומד שלא ילמד לעשות אבל ילמד  להבין   ולהורות . ואם הענין כן למה לא תתפשט זאת התשובה בעצמה  בלמוד הפילוסופיא שאם יש בה קלפות מעטות מזיקות בחק אותם האמונות הנזכרות בעצמם לא נחוש על הלומד לסבה הנזכרת גם כן. ולא נמנע ממנו תועלותיה  הרבים אשר זכרנו.( שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיח )


החכם אנבוניט אברם נשען על ההיתר "להבין ולהורות" לצורך לימודי פילוסופיא בעלמא, "ובטוחים אנו על הלומד שלא ילמד לעשות, אבל ילמד להבין ולהורות. ואם יתפשט העניין כן למה  לא תתפשט זאת התשובה בעצמה  בלמוד הפילוסופיא..." וזה בהחלט שימוש נדיר ומרחיק לכת הקובע כי כל לימוד אינטלקטואלי שלא נעשה לשם עבודה זרה אין בו סרך ואף יש עניין בזה שהרי "לא נמנע ממנו תועלותיה הרבים...".


     


ז. אחרונים ופוסקי זמננו


לאור תפיסות הראשונים השונות אשר סקרנו לעיל, ננסה לראות את ביטוייהם ההלכתיים-מעשיים, כפי שיובאו להן, אצל אחרונים ופוסקי זמננו. נראה כי במקרים מסוימים נטו האחרונים לתפוס בגישות הראשונים המצמצמות את היתר "להבין ולהורות", אם כי במקומות אחרים ניתן בהחלט לראות הרחבה משמעותית של היתר "להבין ולהורות" הלכה למעשה. 


 


ז.1. השימוש הקלאסי-המצמצם של היתר "להבין ולהורות"


הסיפור להלן מדגים כיצד אחרונים השתמשו הלכה למעשה בהיתר "להבין ולהורות" ובגינו ניגשו ללמוד ענייני כישוף ועבודה זרה . 


אחד מבעלי התורה היושבים פה עמדי בישיבה שראה ישמעאלי אחד מכשף גדול עושה כל מה שהיה רוצה ועולה בידו והיה האיש הזה יודע ומכיר בו שהיה מכשף גדול והיה מביא לו דורונות כפעם לפעם ללמוד ממנו על דבר "לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות" והיה הולך תמיד אצלו לחלות פניו שילמדהו בעניין הכישוף ושפעם אחת אמר לו הישמעאלי ההוא אל תיגע עצמך לשווא כי ידוע תדע כי לא יעלה בידך מאומה לעולם מהמעשה הזה אמר לו האיש הזה ולמה עלה בידך ולא יעלה בידי אמר לו שאני שוכן עם אתוני ולא יסף עוד לשוב אליו (בועז הוס, על אדני פני הקבלה של ר' שמעון אבן לביא. ירושלים תש"ס, עמ' 213)


אנו רואים כאן, אמנם, כי מדובר ב"אחד מבעלי התורה", שכנראה לתלמיד חכם  נתכוון ולא לאיזה עם הארץ וזה מורה כי היתר זה של "להבין ולהורות" מכוון כלפי אוכלוסייה ממוקדת זו, אם כי קשה לדעת על פי מקור זה אם השימוש בהיתר "להבין ולהורות" נעשה על מנת "לישב בדין" או לצורך אחר. ברם במקור לפנינו המצוטט מתוך שו"ת חתם סופר אין הדברים משתמעים לשני פנים.  


 שוכ"ט לי"נ הרב המאה"ג המופלג שלשלת היחס כש"ת מו"ה אליעזר הורוויץ סג"ל נ"י רב בע"מ וויען. 


