ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

בשלח - יתרו: ניסים ותלונות

ע"י: הרב שי פירון

המאמר דן בתופעת התלונה של עם ישראל למרות הניסים הגדולים

 


חלקה הראשון של פרשת בשלח, שונה באופן מהותי מהחלק השני. החלק הראשון "כולו אומר שירה". הוא מבטא את גודל השעה ועצמת  הרגשות שבאה לידי ביטוי עם יציאת העם ממצרים.  שירת הים הינה ביטוי נשגב לשיא המביא לידי ביטוי אמונה ויראה כאחד: " וירא ישראל  את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה'  ויאמינו בה' ובמשה עבדו".


אולם, עם סיום השירה, מתהפכת האוירה מקצה אל קצה: ""וילונו כל עדת  בני ישראל  על משה ועל אהרון במדבר".  מתחילה סדרת אירועים כשהביטוי המרכזי בה הוא "תלונה". קשה להבין איך תתכן התדרדרות כה בוטה. כיצד יתכן שינוי כה גדול במערכת היחסים שבין העם לבין  הקב"ה. המשבר החריף בא לידי ביטוי  בדברי משה: "עוד מעט וסקלוני".


ראיה מעמיקה עלולה לחשוף הבנה מחודשת גם ביחס לחלק הראשון שבפרשה. ראשית, יש לזכור את הפס' הראשון בפרשה:  "ויהי בשלח פרעה  את העם ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".  גם בהמשך הפרשה, בשעה שפרעה וחילו קרבים אל בנ"י, לא מתגלה העם בתפארתו: " וישאו בני ישראל את עיניהם  והנה מצרים נסע אחריהם ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה'. ויאמרו אל משה המבלי אין  קברים  במצרים לקחתנו למות במדבר...כי טוב לנו עבד  את מצרים  ממתנו  במדבר". חשוב: כל זה נאמר לאחר עשר המכות בהם הפליא ה' במצרים!


על רקע שרשרת האירועים עימה אנו נפגשים בפרשה,  בולטת תגובתו של ה'.  כל תלונה נענית בנס. כנגד התלונה שעל שפת הים נאמר: "נטה ידך על הים ובקעהו". כנגד התלונה במרה נאמר: "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים". כנגד התלונה במדבר סין נאמר: "הנני  ממטיר  לכם לחם מן השמים". כנגד התלונה ברפידים נאמר: "עבור לפני העם ... והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם".  עובדה זו בולטת  על רקע  תגובות ה'  בפרשת  במדבר.  פרשת  המתאוננים והמתאוים  מסתיימות בכי רע.  בתבערה  בערה בם אש ה', ובקבורת התאוה קברו את  המתאוים. בעקבות מעשי המרגלים  נענשו בארבעים שנות  נדודים.  על מה ולמה נפרשת בשלח, נענתה כל תגובה בנס ובספר במדבר בעונש קשה?


בראשית מסעו של העם ממצרים, דומה העם לילד.  כשתינוק מתלונן, האבא והאמא מגיבים ברכות ובנועם. הם מבינים שכדי לבנות תהליך חיובי, אין להעניש ולהוקיע. בשלבי ההתבגרות, כאשר נתקלים במהלך קבוע של תלונות אין לנו אלא להעיר ומתוך כך, להאיר .  לפיכך, בפרשת בשלח, בשלבים הראשונים בהם צועד העם מבית עבדים, יש להתמודד עם השינויים  המנטאליים  העוברים על העם. לבני ישראל נפש של עבדים. עליהם להשתחרר מפחדם של המצרים, לבטוח בה' ולצעוד קדימה. חששותיו של העם נובעים ממצוקה רוחנית, מקלקול נפשי. לכן, הנס מהוה תגובה חינוכית הולמת.  בפרשה הבאה, בפרשת יתרו, מגיע  תהליך  עיצובו  של העם לשיא חדש. עתה, יש לצרף ליציאה  מבית עבדים לחרות, משנה אידאולוגית סדורה.


מכאן נובע ההבדל הגדול שבין התלונות שבפרשת בשלח לתלונות שבספר במדבר. התלונות של ספר במדבר אינן לגיטמיות. לפיכך התגובה האלוקית קשה וחדה.  העם עבר תהליכי  עיצוב  ואי אפשר לקבל תלונות גורפות.


כמה ניסים, גלויים ושאינם גלויים, נתרחשו בחמישים השנים האחרונות.  אולם לכל נס נתלוו תלונות רבות. "וילונו העם" - על כל פרט ופרט. על מיעוט העולים ועל ריבוי העולים. על גבולות צרים  שאינם מותירים מרחב מחיה ועל  גבולות רחבים המשחיתים את נפש חיילנו. על צנע  וחיסכון ועל מתירנות ובזבזנות. ולכל תלונה - נס.  אפי'' על חגיגות יובל מתחולל ויכוח  ומן הסתם גם כאן יתרחש נס והאירועים יתנהלו בסדרם. כדי שלא להתקל בתגובות הדומות לאלו שבספר במדבר, מוטלת עלינו החובה ליצור תשתית רוחנית ראויה. אמנה אידאולגית המאחדת את החברה הישראלית.  רק כך אפשר יהיה להוביל את החברה קדימה. להשתחרר מקיטורים ומתלונות, ספיחי אלפיים שנות גלות, ולהתקדם קדימה.


 


 


 


 


 


 

 

 

בית המדרש