ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

"כך עלה במחשבה לפני" - על שכר, עונש והמחשבה האנושית

ע"י: אברמי גרוס

המאמר דן בהנהגות השונות של הקב"ה. המאמר פורסם בכתב העת של הישיבה ´פתיחתא´ בחוברת י"א.

א. פתיחה

ב. "חלקם בחיים"

ג. שתוק! כך עלה במחשבה לפני

ד. עשרת הרוגי מלכות

ה. "אם הם כמלאכים אנו כבני אדם"

 

 

א. פתיחה

לא חסרות דמויות מרכזיות בתנ"ך ובמדרשים שקבלו על הנהגתו של הקב"ה: אברהם, איוב, דוד הן רק דוגמאות לכך[1], חלקם נענו וחלקם לא זכו לתשובה. אך ברור שהדמות שמתעמתת באופן הבולט ביותר עם החלטותיו של הקב"ה, היא משה רבינו. משה היה בדרגת הנבואה הגבוהה ביותר: "פה אל-פּה אדבר-בו, ומראה ולא בחידֹת, ותמונת ה' יביט"[2], ומשום כך היה ביכולתו לפנות אל ה' בכל עת ובכל אשר יחפוץ. משה, שהתמודד באין ספור מצבים קשים במשך ההליכה במדבר, מצא עצמו עומד לא פעם מול זעמו של הקב"ה, בנסותו להציל את העם מכליה. כאשר משה עולה לקבל את התורה מאת הבורא, הוא הגיע לשיא היכולת האנושית - גם בנבואה וגם בשכל.

במאמר ננסה לעמוד על גדולתו של משה רבינו כנביא, במעמד מיוחד זה, ביחס למלאכים. לאור זאת נפרש את התמודדותו של משה בשאלת שכר ועונש, ונשליך מכך לחיינו אנו. עוד נתעסק בגבולות האדם כבשר ודם, ואף ניגע במעט ביכולתם של המלאכים להבין את מעשי הקב"ה.

את מעלת משה נבאר באמצעות ניתוח של שני סיפורים דומים המבוססים על סיפור מותו של רבי עקיבא, שמובא בברייתות שני מקורות בש"ס. בשני מקורות אלו ההתיחסות נעשית על ידי דמויות שונות. הברייתא הראשונה מספרת על תגובתם של המלאכים, ואילו השנייה מתעסקת בתגובתו של משה. תגובתם של אלה הינה זהה, בשני המקרים הם זועקים: "זו תורה וזו שכרה?". אלא, שישנו הבדל עקרוני בתשובות שנותן הקב"ה לכל אחד מהם. למלאכים משיב הקב"ה "חלקם בחיים" ואילו למשה רבנו עונה "שתוק! כך עלה במחשבה לפני".

עוד לפני שנעמוד על ההבדל העקרוני שבין שתי תשובותיו השונות כל כך של הקב"ה, נבאר כל מדרש בפני עצמו.

 

ב. "חלקם בחיים"

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב"אחד" עד שיצתה נשמתו ב"אחד". יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך ב"אחד".

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: זו תורה וזו שכרה? "ממתים ידך ה' ממתים וגו" אמר להם: "חלקם בחיים". יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא (ברכות סא, ב).

תשובתו של הקב"ה למלאכים היא עניינית, אך עם זאת לא מובנת. המלאכים שואלים האם זהו השכר הראוי לאדם גדול כרבי עקיבא, הרי "ממתים ידך ה' ממתים"[3]- מידך היה לו למות ולא בידי בשר ודם[4]. תשובתו של הקב"ה היא מהמשך המזמור:"חלקם בחיים". תשובה זו נצטרך להבין.

נביא את דברי המהרש"א בחידושי אגדות:

א"ל חלקם בחיים וכו': אמר חלקם בלשון רבים. רוצה לומר חלק של כל הצדיקים ושכרם לא יהיה בעולם הזה רק בארץ החיים... שהצדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בגן עדן... והרשע נוטל חלקו וחלק הצדיק בגהנום...

והשתא על מה שאמרו מלאכי השרת "וזו שכרה?" השיב להם הקב"ה חלקם של רשעים, שהמיתו אותו. שיש להם בגן עדן - שהוא ארץ החיים, יהיה שכרו (מהרש"א יב, א ד"ה "אמר ליה").

