ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

דרכה של ישיבת פתח תקווה

ע"י: ראשי הישיבה

במסמך זה מוצגת דרכה של ישיבת פתח תקווה ומטרותיה בידי ראשי הישיבה


 


מבוא:



כל ישיבה מוגדרת קודם כל על ידי היותה 'ישיבה' , ורק אחר כך על ידי כל גווניה המיוחדים
. לכן, קודם לעיסוק בדרכה המיוחדת של הישיבה יש לשוב ולשנן את המשותף לכל הישיבות, ואת הצד השווה שבהן, שבלעדיו אין הן יכולות לשאת את התואר ישיבה:



'ישיבה' פירושה קודם כל 'לעסוק בדברי תורה'
, במטרה להפוך את העיסוק בתורה לדבר המרכזי בחיינו. לכל בן ישיבה יש מטרה הכרחית לדעת היקפים גדולים החובקים את כל תחומי התורה. ישיבה היא מקום בו לומדים רק תורה, וזהו מרכז המחשבה והרגש. הישיבה נועדה להיות מעין תיבת נח, אליה נכנס כל הלומד כדי להגיע להתמסרות מוחלטת ללימוד תורה.


 


מסירות גמורה לתורה: אדם צריך לרוץ מחיל אל חיל ולהקריב מעצמו כל רגע ורגע על מנת ללמוד, ללמד, להתמיד, לא לבטל תורה ולא לחדול מבקשת העמקה בה. הישיבה היא מקום בו חיים באופן מיוחד, ומשעבדים את הזמן כולו לתלמוד תורה.


 


תלמידי החכמים ומורי התורה שבדור: כותרת מטרת הלימוד בישיבה היא לצמוח ולהצטרף לשלשלת מסירת התורה בעם ישראל. ראשה של שלשלת מיוחדת זו הוא גדולי תלמידי החכמים שבדור, אשר נושאים על שכמיהם את הוראת התורה ופסיקתה באומה. תחתיהם נמצאים מלמדי התורה ברמות שונות ובמקומות שונים. הישיבה רואה בתלמידי החכמים שבה ובאלה הלומדים בה לטווח ארוך את גולת הכותרת של קיומה.


 


גידול פירמידה של תורה: המציאות מלמדת כי בניגוד לעבר לומדים בישיבה גם בחורים רבים אשר אינם רואים את עתידם לאורך ימים ושנים בשלשלת מסירת התורה. גם לאלה מקום בישיבה, והישיבה רואה משימה עליונה בגידול אנשים אשר לאורך ימי חייהם יהיו קשורים בתורה, בלימודה ובקיומה, ויהיו שדרת הקיום של עולם התורה.


 


מידות: בישיבה מתקיים היסוד "נעשה אדם". ישיבה צריכה ליצור אדם שחי את המידות. לא שהוא כפוף להן, אלא שהן חלק בלתי נפרד מאישיותו. המידות הן הביטוי המעשי הן של דרך הארץ שקדמה לתורה והן של השפעתה המבורכת של התורה במפגשה עם האדם. דמותו של הלומד בישיבה היא דמות אדם בכל מידות מתוקנות, בעניינים שבין אדם לחברו ובעניינים שבין אדם למקום.


 


תפילה: התפילה צריכה לקבל מעמד שונה לחלוטין מהמקובל בעולם שמחוץ לישיבה, ולתפוס מקום מרכזי בחייו ובתחושתו הרגעית של האדם. התפילה היא הקשר המיוחד שבין ריבונו של עולם לבין אדם. הישיבה מטפחת באופן מיוחד את התפילה בכוונה ואת התפילות האישיות והפרטיות של כל אדם.


 


ומכאן ליחודה של הישיבה:


 


הרחבת המושג "תורה": מבית מדרשו של הראי"ה קוק למדנו כי המושג "תורה" שב להיות כפי שהיה קודם שנצטמצמה תורה לד' אמות של הלכה: תנ"ך ואגדה, אמונה ומוסר, ואבני בניין נוספות של תורה. הישיבה מקיימת שיעורים מסודרים בתחומים אלה, כדי להרחיב גבול התורה לכל מלוא רוחב הופעתה. בישיבה לומדים תנ"ך ואמונה, אגדה וחסידות, הלכה ומדרש, וכל אלה כחלק בלתי נפרד מתלמוד תורה ולא כתוספות בלבד.