גי"ה ושם נאמר כי נשאול נשאל כבוד פר"מ מישראל א' כשר אחד הרוצה ללמוד אומנות פסילת אבנים וציור צורת  אצל אומן שם כדי שיעשה הוא אומן להתפרנס מעשיית צורות לנוי לפני מלכים יתיצבו אך יש איסור בעשיית צורת  אדם שלם בולט ואם יעלה להיות אומן בדבר ישתדל לעצמו משרתים אינם נימולים לגמר צורת ההמה אך עתה בעת  לימודו בפני רבו (מיינסטר /מורה לאמנות/) ובפרט במקום קיבוץ האומנים והתלמידים שם באקעדעמיא ע"כ צריך  הוא לגמור הרבה צורות שלימות ממעשי ידיו לעיני רואה אם מותר או לא


 וחשב השואל שזה בכלל אתה למד להבין  ולהורות ויפה השיב פר"מ נ"י להבין ולהורות דהתם הלכה למעשה אבל ללמוד לעשות לא הותר אך מ"ש מעלתו  דבז"הז דליכא סנהדרין לא שייך כלל להבין ולהורות ז"א דהרי ר"א ור"ע אחרי ביטול סנהדרין הי' שכבר מ' שנה קודם  החורבן גלתה סנהדרי' ומ"מ למד לו נטיעת קשואים להורות וכן ר"ח בן תרדיון אחר חורבן הי' והוגה ה' באותיות  להורות ואע"כ דאין דנין בזה"ז מ"מ מחויב ללמוד הכל ודרוש וקבל שכר ומ"ש מעלתו דהרמב"ם השמיט הך דלהבין  ולהורות כבר כ' פר"ח בהלכ' ע"ז דסמך אמ"ש בהלכ' סנהדרין שצריכי' לידע שארי חכמו' שיוכלו לדון עע"ז ומכשפה  הרי מבואר שמות' ללמוד להבין ולהור' ועוד רמז בכאן בהלכ' ע"ז שכ' צור' אפי' לנוי אסור משמע לנוי אסו' אבל  להבין ולהורות שפיר דמי... מ"מ לא ידעתי שום היתר אך נ"ל דבקל יכול להשתדל בבוא יומו לעשות צור' כנ"ל יניחנו סומא בעין א' ויגמרו א'  משארי תלמידים אינם נימולי' העומדי' שם אם כה יעשה ויתפרנס בהיתר ולא באיסור יהי' ה' עמו ועמנו אל הכ"ד  א"נ: יום ב' ט' מרחשון תקב"ץ לפ"ק.( שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן קכח)


החתם סופר מעלה בתשובתו הווא אמינות רבות לתובנות שונות להיתר "להבין ולהורות", אך הוא דוחה אותם ולהלכה למעשה אוסר לימוד עשיית פסל אף שאינו לצורכי עבודה זרה ובנדון דידן אנו רואים כי החתם סופר צמצם מאוד את היתר "להבין ולהורות" ולא הרחיבו אף כשברקע הווא אמינות טובות להרחבה .


 


ז.2. הרחבה או צמצום - עיון בפסיקתו של הגר"מ פיינשטיין


אצל הגר"מ פיינשטיין המובא להלן אנו מוצאים פסיקה דומה המצמצמת את דין להבין ולהורות אך ורק לגדולי הדור. ברם קובע הגר"מ פיינשטיין כי בימינו, רבים מספרי עבודה זרה, כל בר דעת יוכל להבין בנקל כי הם הבל ושטות ועל כן אין צורך להיבהל מהם או להתרחק מהם, ואיסור "לא תלמד לעשות" כלל לא חל עליהם ועל כן אין הם נזקקים כלל להיתר "להבין ולהורות". אם ננסה לנתח את דבריו, יוצא בעצם, שהתבנית ההלכתית המצמצמת של "להבין ולהורות" לא השתנתה או התרחבה אצל הגר"מ פיינשטיין, ונותרה לגדולי הדור בלבד, למרות שלמעשה מתיר הגר"מ פיינשטיין ללמוד ענייני עבודה זרה רבים אשר ניכר בהם שדברי הבל ושטות הם וזו בהחלט הרחבה עצומה של עניינים שבדורות עברו נאסרו כמעט לחלוטין.   