הקב"ה מסביר למלאכים שיש חישוב של שכר ועונש שאותו הם לא שקללו. אמנם נראה שרבי עקיבא לא קיבל את המגיע לו. אלא, שאין זה כך, שהרי לא רק שהוא יקבל בסופו של דבר, אלא שהוא גם יקבל שכרם של אותם עכו"ם שסרקוהו במסרקות של ברזל, רק ששכר זה יינתן לו בעולם הבא. לכן, כששאלו המלאכים "הזו שכרה של תורה?" השיב להם הקב"ה שכן, "חלקם בחיים". דהיינו, שר' עקיבא יקבל את חלקם של העכו"ם בעולם הבא - עולם החיים, והם יקבלו את חלקו בגהנום. אלו שכרו של רבי עקיבא ועונשם של העכו"ם.

המהר"ל בתפארת ישראל מפרש:

...לכך היו גוברים עליו בעולם הזה, כי עכו"ם אין חלקם רק בעולם המורגש ואין להם כלל חלק בעולם הנבדל והם הפך לרבי עקיבא וחבריו כי אלו אין להם חלק בעולם הנבדל ולרבי עקיבא אין לו חלק בעולם המורגש, לפיכך היו גוברים עליו והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל כי הם הפכים לרבי עקיבא (תפארת ישראל פרק סג).

המהר"ל מתרץ את עצם היכולת של העכו"ם לגבור על רבי עקיבא. לרבי עקיבא אין כל חלק בעולם הזה, על כן אין לרבי עקיבא צורך לקבל שכר גשמי כלל. לעומתו, העכו"ם הם כולם "בחינת עולם המורגש", ואין להם תפיסה כלל ועיקר בעולם הבא. העכו"ם, על דרך העולם, מצליחים לגבור על רבי עקיבא בעולם המורגש. לעומתם, רבי עקיבא כבר שייך לארץ החיים, מה שמתבטא בכך שסורקים ממנו את בשרו - את גשמיותו.

ניתן לקחת את פירושו של המהר"ל לענייננו אנו, ולפרש שתשובתו של הקב"ה למלאכים היא בעצם הנהגת העולם. המלאכים חשבו שאין הבדל בין שכר בעולם הזה לשכר בעולם הבא. אדם שמקיים את רצון קונו בעולם הזה צריך שחייו בעולם הזה יהיו בהתאם, ובוודאי מיתה משונה ואכזרית אינה ראויה. בנוסף,מסביר להם הקב"ה "חלקם בחיים" - שכרם של רבי עקיבא וחבריו הוא "בעלמא דאתי" דווקא. עוד מסביר הקב"ה שרבי עקיבא וחבריו לא יכולים לגבור על העכו"ם בעולם הזה, משום שאין תשלום שכרם בעולם הזה כלל, הקב"ה אינו חורג מדרך הטבע לעזרתם. לעומתם, העכו"ם שכל שכרם בעולם הזה גוברים על רבי עקיבא. על כן שאלת שכרה של לימוד תורה "בהאי עלמא" אינה רלוונטית.

 

ג. "שתוק! כך עלה במחשבה לפני"

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבש"ע, הראיתני תורתו, הראני שכרו. אמר לו: חזור לאחורך. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? א"ל: שתוק! כך עלה במחשבה לפני (מנחות כט, ב).

כשמשה רבינו שואל את אותה השאלה, עונה לו הקב"ה בחריפות "שתוק!". נצטרך להבין למה הקב"ה לא עונה למשה על שאלתו, האם משה אינו ראוי לכאורה לקבל תשובה, ומה עניין "כך עלה במחשבה לפני".

העין יעקב מבאר לאור פירוש המהרש"א:

...על מה ששוקלין בשרו במקולין השיב ג"כ כך עלה במחשבה לפני. ע"ד שכתבו המפרשים הטעם, שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה לפי שעלה במחשבה לברוא במידת הדין. ולפי שראה שאין יכול להתקיים שיתף מידת הרחמים לדין. מה שאין כן בצדיקים נידון הכל בדין לבד כדי שלא יתבטל המחשבה (עין יעקב מנחות נז, א ד"ה "מצאו לקב"ה").