 


רמת הלימוד: הלימוד בישיבה נועד גם להביא לידיעת התורה. ידיעת התורה נעשית על ידי עיסוק בעקרונות הלימוד, בקריאת דברי הראשונים והאחרונים וביכולת ניתוחם, בהסקת מסקנות וביכולת סיכום וארכון הנלמד. לימוד זה משפיע על ההטמעה והזכירה. הישיבה חותרת ליכולת הלומד להקיף סוגייה על בוריה, להיות מסוגל לעמוד על נושא הסוגייה, יסודות הדין שבהן, חשיבות הפרטים, ההבחנה בין עיקר למשני - ואת כל אלה לארגן בצורה מסודרת כדי לשאת עימו לזמן מרובה.


 


ניצול כל ימי השבוע - לצערנו הרב, בישיבות רבות הלימוד בסופי השבוע כמעט ואינו קיים. התלמידים נוסעים הביתה לשבת כבר ביום חמישי וחוזרים ביום ראשון, וכך נוצר מצב שהישיבה כולה נמצאת במצב ירוד דווקא סביב יום שבת קדש. אנו רואים לעצמנו מטרה להציל שלושה ימים אלו ולנצלם ללימוד במלואם, כולל ימי שישי, שבתות, מוצאי שבתות, וימי ראשון בבוקר.


 


הפנמת המשפט "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל" על שני מרכיביו:


מצד אחד: לא ניתן ללמוד תורה בעצימת עיניים. את התורה צריך ללמוד ברוחב, ע"י לימוד מעמיק של כל השיטות וכל הדעות. בניין נכון יתכן רק מתוך בחירה דקדקנית ושיקול דעת מעמיק מתוך כל האפשרויות, על מנת לבחור את הטוב ביותר, ולמצוא מקום אף לדעות הדחויות.


מצד שני: נדרשת הכרעה. אסור להישאר בשאלה פתוחה, בהבנת כל השיטות ללא מחויבות לאף אחת מהן. מטרתנו אינה לבחון את כל השיטות מהצד. אדם חייב לבחור את דרכו בנאמנות ודביקות למה שנראה כאמיתתה של תורה.


 


חיפוש אחר תורת ארץ ישראל: איננו יודעים עד תום מהי תורת ארץ ישראל, אנחנו יודעים רק כיוונים. אנו מחפשים מהי תורת ארץ ישראל, בין במישור הטכני של השבת התלמוד הירושלמי ומדרשי הלכה שנלמדו בא"י, ובין במשמעות הרוחנית היותר עמוקה של חיפוש התוכן שיהא "סולם מוצב וראשו מגיע השמימה".


 


הסתכלות כללית: לא יתכן לעצור בשאלה הפרטית - 'מה אני הייתי עושה במצב נתון זה או אחר', אלא חייבים לעסוק בשאלות ציבוריות מנקודת מבט של דמותה של מדינת ישראל (למשל : סוגיית פיקוח נפש - עפ"י ההלכה אסור לחלל שבת כדי להציל ממון כיוון שזהו אינו פיקוח נפש. אבל נשאלת השאלה - מה לגבי הפעלת משטרה בשבת ? האם נהפוך את יום השבת לעיר מקלט לפושעים?! או: היחס לנישואין אזרחיים בתפישה כללית ?) מה קורה כאשר בשאלה הלכתית תלויה דמותה של החברה והמדינה ?


הכרה בכך שישנם תהליכים רוחניים המתפתחים מחוץ לבית המדרש ומעורבות אקטיבית בתהליכים אלו. הישיבה רואה לעצמה כמטרה להכשיר את בוגריה לעסוק בהתמודדות על דמותה הרוחנית והתרבותית של מדינת ישראל. זוהי אחת הנקודות המיוחדות של הישיבה, ותפקידה המיועד בתחיית האומה בארצה.


 


עומק - היחוד של הישיבה איננו בפתיחות, כי אם בעומק הנוצר מגדלות נפש ההולכת ומתעשרת ונפתחת לאמיתות כולן. המטרה היא להביא את דבר ד' למציאות, להתחיל מתוך הקודש ומתוך הרוחניות ולצאת אל תוך המציאות כולה. אין לנו עניין עם פתיחות שאינה יונקת קודם כל מתוך התמסרות ללא גבולות לתורה, לאמונה ולרוחניות.