בדבר מה שהביא מהמאירי פ' חלק על קריאה בספרים חיצונים שלהבין ולהורות ליכא איסור שה"ה על ספרי ע"ז,  הוא אמת דגם ספרים החיצונים תנא בסנהדרין דף ק' שהם ספרי צדוקים וכידוע שבהרבה מקומות אמר בגמ' לשון  צדוקי גם על עובדי ע"ז עיין בהוריות דף י"א שאמר אלא איזהו צדוקי כל העובד עכו"ם. וגם לבד זה אין מקום לחלק  בין ספרי כפירה לספרי ע"ז וכולם אסורים. ומסתבר לע"ד שגם הלאו דאל תפנו אל האלילים איכא בקריאה דספרי  כפירה אף שלא הוזכר שם עניני ע"ז, דאף שפשטות הקרא הוא על ע"ז מ"מ יש למילף מזה גם איסור לפנות לעניני כל  כפירה בה' ובתורתו דבכל התורה למדין זמ"ז ובפרט למה שפי' ר' חנין הקרא אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם  בשבת דף קמ"ט ופרש"י אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם שזה הא הוא גם בכל עניני כפירה ולכן מה שיש בזה גם  איסור קריאה בספרי ע"ז כמפורש  ברמב"ם   פ"ב מע"ז ה"ב שהוא מלאו זה שהוא גם בכל עניני ספרי כפירה אף ספרי  צדוקים של צדוק וביתוס נמצא שאף אם נפרש ספרי צדוקים על ספרי צדוק וביתוס שאינם ספרי ע"ז הוא באותו  האיסור והדין ממש של ספרי ע"ז, ועיין במגדל עוז שציין על איסור קריאה בספרי ע"ז להא דחלק דף ק' הרי מפרש  כדלעיל שהוא גם על ספרי ע"ז וע"ז הא כתב המאירי דלהבין ולהורות ליכא איסור. ואולי ילפינן זה מלמוד עניני כשוף  שנאמר לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות בסנהדרין דף ס"ח. ואולי מהא דסנהדרין צריכין לידע גם  עניני כשוף וגם הבלי ע"ז כמפורש  ברמב"ם   רפ"ב מסנהדרין כדי שיהיו יודעין לדון אותם ואם לא היו קורין בספריהם  איך היו יודעין דאין לומר שהיו לומדין מהעובדים שזה אסור אף כדי להבין ולהורות כדאיתא בשבת דף ע"ה דמן גדופי  שהוא מין האדוק בע"ז אסור ללמד אף להבין ולהורות עיי"ש. עכ"פ הדין אמת דלהבין ולהורות ליכא איסור. אבל  מצד היתר זה אין להתיר אלא לגדולי הדור בתורה וביראת שמים ולא לסתם בנ"א. אבל לקרא מספרים שמבינים  משם שהם דברי הבל ושטות שכותבים שם ששטות זה עשו וכדומה וכן ללמד בהקורס באופן זה אין בזה שום איסור  כדכתבתי במכתבי הקודם. (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן קיא)


 


ז.3. שימוש בהיתר "להבין ולהורות" בשביל "להבדיל ולהישמר" 


בדומה למינוח שטבע רש"י[28] :" להבין מעשיהם כמה הם מקולקלים, ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך" נהג למעשה ר' יהודה אריה ממודינא[29] מחכמי איטליה במאה ה16:  


כי מימי נעורי ועד בן שישים ושמונה שנים ואנכי היום נתתי אל לבי לדרוש ולתור בכל חכמה... לדעת כל מושכל שבעולם, כאשר לא לבד בחכמות אנושיות, אחר התורה שתתעלה בידי, בדקתו לאור החמה והאבוקה  לדעת גם ספרי מינים ואפיקורסים מהאמונות האחרות משום 'דע מה שתשיב', וספרי קסם וכישוף וחרטום וכשדאי, לא לעשות חס ושלום, רק להבין ולהורות, להבדיל ולהשמר. (רבי יהודה ממודינא, ארי נוהם, בתוך 'לקט כתבים' (מהדירה: פנינה נוה), ירושלים תשכ"ח, עמ' 206).