לפי העין יעקב, תשובתו של הקב"ה למשה נובעת ממידת הדין, המידה שבה ברא הקב"ה מלכתחילה את עולמו. לאחר שראה הקב"ה שלא יהיה קיום לעולמו רק במידת הדין, עירב גם את מידת הרחמים.[5] אך בכל זאת שמר הקב"ה את מידת הדין לקרוביו. מותו של רבי עקיבא נובע דווקא מקרבתו לקב"ה, לו היה אדם פשוט הוא לא היה זוכה ליחס כזה מהקב"ה. רק צדיקים כמו רבי עקיבא וחבריו זוכים שהקב"ה ידקדק בהם במידת הדין, מחשבתו המקורית של הקב"ה בבריאת העולם. "לפי שעלה במחשבה לברא במידת הדין".

ר' נחמן מפרש עניין זה באופן אחר:

...אבל בהחלל הפנוי מכל כביכול כנ"ל אין שם שום דיבור, ואפילו שכל בלא אותיות כנ"ל. ועל כן המבוכות הבאים משם הם בחינת שתיקה. כמו שמצינו במשה כששאל על מיתת רבי עקיבא: זו תורה וזו שכרה? השיבו לו: שתוק כך עלה במחשבה. הינו שאתה צריך לשתוק ולבלי לשאול תשובה ותירוץ על קושיא זו, כי כך עלה במחשבה, שהוא למעלה מן הדיבור, על כן אתה צריך לשתוק על שאלה זו, כי הוא בבחינות עלה במחשבה, שאין שם דיבור לישב אותה. כמו כן אלו הקושיות והמבוכות שבאים מחלל הפנוי שאין שם דיבור ולא שכל כנ"ל, על כן הם בבחינת שתיקה, וצריך רק להאמין ולשתוק שם. ועל כן אסור לכנוס ולעיין בדברי האפיקורסות והמבוכות אלו כי אם צדיק שהוא בחינת משה כי משה הוא בחינת השתיקה שהוא למעלה מן הדיבור (ליקוטי מוהר"ן סד, ג).

עולה מדברי ר' נחמן שהסיבה שמשה היה צריך לשתוק ולא להרהר אחר מעשיו של הקב"ה אינה נובעת מחוסר יכולתו של משה, אלא דווקא מתוך דרגתו הגבוהה. משה היה יכול לשתוק ועל ידי כך להאמין - שזוהי הבנה בנפש. אך כאשר ניסה להבין בדרך הדיבור לא ענה לו הקב"ה בחריפות כלל, אלא גילה לו "שתוק", בכדי שיוכל להבין את ש"עלה במחשבה לפני".

ר' נחמן מלמד אותנו שיש מקרים ש"הם בבחינת שתיקה, וצריך רק להאמין ולשתוק שם". כאשר אנו מגיעים לשאלות בדרכיו של הקב"ה והנהגתו בעולם, עלינו להתפלל ולזעוק כלפי שמיא, אך אל לנו לחשוב שנבין תמיד את מהלכו של הקב"ה. נותר לנו אך לשתוק, ואולי נזכה שנעלה ל"בחינת השתיקה שהוא למעלה מן הדיבור" ונבין את הנהגתו יתברך מתוך השתיקה דווקא.

המהר"ל בוחר להסביר את השתקתו של משה באופן אחר:

...כי רבי עקיבא כאילו היה מסולק לגמרי מן העולם הזה, ואין לו חלק בעולם הזה הוא עולם המורגש... ולא כן משה רבינו ע"ש שהוא היה שולט בעולם הזה, והא עיקר בעולם המורגש כמו שהתבאר ולא על ידי רבי עקיבא שאין חלקו בעולם המורגש וכאילו היה נבדל ממנו. ועד שאמר לו "כך עלה במחשבה" כי הסדר מחייב שכך סידר ה' ית' כי השגת רבי עקיבא הוא יוצא חוץ מן הסדר... וזה לא שייך אל התורה שהיא סדר ה' יתברך (תפארת ישראל פרק סג).

