ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שלח עמי - ויעבדוני: לפרשת בשלח

ע"י: הרב שי פירון

עלינו לחוש באחריות הגדולה המוטלת על כלנו. דמותה היהודית של מדינת ישראל חשובה בעיננו ומשום כך עלינו ליטול יוזמה, לישב על המדוכה ולהשתדל לקרב עולים רבים ככל האפשר. קליטתם הרוחנית של העולים רק החלה. משנתפזרו ערפילי השמחה והתרוממות הרוח הגיע שעת האמת. חסד גדול עשה עמנו ה´. מימי משה ועד ימינו נשמעת הקריאה: "שלח את עמי". עלינו מוטלת החומה לחבר ראשית לאחרית: "ויעבדני".

בעיצומו של המאבק לשחרור לאומי עומד משה לפני פרעה ומכריז: "שלח  את  עמי ויעבדני". מאז, הפך משפט זה סימן למאבק לשחרור לאומי.  חזון קיבוץ הגלויות המובא במלואו בדברי יחזקאל הנביא:

"לכן הנבא  ואמרת  אליהם  כה אמר ה' אלוהים  הנה אני פתח את  קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל  אדמת ישראל" מכאן, שקיבוץ גלויות הינו אחד מהסימנים המובהקים לתהליך הגאולה, "בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס".

בשנותיה הראשונות של המדינה נאבקנו לשחרורם של אחינו שמעבר למסך הברזל. מאבק ציבורי רחב היקף, חוצה יבשות ומאחד גופים ציבוריים שונים הוכיח ש"כל ישראל ערבים זה לזה".

זכינו, ורוב המחיצות נפלו. זכינו, ורוב היהודים הגיעו לארץ הקודש. אולם, דוקא מארצות רווחה, דווקא מארצות המערב לא זכינו לעליה ברוכה. השפע הכלכלי גורר ניתוק ותחושה כאילו התמיכה הכלכלית במדינת ישראל פוטרת מחובת העליה לארץ. קללת הגלות אינה רק בהתנכלות של הגויים לעם ישראל. קללת הגלות היא גם בפגיעה הרוחנית בעם:

"עד שלא  נגאלו ישראל ממצרים  היו יושבים בפני עצמם והשכינה בפני עצמה, וכיון שנגאלו נעשו

הומניא אחת" (איכה רבה) ועוד: "כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה".

שיבת ישראל לארצו, הינה תנאי יסודי בהשבת הבריאות  הרוחנית לעם ישראל. בשנותיה הראשונות של המדינה, עמדה העליה במוקד העשיה. קליטתם של רבבות עולים תוך נסיון ליצור תרבות ישראלית אחת, הוביל לקשיים רבים עימם אנו מתמודדים עד היום. דומה היה שסוגיית העליה חלפה מן העולם ואנו נותרנו עם המצוקות, הנזקים והפצעים המגלידים שנוצרו בעקבות סוגיית הקליטה בשנותיה הראשונות של המדינה.

והנה, התחדשה העליה. רבבות עולים הגיעו מברה"מ ומאתיופיה, וסוגית קליטת העליה התחדשה. בתחילה לוותה העליה בתחושת אופריה  ושמחה  עילאית. חזון הנביאים חזר לתפוס מקום מרכזי בעולמנו. אולם, אט אט החלו להשמע ספיקות ביחס לתועלתה וביחס למקומה של תנועת העליה. היו מי   שראו בעליה מכשול גדול: ראשית - מוקד לפשיעה ולתרבות זרה ומסוכנת. שנית - שאלת יהדותם של חלק (ניכר?!) מהעולים הציבה סימני שאלה בדבר סכנת ההתבוללות.

יש הדורשים להתעלם משאלת יהדותם של העולים. כרגע, אין פתרון. רבש"ע, יורה לנו את הדרך. הבעיה גדולה וסבוכה ולנו אין יכולת לפתרה.  בלשונו של הרב י. אריאל (תחומין יב' ענמ' 83) :"מי שהביא לנו את העליה הברוכה הזאת, יפתור את בעיותיה בעתיד."

התפיסה השניה טוענת שהשעה קשה ויש צורך להתמודד עם השאלה עתה שמא תתפשט ההתבוללות והנזק יהיה קשה.

יש הנוטים להשוות את תקופתנו לתקופת עזרא. יש בכך סכנה משום שחששותיו של עזרא נובעים מהיחס שבין תקופת שיבת ציון לבין  ראשית תקופת השופטים. בראשית תקופת השופטים אנו מוצאים במפורש תופעה של התבוללות:"ובני ישראל  ישבו בקרב  הכנעני החתי  והאמרי והרזי והחוי והיבוסי. ויקחו את בנותיהם להם לנשים, ואת בנותיהם נתנו לבניהם  ויעבדו את אלוהיהם" . לעומת זאת, נחמיה, חושש מתופעה אחרת. הוא משווה את תקופת לתקופת שלמה בה מצינו ששלמה נשא נשים נכריות. כאן, לא המצוקה של ראשית הדרך מעכבת אלא החוסן והחוזק.

תקופתנו שונה הן מראשית ימי השופטים והן מהחוסן והעצמה שבימי שלמה. לפיכך, נראה שאין להשוות במדויק את תקופת עזרא ונחמיה לתקופתנו.

עלינו להתיישב ולמצא פתרונות הלכתיים לשאלות הגיור. יש לראות בתהליך הגיור מנוף רוחני לקליטת העולים. לענ"ד, הגיור עלול להיות תריס בפני הפורענות החברתית המתרגשת ובאה. יתכן, ומצוקות הקליטה קשורות גם בשאלת  הזהות הדתית. למניעת ספיקות יצויין: אין ספק שכל גיור צריך להעשות על פי קריטריונים הלכתיים, כמקובל , ועל פי הנחיות גדולי הדור.

עלינו לחוש באחריות הגדולה המוטלת על כלנו. דמותה היהודית  של מדינת ישראל חשובה בעיננו ומשום כך עלינו ליטול יוזמה, לישב על המדוכה ולהשתדל לקרב  עולים רבים ככל האפשר. קליטתם הרוחנית של העולים רק החלה. משנתפזרו ערפילי  השמחה והתרוממות הרוח הגיע שעת האמת.

 חסד גדול עשה עמנו ה'. מימי משה ועד ימינו נשמעת הקריאה: "שלח את עמי". עלינו מוטלת החומה לחבר ראשית לאחרית: "ויעבדני". 

 

 

בית המדרש