ראוי לציין כי הפנייה אל לימוד ספרי מינים ואפיקורסים נעשתה אצל ר' יהודה אריה ממודינא רק בגיל שישים ושמונה, אחרי שזקן וסב ומלא כרסו בתורת אלוקים ורק בהיותו גדול ורב כלך לו אצל לימודים זרים.


     


ח. שימוש בהיתר "להבין ולהורות" ל'הפקעת' גזירה כללית


הרב עובדיה יוסף משתמש במינוח "להבין ולהורות" בכדי להוכיח כי כל איסור עשיית פרצוף הוא רק מחשד עבודה זרה "ולא היתה בזה גזירה כללית". ועל כן בימינו שאפילו גויים לא עובדים לצורות אדם אין חשד ומותר לעשות צורות אדם במצבים רבים.


ברם כל זה בעשיית פרצוף אדם בולט לנוי, כגון אנדרטי וכיוצא בזה, שהיא צורה קבועה. אבל בובות העשויות  לצורך תינוקות לשחק בהן, נראה שאין בעשייתן שום איסור, וכל שכן שמותר לקנותן ולהשהותן ברשותו. וביחוד לפי  מה שכתבו התוספות (עבודה זרה מ"ג ע"ב) בד"ה והא רב יהודה, שמתבאר מדבריהם שכל עיקר האיסור בזה הוא  משום חשד עבודה זרה. וכמו שהוכיח במישור בספר מקור מים חיים ביורה דעה (סימן קמ"א סעיף ח'). ואילו לגבי  בובות הכל יודעים שאין בזה שום סרך של עבודה זרה, ובמיוחד בזמנינו. וכיוצא בזה כתב הגאון בעל נחל אשכול על  ספר האשכול חלק ג' (סימן נ'), שלפי מה שכתב רבינו בעל האשכול, שאין איסור תורה אלא בעשיית צורת אדם  בולטת, ולא בשהיה, וכן דעת רוב הפוסקים, יש ללמד זכות על חכמי ישראל שלא מיחו בעשירי העם שיש להם  בחדרי משכיותם צורות אדם בולטות, שמכיון שכל האיסור הוא משום חשד עבודה זרה, ולא היתה בזה גזרה כללית,  שהרי התירו בנשיא לפרקים, ולהתלמד  ולהבין   ולהורות , ובזמן הזה אפילו גוים אין עובדים לצורת אדם, ואין כאן  חשד לעבודה זרה. ולכן יש מקום להתיר. (שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן סד ד"ה 'ברם כל')


יוצא אם כן, מדבריו של הגר"ע יוסף, שהיתר "להבין ולהורות" "הפקיע" את הגזרה הכללית על עשיית צורות בולטות. בדומה לכך נאמר, גם כן, בלימוד כשפים או הוגה את השם באותיותיו, שכיוון שהותר "להבין ולהורות" אין בזה גזרה כללית וכל מקרה ידון לגופו ואם החשד עומד במוקד יש להיכנס ל"דיני החשד" המשתנים ממקום למקום ומזמן לזמן.


 


ט. שימוש בהיתר "להבין ולהורות" בלימוד מדעי טהור


ניתוח מרתק יש לו לרב יעקב אריאל בסוגיית ציור גרמי השמיים, המתבסס על היתר "להבין ולהורות", וממנו הוא יונק את תפיסתו ההלכתית בלימודי אומנות למעשה.