לפי פירוש זה מעמדו של משה רבנו שונה משל רבי עקיבא, ולכל אחד מהם הייתה מטרה אחרת בעולם. מטרתו של משה הייתה להוריד תורה לעולם הזה, ולכן צריך שיהיה לו קשר עם העולם הזה. ואילו מטרתו של רבי עקיבא היא דווקא בתחום התורה שבעל פה ולא בעולם הזה. כאשר משה שואל את הקב"ה למה הוא לא נותן את התורה על ידי רבי עקיבא עונה לו הקב"ה את אותה התשובה: "שתוק! כך עלה במחשבה לפני" - אין לך התעסקות בשאלות כאלה. זוהי התעסקות בהחלטות שלא קשורות כלל לעולם הזה.

כאשר רואה משה רבינו את רבי עקיבא בזמן לימודו תש כוחו, וכשעונה רבי עקיבא לתלמידיו "הלכה למשה מסיני" נתיישבה דעתו של משה. וצריך לברר אם כן למה למרות שנתיישבה דעתו של משה, דורש הוא מאת הקב"ה שייתן תורה בידי רבי עקיבא ולא בידיו. לאור הדברים שנאמרו לעיל ניתן לפרש שחששו של משה היה בכך שראה תורה שלא הכיר, ולכן עלה בליבו שאולי אין זו אותה תורה, ושניתנה תורה אחרת במהלך הדורות. ותש כוחו שחשב שאין הוא ראוי לקבל את זאת התורה השנייה. וכשענה רבי עקיבא לתלמידו שהתשובה לשאלתו היא שיש לנו מסורת מיד ליד ממשה רבינו, הבין משה שזוהי אותה תורה. לאחר שנתברר שזו היא אותה התורה, ואף על פי כן אין משה יכול להבין את הנאמר, שואל משה את הקב"ה אם יש לך אדם כזה בעולמך, שלומד מכל קוץ וקוץ שבתורה, למה שלא תיתן תורה על ידו. בתשובתו, הקב"ה מסביר שיש פה גם עניין של שתיקה, של קבלה שלמה. משה צריך להבין שתורתו של רבי עקיבא אינה נחלת הכלל, אלא של רבי עקיבא וחבריו בלבד, ולכן הוא לא היה יכול לתת את התורה. אולי בשל כך לא נשתייר מכל תילי התילין של ההלכות שאותם חידש רבי עקיבא אפילו קוץ אחד.[6]

אפשר שגם שתיקתו של אהרן, כאשר מתו שני בניו ללא סיבה רציונאלית, באה מאותו מקום. לכאורה מותם היה הפך הצדק והאמת, אך בכל זאת "וידֹם אהרן"[7], מתוך ההבנה ש"מתחיל (הפורענות) בצדיקים בעבור שיקחו הרשעים מוסר"[8]. כלומר, אהרן קיבל שבניו מתו בגלל הגיון א-להי שאינו יכול להבין.

 

ד. עשרת הרוגי מלכות

המדרש מקנה לנו הסתכלות חדשה על שכר ועונש לצדיקים:

"שלח (הקיסר) אחר רבן שמעון בן גמליאל וחבריו ואמר להם מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו? אמרו לו חייב מיתה. אמר להם אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו למה. אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף דכתיב "וימכרו את יוסף"[9]. אמרו לו אם אחי יוסף מכרו אחיהם אנו מה פשענו ולמה תהרוג אותנו. אמר להם אם היו אחי יוסף היום בחיים הייתי תופשם ועושה בהם דין, עכשיו שאינם בחיים אעשה בכם דין שאתם שקולים כאחי יוסף במכירתו. אמרו לו תן לנו זמן שלשה ימים עד שנדע אם גזרה זו באה מן השמים נקבל עלינו דין שמים. נתן להם זמן שלשה ימים... באותה שעה (שר' ישמעאל כ"ג) הזכיר את השם קבלתו רוח סערה והעלתה אותו לשמים, וכיון שעלה פגע בו מטטרון שר הפנים, אמר לו ישמעאל בני כך שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת עשרה מחכמי ישראל מסורין למלכות. כיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא את חביריו בתענית ובתפלה, אמרו לו מה בידך, אמר להם לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם, שגזרה זו מלפני הקב"ה" (אוצר המדרשים "עשרה הרוגי מלכות" עמ' 444).