דברי הנביאים על המוסר הצדק החברתי, מקומה של הכוונה ופנימיות עבודת ד', והמשקל שהם נתנו למבנה הנכון של תורה, הם אחד היסודות המהותיים של הישיבה. התנ"ך איננו רק אחד מספרי הלימוד בישיבה אלא מעצב מרכזי בתפיסת העולם התורנית.


 


עבודת ד' - הישיבה שותפה בחיפוש אחר דרכי ההתחדשות המתמדת בעבודת ד', מתוך ייחוד הכוונות והמעשים לשמו יתברך, תוך הקפדה ובירור מתמיד בשאלה מה בין התחדשות לרפורמה ובין עגל למשכן. התחדשות זו נובעת מן המסורת ומכוחה, וממשיכה את מעשי ד' שיצרו מציאות של "בכל יום יהיו בעינך כחדשים".


 


למה בפתח תקווה ?


חלק גדול ממוסדות התורה שלנו מצוי במקומות מרוחקים, ומטמיע מאוד את ההכרה של "הווה גולה למקום תורה". ההתרחקות ממקום הישוב ללימוד תורה מסייעת אמנם להתרכזות בלימוד, אולם אליה וקוץ בה: היא מרגילה את הלומד לכך שהתורה היא מחוץ לחיים, ושהיא מחייבת התרחקות. לפיכך, בשעה שאדם עוזב את הישיבה הפער בין ה"חיים" לבין ה"תורה" ניתן בקושי רב לאיחוי. לא זו בלבד, אלא שהתורה עזבה את מרכז הארץ ולא התנחלה בתודעת האומה הישראלית.


לפיכך, ישנה חובה לטפח גם את שיבת התורה למרכז הארץ. הדבר משפיע בראש ובראשונה על לומד התורה. הוא לומד במקום בו ה"תורה" וה"חיים" קשורים זה בזה, גם מבחינה מעשית, אולם גם מבחינה תודעתית. ישיבת פתח תקווה מטפחת באופן מתמיד את העיסוק בסוגיות הציבור, ובקשר שבין האומה הישראלית בכללה לבין תורת ישראל. מעבר לזה, הוא שותף בהבאת אור התורה למרכז היישוב.


חלק בלתי נפרד מהישיבה הוא המחויבות הקהילתית. הישיבה רואה בקהילה את המקום ממנה היא נוצרה ואליה היא מחויבת. מדובר במחויבות קהילתית רחבת היקף - למן המחויבות לענייני צדק, דרך המחויבות לענייני חסד, ועד למחויבות לבניית הקומות היותר גבוהות של תורה ואמונה. חזונה של הישיבה הוא שהיא תיהפך ביום מן הימים למקום לימוד תורה לציבור הכללי במרכז הארץ. בחורי הישיבה ואברכיה מחויבים קהילתית ועוסקים בפעילות קהילתית כחלק אינטגרלי מלימוד התורה שלהם.


מכל זה מצטיירת דמותו של הבחור בוגר הישיבה. מטרת הישיבה היא "שתהא שלהבת עולה מאיליה". אין שום מטרה לשעבד את האדם לרבותיו, ויחסה של הישיבה לכל תלמיד הוא כאל בריאה חד-פעמית, הנתבעת להביא את הברכה שלה לעולם בנוסחה המיוחד והיחיד. המטרה היא להצמיח אנשים שיהיו כל אחד אדם בפני עצמו עם אופי עמוק וייחודי לחלוטין. "נעשה אדם" - אדם בעל אמת פנימית הבוחר את דרכו בהתאם לדברים שהוא מזדהה איתם. ברם, אדם זה יהיה גם עובד ה' באופן אישי ופרטי, וגם מוכשר לרומם את מדינת ישראל ולקרבה לדמותה הרצויה.


כל זה כפוף להשתעבדות, למסירות נפש, להשקעה מתמדת וללימוד אינטנסיבי ובלתי פוסק. "הבו גודל לאלוקינו". רק כך אפשר לבנות את הדברים, את היסודות הגדולים שלאחר מכן מאפשרים, מתוך גדלות אישית רוחנית-תורנית, גם התמודדות על דמותה הרוחנית של מדינת ישראל, עשיית חסד פרטי וציבורי, והמשך דבקות בתורה גם אחר עזיבת הישיבה.


 

 

 

בית המדרש