את גרמי השמים אסור לצייר אפילו בציור דו-ממדי כי לעיננו הם נראים כשוקעים ברקיע ולא בולטים ממנו[30]  גם צילום, לפי זה יהיה אסור, אם התמונה כוללת בתוכה ירח וכוכבים. אולם מצינו מקרים שבהם הותר ציור של גרמי השמים. שנינו במשנה[31] : דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו, שבהן היה מראה את ההדיוטות ואומר: הכזה ראית או כזה? הגמרא[32] שואלת: כיצד התיר רבן גמליאל צורות אלו האסורות מן התורה? וגמרא משיבה על כך שלוש תשובות:


א. צורות אלו נעשו על ידי גויים, ואיסור השהיה משום חשד לא היה כאן, כי בביתו של רבן גמליאל, נשיא ישראל, רבו הנכנסים והיוצאים, ודינו כדין דמות נמצאת ברשות הרבים שאין בה משום חשד.


ב. צורות אלו  היו מתפרקות, ומשום כך נחשבות כצורות שבורות.


ג. צורות אלו נועדו למטרות לימודיות, ללמוד הלכות קידוש החודש, והתורה לא אסרה עשיית צורות למטרה זו.


כל התירוצים הובאו להלכה בשולחן ערוך[33]. נוכל להבחין אפוא בציור גרמי השמים בבית הספר לשתי מטרות: האחת- ללימוד, כגון: בשיעורי טבע וגיאוגרפיה, והיא מותרת. והאחרת בשיעור ציור, והיא אסורה. לא מסתבר לטעון שגם שיעורי ציור מטרתם לימוד בלבד, שכן מטרת שיעורים אלו היא ללמוד לצייר את גרמי השמים ודבר זה הרי אסור על פי התורה[34], רק כשהמטרה היא מדעית טהורה הציור מותר. (הרב יעקב אריאל, מעייני הישועה, גליון קפב)    


יוצא אם כן מדברי הרב אריאל שכשאדם מגיע אל "עשיית צורות" מתוך מגמה מדעית טהורה, הדבר מותר. קרי: "לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות" נאמר כהיתר רחב, אשר מקום בו האדם לא מגיע עם מחשבת עבודה זרה אלא הוא לומד או מתעסק בה לצרכים אחרים לגמרי, הדבר מותר.


 


י. סיכום


נמצאנו למדים שהשימוש בהיתר "להבין ולהורות" המשמש רכיב בתוך מכלול שיקולים נוספים המאפשרים 'מגע' עם תרבויות זרות קיבל משקלים שונים ודגשים שונים בין חכמי ישראל במהלך הדורות החל מצמצום טוטאלי לגבולות בית הדין וכלה בהרחבה גורפת אשר מאפשרת כל לימוד מדעי טהור שאין בו סרך עבודה זרה. ניתן לנסות לאפיין את המרחיבים והמצמצמים על פי תקופות ומקומות אך אין זה מעניין חיבורנו.



[1]  א"א אורבך מוכיח ומצביע על מציאות כזו בה השימוש בלימוד ענייני עבודה זרה ואף עשיית פסלים או תחריטים שיש בהם משום עבודה זרה הייתה מקובלת בתקופות שונות וכן על אומנים יהודים לא מעטים שזה היה עיסוקם וראה שם את האספקטים השונים למציאות זו. עיין א"א אורבך, 'הלכות עבודה זרה והמציאות הארכאולוגית וההסטורית', מעולמם של חכמים, ירושלים תשס"ב, עמ' 125-178.


[2]  וראה להלן בפרקים השונים התיחסות מעמיקה לציטטה זו.


[3]  ראה ש.ד.וולפא, איסור לימוד חכמות חיצוניות ואופני ההיתר במשנת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, תחומין יט , עמ' 419-438, אלון שבות תשנ"ט. וכן הרב ש. הבר, לימוד פילוסופיה וביקורת המקרא, צהר יג , תל אביב תשס"ג.


[4]  בבלי שבת סז ע"א; רמב"ם, הלכות שבת יט, יג; שו"ע, או"ח שא, כז; ש"ך יו"ד, סימן קעט ס"ק סג. וראה אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'דרכי האומרי'.


[5]  אבות ב יד; רשב"ץ, מגן אבות, ב יט; שו"ת יכין ובועז חלק א' סימן קלד; שו"ת רדב"ז חלק ח' סימן קצא; מהר"ל נתיב התורה יד. 