המדרש מבאר שעשרת הרוגי מלכות[10], ובכללם רבי עקיבא, נהרגו במיתה משונה ככפרה על מכירת יוסף. כלומר, הרוגי המלכות באו לכפר על כתם היסטורי שדבק בעם ישראל. לפי זה, באמת אין מותו של רבי עקיבא בא כעונש על מעשה כלשהו. אדרבה, דווקא מתוך שלמותם של רבי עקיבא וחבריו ראויים היו להחליף את בני יעקב ולתקן את העוולה. ובאמת, בסופו של דבר הם קיבלו על עצמם את הגזירה ואף שמחו על כך.

המדרש נותן לנו הזדמנות לבחון את הממד המטאפיזי של מושגי שכר ועונש. וגם את מבטו - הבנתו של המדרש בחשיבות הכלל-ישראלית, אפילו לאורך ההיסטוריה. העונש שהקב"ה מטיל על כלל ישראל הוא בעצם איבוד גדולי הדור. על ידי זה מתכפר חטא מכירת יוסף, מעשה שנעשה עוד לפני הווייתנו כעם. למרות שאחי יוסף ביקשו סליחה[11] ואף הוא מצידו סלח להם[12], הקב"ה, ברחמיו הרבים, מגלגל שהעם כעם יגיעו לשלמות.

 

ה. "אם הם כמלאכים אנו כבני אדם"

בעזרת הפירושים השונים ניתן לעמוד על ההבדל שבין התשובה שנתן הקב"ה למשה לזו שניתנה למלאכים. לענ"ד, יסוד ההבדל נעוץ בעצם מטרת האדם בעולם.

אדם, בהגדרתו מוגבל לזמן ומקום[13], לכן אין ביכולתו להבין את עניין השכר והעונש שהם מעל למושגי הזמן והמקום. כאשר עלה משה למרום כדי לקבל את תורתנו הקדושה הוא קיבל הזדמנות חד פעמית להשתחרר מהמוגבלות שלו כבשר ודם, ולכן ראה את שעתיד להיות. אך גם את משה, למרות הדרגה הגבוהה אליה הגיע, הקב"ה השתיק, כאשר ניסה להבין בכלים אנושיים את ההנהגה שמעל לזמן. הקב"ה אמר למשה לשתוק ולהקשיב, במקום לנסות לחשוב להבין. ומוסיף ומדגיש הקב"ה ש"כך עלה במחשבה לפני", כלומר זאת מחשבתו של הקב"ה, שהיא לא כחשיבה האנושית.

כאשר הקב"ה מנהל את אותו הדיון עם המלאכים, נכנסים המלאכים לחישובים של שכר ועונש[14]. חישובים של שכר בעולם הזה ביחס לשכר בעולם הבא, כי למלאכים, בשונה מהאדם, יש תפיסה בדברים הנ"ל שהרי הם לא כבולים לזמן ולמקום. הקב"ה נצטרך להראות למלאכים שיש חילוק עקרוני בין העולם הזה לעולם הבא, ואין בין שכר "בעלמא דשקרא" לשכר "בארץ החיים".

הגמרא,[15] לענ"ד, מלמדת אותנו ע"י ההבדל הבולט שבין שני הסיפורים והתשובה הכל כך נחרצת שמקבל משה, כשהוא מנסה להבין את עניין שכר ועונש, שאין לנו רשות להתעסק כלל בנושאים אלו. אפילו משה ש"לא קם בישראל כמותו", לא זכה להבין את הנהגת השכר ועונש בעולם. בשכלנו היינו חושבים שבמיוחד רבי עקיבא היה צריך לקבל את כל השכר הפוטנציאלי בעולם הזה ובעולם הבא. אך דווקא רבי עקיבא צריך היה לקבל על עצמו עול מלכות שמים בזמן שסורקים את בשרו. קל וחומר אנו שלא זכינו להגיע לדרגת כנף מעילו של משה רבינו, ולא עמדנו במחצית מהנסיונות של רבי עקיבא, צריכים לקבל על עצמנו את היסורים הבאים עלינו. כל זאת בידיעה שאין אנו יכולים להשיג שכלית את הנהגתו של הקב"ה, ואם ננסה - אפילו "שתוק!" לא נזכה לשמוע. "וצריך רק להאמין"[16].

 

 

לסיכום נביא את דברי הרב קוק:

 

החיים בכלל הם מחוברים ממחזות שונים, מחזות של צער ושל שמחה, יגון וששון, שרק בהתמזגם הם מקבלים את תכונתם האמיתית, ששם חיים יקראו להם... מי שלא ידע את גדולת ערך החיים בכללם, וכמה גדולים הם במושגם העמוק של האושר והשמחה לפי האמת הנצחית, הוא כשיסתכל על חלק אחד של צער ויגון ישתומם על מעשה ד'. אבל החותך חיים ב"ה, שלפניו נגלו כל צפוני החיים לכל עמקם אורכם רוחבם וגובהם, הוא יודע שאותו החלק של הצער שנראה נורא מאד, אינו כ"א כערך גרגיר החרדל והמלח הבא לתבל את הקדרה שמבלעדיה הייתה מחוסרת תבלין. ע"כ הפתרון השכלי, למה צריכה העמדת התורה בישראל להביא יחידי סגולה למצב מחריד ואיום של קבלת ייסורי גוף נוראים כזה, זו תורה וזו שכרה? התשובה האלוהית, הרחבה מני ים, היא שהוא נערך יפה מאד לפי ערך חלקם בחיים. ואם לכונן המזג של הטובה הנפלאה הקיימת והארוכה, שתהיה ניכרת בהכרת החיים בהשקפה מפולשת, צריכה למצב של גרעין מר כזה הנורא מאד בהיותו נערך לבדו, נדע כמה ענוגים דשנים ומעודנים הם החיים, "מה יקר חסדך אלוהים (עין איה ברכות ב' רלג).

 

הרב קוק שהגדיר את משה כנביא היחיד שבכוחו גם החכמה[17], מבאר שלמרות דרגתו הגבוהה, אין הוא מבין את הקב"ה בעניין שכר ועונש. לכן מלמד אותו הקב"ה דרך הסתכלות חדשה: בעינינו אמנם הדברים נראים לא הוגנים נקודתית, אך זאת רק בהסתכלות מצומצמת ואנושית שלנו. אנו צריכים לדעת שיש עוד נתונים רבים שתלויים בחישובים א-להיים, חישובים שיוצאים מהגדרת הזמן והשכר שאנו מבינים. רק על ידי השתיקה וההמתנה לראות את יד ה' אפשר לראות, לאחר זמן, את דרכיו של הקב"ה. כאשר נזכה בסוף כל הדורות לראות את התמונה במלואה, על כל שלביה, נבין שזהו חלק מהטוב האבסלוטי, שהקב"ה משרה בעולמו.

 

אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ[18]

 

 


[1]. אברהם בסדום, דוד מות עוזה בנגעו בארון ה'. איוב וחבריו: במות בניו ובנותיו, וכן גדעון בעפרה, אליהו במדבר ויונה שברח משליחותו.

[2]. במדבר יב, ח

[3]. תהלים יז, י"ד

[4]. רש"י על אתר ד"ה "ממתים"

[5]. בראשית רבה יב, טו

[6] ע"פ דברי הרב יניר שיעור הקדמה לתושב"ע.

[7]. ויקרא י, ג

[8]. כלי יקר שם, וכן פירש הספורנו, ואפשר גם הרמב"ן.

[9]. בראשית לז, כח

[10]. עשרת הרוגי מלכות הם: רשב"ג, ר' ישמעאל כ"ג, ר' עקיבא, ר' יהודה בן בבא, ר' חנינא בן תרדיון, ר' ישבב, ר' אליעזר, ר' יהודה בן דמא, ר' חנינא בן חכינאי, ר' חוצפית המתורגמן, ר' אלעזר בן שמוע.

[11] בראשית נ, ז

[12]. שם כא

[13]. גשר החיים ג' פרק ו'

[14]. וכן במדרש "עשרה הרוגי מלכות" מתואר הדיון בין הקב"ה למלאכים, שבעקבותיו גזר הקב"ה על עשרת הרוגי מלכות. מה שמוכיח את התעסקותם המעשית של המלאכים בעניינים הנ"ל.

[15]. נראה מעט תמוה איך הגמרא האנושית, לכאורה, היא זו שמביאה את הסברה הנ"ל, אלא שהיא לא נכנסת לחישובים עצמם, ואף אינה נוטלת חלק בגזרת הגזרות כמלאכים.

[16]. ליקוטי מוהר"ן סד

[17] "חכם עדיף מנביא" זרעונים עמ' קכ'

[18] תהלים י"ז

 

 

בית המדרש