[6]  אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'חכמות חיצוניות'.


 [7]  סוטה מטע"א. וראה הרב א' ליכטינשטיין, דף קשר 74 (תשמ"ז). וכן ז' גוטהולד, 'יחס חכמינו למיתולוגיה היוונית', מחניים, קי"ב (תשכ"ז).


[8]  כך נראה פשט הפסוקים, אם כי בהחלט ניתן לומר ש"כי אתה בא אל הארץ..." לא מתייחס לתועבות שבני ישראל עתידים לפגוש בארץ אלא הימצאותם של ישראל על אדמת הארץ היא מועדת לנהיה אחר תועבות הגויים.  


[9]  המינוח "לא תלמד לעשות", כציווי, הנו יחידאי במקרא, אם כי מצינו בדברים ד, א: "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ד' אלהי אבתכם נתן לכם", וכן  בדברים  ו, א המצביעים לכאורה על המינוח "ללמוד לעשות" כעל לימוד על מנת לעשות וראה גם תהילים קמג, י.


[10] ראה ספורנו דברים יח, י, וכן הערתם של דרום וגוטליב במהדרותם (ירושלים תשסב).


[11] שתי אפשרויות אלה ידונו בהרחבה בהמשך.


[12] ראה ספר החינוך, מצוות תקטז- תקכא, שכך הבין את פשט פסוק זה.


[13]  ויקרא יח, כא וראה גם בבלי סנהדרין סד ע"ב.


[14]  רמב"ן דברים יח, ט-יב,"והוא מין ממיני הכישוף על דרך הפשט...".  


[15] דומה כי אף לפרשנים הטוענים שמעביר בנו ובתו באש היינו עבודה זרה, פשטי הפסוקים מתמקדים בעבודה זרה זו בלבד ולא בעבודה זרה כמכלול.


[16]  משנה, יבמות טו, ב.


[17]  מל"א ג, ט.


[18] מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא  דפסחא, פרשה טז ד"ה 'לי הוא'.


[19]  המינוח "להבין ולהורות" לא מופיע כלל בתלמוד הירושלמי והדבר צריך עיון.


[20]  בהקיפו וטיבו של איסור זה עוסק התלמוד בסוגיא המצוטטת.


[21]  יש לדון אם זהו מקרה מיוחד או שמא אב טיפוס למקרים נוספים ועל כך נדון בהמשך.


[22]  יש לבחון האם זו הרחבה מיוחדת לענייני כישוף או שמא כוחה יפה אף למקבילותיה.


[23]  שבת עה ע"א, ד"ה "חרשי" ו"חד אמר גדופי"; וראה גם תוספות בשם הערוך, שם, ד"ה "אמגושא".


[24]  ראה בבלי ע"ז טז ע"ב-יז ע"א ועיין בגרסאות השונות, מובא בתלמודו המבואר של הרב ע. שטיינלזץ, כיוון שישנם חילופי גרסאות משמעותיים אשר נפלו מחמת הצנזורה.


[25]  ראה שו"ת יכין ובועז חלק א סימן קל"ה שנתן טעם אחר לאיסור.


[26]  ניסוח דומה מופיע בתשובות הגאונים - שערי תשובה סימן י"ד וראה גם תוספות מנחות סה ע"א, ד"ה "בעלי כשפים" שמצטט את רב האי גאון בנושא.


[27]  סנהדרין יז ע"א.


[28]  דברים יח,ט.


[29]  על דמותו הפולמוסית של ר' יהודה אריה ממודינא ראה שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ג סימן י"ב ד"ה 'אולם אין' וכן שם הגדולים לחיד"א, בערכו.


 


[30]  תוספות יומא נד ע"ב ד"ה כרובים, שו"ע יו"ד קמא ד.


[31]  ראש השנה כד ע"א.


[32]  שם ע"ב.


[33]  יו"ד קמא ד.


[34]  שו"ת חתם סופר יו"ד סימן קכח.

 

 

בית המדרש